לידה שיש לזוכרה
’היום נולד לכם מושיע, הוא המשיח האדון’ (לוקס ב׳:11).
לפני כאלפיים שנה נולד בן זכר בבית לחם. מעטים מיושבי המקום היו מודעים למשמעות לידה זו. מספר רועים אשר לנו בשדה עם עדריהם באשמורות הלילה, ראו לנגד עיניהם המוני מלאכים שרים: ”כבוד לאלוהים במרומים, ובארץ שלום על בני אדם אשר אותם רצה” (לוקס ב׳:8–14).
בהמשך מצאו הרועים את מרים ואת בעלה, יוסף, באורווה כפי שהנחו אותם המלאכים. מרים העניקה לבנה את השם ישוע, והניחה אותו באבוס אשר באורווה (לוקס א׳:31; ב׳:12). היום, כעבור אלפיים שנה, קרוב לשליש מכלל האנושות מתיימרת לנהות אחרי ישוע המשיח. נסיבות הולדתו הן היסוד למאורע אשר סוּפר ככל הנראה יותר מכל סיפור אחר בתולדות האנושות.
ספרד, מדינה בעלת מסורת קתולית חזקה ונטייה לחגים מסורתיים, פיתחה דרכים רבות להנצחת אותו לילה מיוחד בבית לחם.
חג המולד הספרדי
מאז המאה ה־13 נחשבים הדגמים של סצינת לידת ישוע לאחד המאפיינים המוכרים ביותר של החגיגות הספרדיות. משפחות רבות בונות דגם קטן של האבוס אשר בו שכב ישוע. פסלי חימר מייצגים את הרועים ואת האמגושים (”שלושת המלכים”), וכן את יוסף, מרים וישוע. דגמים גדולים יותר של סצינת לידת ישוע בשילוב פסלים כמעט בגודל טבעי, מוקמים על־פי־רוב סמוך לבנייני עירייה בעונת חג המולד. מנהג זה החל ככל הנראה ביוזמתו של פְרַנְצִיסְקוּס מֵאַסִיזִי באיטליה כדי להביא לתשומת לב הציבור את סיפור הבשורה על לידת ישוע. לימים הפכו נזירים פרנציסקאנים את המנהג לפופולארי בספרד ובארצות רבות אחרות.
האמגושים ממלאים תפקיד חשוב בחגיגות חג המולד בספרד, בדומה לסנטה קלאוס בארצות אחרות. הם כביכול מחלקים מתנות לילדים בספרד ב־6 בינואר, דִיהָ דֶה רֶיֶס (יום המלכים), כפי שהאמגושים, על־פי האמונה העממית, הביאו מתנות לישוע התינוק. אלא שמעטים מודעים לכך שספר הבשורה אינו מזכיר כמה אמגושים ביקרו אצל ישוע. ליתר דיוק, הם לא היו מלכים, כי אם אסטרולוגים.a בנוסף לכך, לאחר ביקורם של האמגושים המית הורדוס את כל הילדים בבית לחם ”מבני שנתיים ומטה”, מתוך ניסיון לרצוח את ישוע. מכאן עולה כי ביקורם אירע לא ממש בסמיכות ללידת ישוע (מתי ב׳:11, 16).
מאז המאה ה־12 החלו בערים מסוימות בספרד להעלות הצגות תיאטרון חיות של לידת ישוע, כולל ביקור הרועים בבית לחם וביקורם של האמגושים. היום ברוב הערים בספרד מתקיימת בכל 5 בינואר קָבָּלְגָטָה, תהלוכה שבה ”שלושת המלכים” מוסעים דרך מרכז העיר על בימות ניידות מקושטות ומחלקים סוכריות לקהל. קישוטי חג מולד מסורתיים יחד עם וילאנסיקוֹס (שירי הלל) מפיחים רוח חיים באירוע החגיגי.
רוב המשפחות הספרדיות אוהבות לערוך ארוחת ערב מיוחדת בערב חג המולד (24 בדצמבר). המאכלים המסורתיים כוללים טוּרוֹן (דברי מתיקה עשויים משקדים ודבש), מרציפן, פירות יבשים, טלה צלוי ופירות ים. בני המשפחה, גם מי שמתגוררים במקומות מרוחקים, עושים מאמץ מיוחד להתכנס יחדיו לרגל החג. בארוחה מסורתית אחרת, ב־6 בינואר, אוכלת המשפחה רוֹסקוֹן דֶה רֶיֶס, עוגה טבעתית של ”המלכים” שבתוכה חבויה סוֹרְפְּרֶסָה (דמות קטנה). מנהג דומה רווח בימי הרומאים. עבד שמצא בפרוסת העוגה שלו את החפץ המוסתר נחשב ”מלך” ליום אחד.
”העונה השמחה והעמוסה ביותר בשנה”
לא חשוב אילו מנהגים מקומיים התפתחו, חג המולד הפך לאירוע החגיגי המוביל בעולם. האנציקלופדיה מטעם וורלד בּוּק אומרת כי חג המולד הוא ”העונה השמחה והעמוסה ביותר בשנה עבור מיליוני נוצרים ולא־נוצרים ברחבי העולם כולו”. האם יש לברך על כך?
ברור שלידת המשיח הייתה אירוע היסטורי. העובדה שהמלאכים הכריזו עליה כמבשרת ”שלום על בני אדם אשר אותם רצה [אלוהים]”, מעידה בבירור על חשיבותה.
אלא ש”בימיה הראשונים של הנצרות לא חגגו את לידת ישוע”, אומר העיתונאי הספרדי חואן אריאס. אם כן, מניין צמח חג המולד? מהי הדרך הטובה ביותר לזכור את לידתו ואת חייו של ישוע? במאמר הבא נשיב על השאלות הללו.
[הערת שוליים]
a בספר כתבי־הקודש — טקסטים ופרשנות מאת פרופסורים מאגודת ישוע (La Sagrada Escritura — Texto y comentario por profesores de la Compañía de Jesús) מוסבר כי ”בין הפרסים, המדים והכשדים היו האמגושים כת כוהנים אשר קידמה את מדעי תורת הנסתר, את האסטרולוגיה ואת הרפואה”. בכל אופן, בימי הביניים הועלו האמגושים שביקרו אצל ישוע התינוק לדרגת קדושים וניתנו להם השמות מַלכּיוֹר, כַּספּר ובּלשַאצר. שרידיהם טמונים לכאורה בקתדרלת קֶלן שבגרמניה.