התפשטות המשיחיות בקרב היהודים בני המאה הראשונה
בערך בשנת 49 לספירה התקיימה ישיבה חשובה בירושלים. נכחו בה אנשים ”הנחשבים לעמודי תווך” בקהילה המשיחית במאה הראשונה לספירה — יוחנן, פטרוס ואחיו למחצה של ישוע, יעקב. גם השליח פאולוס ושותפו בר נבא לקחו חלק בפגישה. על סדר היום עמדה חלוקת שטח ההטפה העצום. פאולוס הסביר: ”הם הושיטו לי ולבר נבא את יד ימינם לאות שיתוף — שאנו נלך לגויים והם לנימולים” (גלטים ב׳:1, 9).a
מה טבעו של הסדר זה? האם השטח שיועד להכרזת הבשורה הטובה היה מחולק ליהודים וגרים מחד ולגויים מאידך, או שדובר על חלוקה גיאוגרפית של השטח? כדי להגיע לתשובה המניחה את הדעת, דרוש לנו מידע היסטורי על יהודי התפוצות.
העולם היהודי במאה הראשונה
כמה יהודים חיו מחוץ לארץ ישראל במאה הראשונה? למדנים רבים תמימי דעים עם מה שנאמר באטלס של העולם היהודי (Atlas of the Jewish World): ”קשה לנקוב במספרים מדויקים, אבל לפי אומדנים סבירים, ישבו ביהודה זמן מה לפני שנת 70 שני מיליון וחצי יהודים ולמעלה מארבעה מיליון ברחבי האימפריה הרומית. ... סביר להניח שהיהודים היוו בערך עשירית מאוכלוסיית הקיסרות, ובריכוזי האוכלוסין שלהם — בערים שבפרובינציות במזרח — היו רבע או יותר מכלל התושבים”.
המרכזים היהודים העיקריים במזרח היו בסוריה, אסיה הקטנה, בבל ומצרים. באירופה היו קהילות קטנות יותר. מספר משיחיים יהודים ידועים מאותם ימים חיו בגולה. ביניהם נמנים בר נבא מקפריסין, פריסקילה ועקילס ילידי פונטוס שעברו לרומא, שאול [אפולוס] מאלכסנדריה ופאולוס יליד טרסוס (מעשי השליחים ד׳:36; י״ח:2, 24; כ״ב:3).
לקהילות של יהודי התפוצות היו קשרים רבים עם המולדת. אחד מקשרים אלה היה המס השנתי שנשלח למקדש בירושלים כתמיכה בעבודת אלוהים ובסדרי בית המקדש. בעניין זה מציין החוקר ג׳ון ברקליי: ”קיים יסוד סביר להסיק שקהילות יהודי התפוצות הקפידו על איסוף כספים אלה, בנוסף לתרומות מיוחדות שהרימו העשירים”.
קשר נוסף היה עשרות אלפי עולי הרגל שעלו לירושלים שנה בשנה לחגוג את החגים. המסופר במעשי השליחים ב׳:9–11 על חג השבועות 33 לספירה ממחיש זאת. עולי הרגל היהודים הגיעו מפַּרְתְּיָה, מדי, עילם, ארם נהריים, קפדוקיה, פונטוס, אסיה, פריגיה, פמפיליה, מצרים, לוב, רומא, כרתים וערב.
מנהלת המקדש בירושלים תקשרה בכתב עם יהודי התפוצות. ידוע שגמליאל, מורה התורה המוזכר במעשי השליחים ה׳:34, שלח אגרות לבבל ולמקומות אחרים ברחבי העולם. כשהגיע השליח פאולוס כאסיר לרומא בערך ב־59 לספירה, אמרו לו ראשי היהודים: ”לא קיבלנו אגרות על אודותיך מארץ יהודה, אף לא הגיע איש מן האחים והודיע או דיבר משהו רע עליך”. יש בזאת משום עדות לכך שמכתבים ואגרות נשלחו תכופות מארץ ישראל לרומא (מעשי השליחים כ״ח:17, 21).
המקרא של יהודי התפוצות היה תרגום התנ״ך ליוונית, הידוע כתרגום השבעים. ספר עיון אחד מציין: ”קרוב לוודאי שיהודי התפוצות קראו בתרגום השבעים וקיבלו אותו בתור כתבי־הקודש היהודים של הגולה”. גם המשיחיים הראשונים נעזרו רבות בתרגום זה במסגרת פעילות ההוראה שלהם.
החברים בגוף המנהל של המשיחיים שישב בירושלים היו מודעים לכל הנסיבות הללו. הבשורה כבר הגיעה ליהודים שבסוריה והלאה משם, לרבות דמשק ואנטיוכיה (מעשי השליחים ט׳:19, 20; י״א:19; ט״ו:23, 41; גלטים א׳:21). נראה שהנוכחים בישיבה שהתקיימה ב־49 לספירה התכוננו לקראת פעילות עתידית. נבחן כעת את האזכורים המקראיים הקשורים להתפשטות הבשורה בקרב היהודים והגרים.
מסעותיו של פאולוס ויהודי התפוצות
המשימה שהוטלה בתחילה על פאולוס הייתה ”לשאת את [שם ישוע] לפני גויים ומלכים ולפני בני ישראל”b (מעשי השליחים ט׳:15). אחרי הישיבה בירושלים המשיך פאולוס לבשר ליהודי התפוצות בכל מקום שביקר בו במהלך מסעותיו. (ראה המסגרת בעמוד 14.) מכאן שההסכם בדבר שטח ההטפה היה גיאוגרפי במהותו. פאולוס ובר נבא יצאו לפעילות מורחבת במערב, ואילו האחרים פעלו בקרב יהודי ארץ ישראל ובקהילות היהודיות הגדולות שבמזרח.
פאולוס וחבריו יצאו בתחילת מסע השליחות השני שלהם מאנטיוכיה שבסוריה, ואז נאמר להם לשים פעמיהם מערבה, דרך אסיה הקטנה ועד טרואס. משם עברו למקדוניה מפני שהבינו ש”אלוהים קורא [להם] לבשר את הבשורה [למקדונים]”. מאוחר יותר נוסדו קהילות משיחיות בערים אחרות באירופה, כולל אתונה וקורינתוס (מעשי השליחים ט״ו:40, 41; ט״ז:6–10; י״ז:1 עד י״ח:18).
בערך בשנת 56 לספירה, בתום מסע השליחות השלישי שלו, תכנן פאולוס להמשיך בדרכו מערבה ולהרחיב את שטח ההטפה שהוקצה לו בישיבה בירושלים. הוא כתב: ”ברצוני לבשר את הבשורה גם לכם הנמצאים ברומא” ו”אסור אליכם בדרכי לספרד” (רומים א׳:15; ט״ו:24, 28). אבל מה לגבי קהילות הגולה הגדולות שבמזרח?
קהילות יהודיות במזרח
הקהילה הגדולה ביותר של יהודי התפוצות במאה הראשונה לספירה הייתה במצרים, בייחוד בעיר הבירה אלכסנדריה. במרכז מסחרי ותרבותי זה ישבה אוכלוסייה גדולה של יהודים שמנתה מאות אלפים, והעיר הייתה זרועה בתי כנסת. פילון, יהודי מאלכסנדריה, טען שבמצרים כולה התגוררו אז לפחות מיליון יהודים. מספר ניכר התיישבו גם בלוב השכנה, בעיר קירניה וסביבותיה.
מספר יהודים שהפכו למשיחיים באו ממקומות אלו. למשל, המקרא מזכיר את שאול [אפולוס], ”יליד אלכסנדריה”, ”כמה אנשים קפריסאים וקירניים” ואת ”לוקיוס הקירני” שתמך בקהילה באנטיוכיה שבסוריה (מעשי השליחים ב׳:10; י״א:19, 20; י״ג:1; י״ח:24). אך מלבד זאת, אין במקרא פרטים נוספים על פעילות המשיחיים במאה הראשונה במצרים וסביבתה, מלבד אזכור המקרה שבו המבשר פיליפוס השמיע את הבשורה לסריס האתיופי (מעשי השליחים ח׳:26–39).
מרכז יהודי נוסף היה בבבל, שהיה קשור גם לקהילות בפרתיה, במדי ובעילם. היסטוריון אחד מציין ש”יהודים ישבו בכל אזור בערבות החידקל והפרת, מארמניה ועד למפרץ הפרסי וכן צפונית מזרחית לכיוון הים הכספי ומזרחית למדי”. האנציקלופדיה יודאיקה (אנג׳) מעריכה שמספרם היה 000,800 או יותר. ההיסטוריון היהודי בן המאה הראשונה, יוסף בן מתתיהו, מספר שעשרות אלפים מיהודי בבל עלו לירושלים לרגל החגים.
האם כמה מעולי הרגל הבבליים נטבלו בחג השבועות של שנת 33 לספירה? לא ידוע לנו, אבל באותו מעמד נכחו תושבי ארם נהריים שהאזינו לנאומו של השליח פטרוס (מעשי השליחים ב׳:9). עם זאת, כן ידוע לנו שהשליח פטרוס היה בבבל בסביבות השנים 62–64 לספירה. משם כתב את איגרתו הראשונה, וככל הנראה גם את השנייה (פטרוס א׳. ה׳:13). נראה כי בשל אוכלוסיית היהודים הגדולה שישבה בה, נחשבה בבל לחלק מן השטח שהוקצה לפטרוס, ליוחנן וליעקב בישיבה שמוזכרת באיגרת אל הגלטים.
קהילת ירושלים ויהודי התפוצות
יעקב, שנכח באותה ישיבה בעניין חלוקת שטח ההטפה, שירת כמשגיח בקהילת ירושלים (מעשי השליחים י״ב:12, 17; ט״ו:13; גלטים א׳:18, 19). הוא ראה במו עיניו בחג השבועות של 33 לספירה כיצד אלפים מיהודי התפוצות שביקרו בעיר מקבלים את הבשורה הטובה ונטבלים (מעשי השליחים א׳:14; ב׳:1, 41).
באותה עת, וגם לאחר מכן, פקדו עשרות אלפי יהודים את ירושלים לרגל החגים. העיר המתה אדם, ובגלל הצפיפות נאלצו המבקרים ללון בכפרים השכנים או לישון באוהלים. מלבד התרועעות עם ידידים ומכרים, האנציקלופדיה יודאיקה מסבירה שעולי הרגל נכנסו לבית המקדש כדי להתפלל, להקריב קורבנות וללמוד תורה.
אין ספק שיעקב וחברים אחרים בקהילת ירושלים ניצלו את ההזדמנויות האלו כדי לבשר ליהודי התפוצות. ייתכן שהשליחים הכריזו את הבשורה במשנה זהירות כאשר ”החלה רדיפה גדולה נגד הקהילה בירושלים” עקב סקילת סטפנוס (מעשי השליחים ח׳:1). הכתוב מראה שהן לפני מאורע זה והן לאחריו, בישרו משיחיים אלו בלהיטות וכתוצאה מכך גדלו במספר (מעשי השליחים ה׳:42; ח׳:4; ט׳:31).
מה הלקח עבורנו?
ברור אפוא שהמשיחיים הראשונים השקיעו מאמצים כנים לבשר ליהודים באשר הם. במקביל, פאולוס ואחרים בישרו לגויים שביבשת אירופה. הם עשו את מה שציווה אדונם על תלמידיו לפני שנפרד מהם — לעשות תלמידים ”מאנשי כל העמים” (מתי כ״ח:19, 20, ע״ח).
דוגמתם ממחישה לנו עד כמה חשוב לבשר באופן מסודר כדי שרוחו של יהוה תתמוך בנו. כמו כן, מעשיהם מראים שכדאי להשמיע את הבשורה לאנשים שמכבדים את דבר־אלוהים, במיוחד באזורים שאין בהם הרבה עדי־יהוה. האם שטחים מסוימים שהוקצו לקהילתך פוריים יותר מאזורים אחרים? אם כן, כדאי לבשר בהם בתדירות גבוהה יותר. האם אירועים ציבוריים באזור מגוריך יכולים להיות שעת כושר לבשר באופן לא־רשמי וברחובות?
נוכל להעשיר את ידיעותינו לא רק על־ידי הקריאה במקרא על קורות המשיחיים הראשונים, אלא גם אם נכיר טוב יותר את הפרטים ההיסטוריים והגיאוגרפיים הרלוונטיים. אחד מפרסומי העזר שעשוי להרחיב את ידיעותינו בעניין זה הוא החוברת ’ראה את הארץ הטובה’, שכוללת מפות ותצלומים רבים.
הערות שוליים]
a ישיבה זו התקיימה ככל הנראה במקביל או בקשר לדיון של הגוף המנהל דאז בנושא המילה (מעשי השליחים ט״ו:6–29).
b מאמר זה מתמקד בעיקר בשליחותו של פאולוס אל היהודים ולא בפעליו כ”שליח לגויים” (רומים י״א:13).
[תרשים בעמוד 14]
דאגתו של פאולוס ליהודי התפוצות
לפני הישיבה בירושלים ב־49 לספירה
מעשי השליחים ט׳:19, 20 דמשק — ”הכריז על ישוע בבתי הכנסת”
מעשי השליחים ט׳:29 ירושלים — ”דיבר... עם היהודים היוונים”
מעשי השליחים י״ג:5 סלמיס, קפריסין — ”השמיעו את דבר אלוהים
בבתי הכנסת”
מעשי השליחים י״ג:14 אנטיוכיה שבפיסידיה — ”נכנסו לבית הכנסת”
מעשי השליחים י״ד:1 איקוניון — ”נכנסו יחדיו לבית הכנסת”
אחרי הישיבה בירושלים ב־49 לספירה
מעשי השליחים ט״ז:14 פיליפי — ”אישה אחת יראת אלוהים, לידיה שמה”
מעשי השליחים י״ז:1 תסלוניקי — ’הגיע לבית כנסת’
מעשי השליחים י״ז:10 בראה — ’נכנס לבית הכנסת’
מעשי השליחים י״ז:17 אתונה — ”דיבר בבית הכנסת עם היהודים”
מעשי השליחים י״ח:4 קורינתוס — ”דיבר בבית הכנסת”
מעשי השליחים י״ח:19 אפסוס — ”נכנס לבית הכנסת ודיבר עם היהודים”
מעשי השליחים י״ט:8 אפסוס — ’הוא נכנס לבית הכנסת ודיבר באומץ
לב במשך שלושה חודשים’
מעשי השליחים כ״ח:17 רומא — ”הזמין... את ראשי היהודים”
[מפה בעמוד 15]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
מי ששמעו את הבשורה בחג השבועות של שנת 33 לספירה הגיעו משטח רחב ידיים
אִלוּרִיקוֹן
איטליה
רומא
מקדוניה
יוון
אתונה
כרתים
קירניה
לוב
ביתיניה
גלטיה
אסיה
פריגיה
פמפיליה
קפריסין
מצרים
אתיופיה
פונטוס
קפדוקיה
קיליקיה
ארם נהריים
סוריה
שומרון
ירושלים
יהודה
מדי
בבל
עילם
ערב
פרתיה
[ימים]
הים התיכון
הים השחור
ים סוף
המפרץ הפרסי