הליכה באורחותיו של יהוה מניבה גמול רב
האם יצאת פעם לטיול בהרים? אם כן, אולי הרגשת כאילו שאתה נמצא על פסגת העולם. בוודאי נהנית מאוד לנשום את האוויר הצח, להביט אל המרחקים ולספוג את יפי הטבע! כל הדאגות של העולם למטה אולי נראו לך קצת פחות חשובות.
רוב האנשים לא יוצאים לטיולים כאלה לעתים קרובות, אך אם אתה משיחי מסור, אפשר לומר שאתה מתהלך באופן רוחני בשטח הררי גבוה. תפילתך ודאי דומה לזו של מחבר התהלים: ”דרכיך יהוה הודיעני, אורחותיך למדני” (תהלים כ״ה:4). האם אתה זוכר איך הרגשת כשהתחלת לעלות להר בית יהוה, וכביכול להתהלך במרומי ארץ? (מיכה ד׳:2; חבקוק ג׳:19) אין ספק שהבנת שההליכה באותם ”שבילים” גבוהים במסגרת עבודת אלוהים הטהורה מגנה עליך ומעניקה לך אושר. התחלת לחוש כמו מחבר התהלים שאמר: ”אשרי העם יודעי תרועה. יהוה, באור פניך יהלכון” (תהלים פ״ט:16).
עם זאת, מטפסי הרים נאלצים לצעוד לפעמים בשבילים ארוכים ותלולים. רגליהם כואבות והם מתחילים להתעייף. גם אנחנו עלולים להתנסות בקשיים בשירות אלוהים. אולי בזמן האחרון אנחנו מתהלכים בכבדות. כיצד נוכל שוב להיות נמרצים ושמחים? הצעד הראשון הוא להכיר בעליונות דרכיו של יהוה.
חוקיו הנעלים של יהוה
דרכיו של יהוה ’גבוהות מדרכי האדם’, ועבודתו ’נכונה בראש ההרים ונישאת מגבעות’ (ישעיהו נ״ה:9; מיכה ד׳:1). חוכמתו של יהוה היא ”החוכמה אשר ממעל” (יעקב ג׳:17). חוקיו נעלים על כל חוק אחר. לדוגמה, בתקופה שבה הכנענים הקריבו באכזריות את ילדיהם, מסר יהוה לעם ישראל חוקים מוסריים נעלים ששיקפו חמלה. הוא אמר להם: ”לא תישא פני דל, ולא תֶהְדָר פני גדול. ... כאזרח מכם יהיה לכם הגֵּר הגָּר איתכם, ואהבת לו כמוך” (ויקרא י״ט:15, 34).
כ־500,1 שנה לאחר מכן הביא ישוע דוגמאות נוספות ל’תורתו הנאדרת’ של יהוה (ישעיהו מ״ב:21). בדרשת ההר אמר לתלמידיו: ”אהבו את אויביכם והתפללו בעד רודפיכם, למען תהיו בנים לאביכם שבשמים” (מתי ה׳:44, 45). הוא הוסיף: ”כל מה שתרצו שיעשו לכם בני האדם, כן גם אתה עשו להם, כי זאת התורה והנביאים” (מתי ז׳:12).
חוקים נעלים אלה נוגעים אל לבם של אנשים כנים ומניעים אותם לחקות את האל שאותו הם עובדים (אפסים ה׳:1; תסלוניקים א׳. ב׳:13). חשוב על המהפך שאירע בחייו של פאולוס. בפעם הראשונה שהוא מוזכר במקרא נאמר ש”הסכים להריגתו” של סטפנוס, וגם ”עשה שמות בקהילה”. אך שנים לא רבות לאחר מכן מסופר כי הוא נהג בעדינות במשיחיים שבתסלוניקי, ”כאשה המטפלת בילדיה”. ההוראה האלוהית הפכה את פאולוס מרודף למשיחי אוהב (מעשי השליחים ח׳:1, 3; תסלוניקים א׳. ב׳:7). הוא היה אסיר תודה על כך שתורתו של ישוע עיצבה את אישיותו (טימותיאוס א׳. א׳:12, 13). כיצד רוח דומה של הכרת טובה תעזור לנו להמשיך להתהלך באורחותיו הנעלות של אלוהים?
להתהלך תוך הכרת טובה
מי שמטיילים בהרים רווים נחת מהנוף המרהיב. הם גם לומדים ליהנות מדברים קטנים הנקרים בדרכם לאורך השבילים — אבן מיוחדת, פרח יפה או מבט חטוף בחיית בר. מבחינה רוחנית עלינו לשים לב לברכות גדולות וקטנות המתלוות להליכה עם אלוהים. מודעות זו יכולה להמריץ את צעדינו ולהפוך השתרכות מייגעת להליכה נמרצת. כך נוכל להצטרף לדברי דוד: ”השמיעני בבוקר חסדך, כי בך בטחתי. הודיעני דרך זו אלך” (תהלים קמ״ג:8).
מרי מתהלכת זה שנים רבות באורחותיו של יהוה. היא אומרת: ”כשאני מתבוננת בדברים שברא יהוה, אני לא מבחינה רק בתכנון המופלא, אלא גם באישיות היפה של אלוהים. כל חיה, ציפור וחרק הוא עולם קטן ומרתק בפני עצמו. אני שואבת את אותה הנאה מן האמיתות הרוחניות שהולכות ומתבהרות במשך השנים”.
כיצד נוכל אנו להעמיק את הערכתנו? אחת העצות היא לא לקבל כמובן מאליו את כל מה שיהוה עושה למעננו. ”התמידו להתפלל”, כתב פאולוס. ”הודו על כל דבר” (תסלוניקים א׳. ה׳:17, 18; תהלים קי״ט:62).
לימוד אישי עוזר לנו לטפח רוח של הכרת תודה. פאולוס הפציר במשיחיים הקולוסים: ”התהלכו בו [בישוע המשיח] כשאתם... מבוססים באמונה.... ושופעים בהודיה” (קולוסים ב׳:6, 7). קריאת המקרא והרהורים בחומר מחזקים את אמונתנו ומסייעים לנו להתקרב אל מחבר המקרא. לכל אורכו טמונים אוצרות שיכולים לעורר אותנו ’לשפוע הודיה’.
הדרך נעשית קלה יותר כשאנו משרתים את יהוה לצד אחינו. מחבר התהלים אמר על עצמו: ”חבר אני לכל אשר יְרֵאוּךָ” (תהלים קי״ט:63). בכינוסים שלנו, או במפגשים אחרים עם האחים, אנו מתנסים בחוויות משמחות רבות. ידוע לנו שמשפחתנו המשיחית הבינלאומית חבה את קיומה ליהוה ולדרכיו הנעלות (תהלים קמ״ד:15).
מלבד תחושת הערכה, חוש אחריות יחזק אותנו להמשיך להתקדם באורחותיו הנעלות של יהוה.
מתהלכים בתחושת אחריות
טיילים בעלי חוש אחריות יודעים שעליהם להיזהר לא לאבד את הדרך או לסטות מהמסלול שמא יגיעו קרוב מדי לצוקים תלולים ומסוכנים. בתור יצורים בעלי בחירה חופשית, יהוה מעניק לנו מידה רבה של חירות ויוזמה. אך חירות זו דורשת מאיתנו לקיים את הדרישות המשיחיות בצורה אחראית.
לדוגמה, יהוה סומך על משרתיו שימלאו את חובותיהם באופן אחראי. הוא אינו מציין במפורש כמה זמן ומרץ עלינו להשקיע בפעילויות משיחיות או כמה בדיוק עלינו לתרום מכספנו או בדרכים אחרות. אדרבה, דבריו של פאולוס אל הקורינתים תקפים לגבי כולנו: ”כל איש כפי שידבנו לבו יתן” (קורינתים ב׳. ט׳:7; עברים י״ג:15, 16).
נתינה משיחית המלווה בתחושת אחריות כוללת את הטפת הבשורה. תרומות לפעילות הכלל עולמית למען המלכות מעידות גם הן על אחריות. גרהארט, זקן־קהילה, מסביר שהוא ואשתו הגדילו את תרומתם במידה ניכרת אחרי שנכחו בכינוס במזרח אירופה. ”ראינו שלאחים שם חסרים הרבה דברים מבחינה חומרית. עם זאת, הם כל כך מעריכים את הספרות המקראית שלנו”, הוא אומר, ”אז החלטנו לתמוך כמה שיותר באחינו הנזקקים באותן ארצות”.
לחזק את כוח הסבל שלנו
דרושה סיבולת כדי ללכת באזור הררי. מטפסי הרים מתאמנים בכל הזדמנות שיש להם, ורבים יוצאים להליכות קצרות כדי להתכונן למסלולים ארוכים יותר. בדומה לכך, פאולוס המליץ לנו להיות עסוקים בפעילויות תיאוקרטיות כדי לשמור על כושר רוחני. מי שרוצים ’להתהלך כיאות לפני האדון’ ו’להתחזק’ צריכים לפי דברי פאולוס ’להניב פרי בכל מעשה טוב’ (קולוסים א׳:10, 11).
מוטיבציה תורמת לכוח ההתמדה של המטפס. כיצד? התמקדות ביעדים ברורים, כמו הר רחוק, מדרבנות אותו להמשיך. הוא יכול גם לעצור בתחנות ביניים ולבחון את מידת התקדמותו לקראת היעד הסופי. המרחק שכבר עבר מעניק לו תחושת סיפוק.
במקביל לכך, תקוותנו לחיות לנצח נותנת לנו כוח וממריצה אותנו (רומים י״ב:12). בינתיים, בעודנו מתהלכים בדרכי יהוה, אנו נהנים מתחושת הגשמה כתוצאה מהשגת יעדים רוחניים שהצבנו לעצמנו. איזו שמחה גואה בנו כשאנו מביטים לאחור על שנים רבות של שירות מסור או מבחינים בשינויים שעשינו באישיותנו! (תהלים ט״ז:11).
מטפסים הרוצים לעבור מרחקים ארוכים מבלי לבזבז יותר מדי אנרגיה מתקדמים בקצב קבוע. בדומה לכך, שגרה טובה, הכוללת נוכחות קבועה באסיפות ויציאה סדירה לשירות, תסייע לנו להתקדם בנחישות לעבר יעדנו. לכן פאולוס מעודד את אחיו לאמונה: ”מה שהגענו אליו, לפי זה [”לפי אותה שגרה”, ע״ח] עלינו להתהלך” (פיליפים ג׳:16).
כמובן, אין אנו מתהלכים לבדנו באורחותיו של יהוה. ”נשים לבנו... לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים”, כתב פאולוס (עברים י׳:24). חברה רוחנית טובה מקלה עלינו לשמור על קצב הליכה קבוע לצד אחינו בקהילה (משלי י״ג:20).
והדבר האחרון והחשוב ביותר: אל נשכח לעולם שיהוה יכול לחזק אותנו. מי שעוזם ביהוה ’ילכו מחיל אל חיל’ (תהלים פ״ד:6, 8). אף־על־פי שלפעמים עלינו לצעוד לאורך מסלולים קשים, בעזרת יהוה ננחל הצלחה.