אל תזניח את אחיך לאמונה
”במשך עשר שנים נתנו לזוהר של עולם העסקים להפנט אותנו ונהנינו מיתרונות חומריים רבים. גדלנו אומנם באמת, אבל התרחקנו מיהוה ולא נותר בנו כוח לשוב אליו”, מספרים ירוסלב ואשתו ביאטה.a
אח נוסף בשם מארֵק אומר: ”בעקבות שינויים חברתיים ופוליטיים בפולין איבדתי עבודה אחרי עבודה. הייתי מתוסכל. פחדתי לפתוח עסק מפני שלא היה לי חוש עסקי. אבל בסופו של דבר התפתיתי להקים חברה כי חשבתי שכך אוכל לספק טוב יותר את הצרכים החומריים של משפחתי, ושהדבר לא יזיק כלל וכלל לרוחניותי. רק כעבור זמן מה הבנתי עד כמה טעיתי”.
בעולם שבו יוקר המחיה הולך ומאמיר ואנשים רבים יותר נותרים ללא עבודה, יש השוקעים בייאוש, והדבר גורם להם להחליט החלטות לא־נבונות. כמה אחים החליטו להסכים לעבוד שעות נוספות, לעבוד במשרה נוספת או לפתוח עסק משלהם למרות שלא היה להם הניסיון הדרוש לכך. הם חשבו שההכנסה הנוספת תסייע למשפחותיהם ולא תפגע בקשר שיש להם עם יהוה. אולם נסיבות לא־צפויות והמצב הכלכלי הבלתי יציב עלולים לשבש אפילו תוכניות שנוצרו ממניעים טובים. כתוצאה מכך, היו שנפלו במלכודת החמדנות והקריבו את רוחניותם על מזבח החומרנות (קהלת ט׳:11, 12).
יש אחים ואחיות ששקעו ברדיפה אחר ענייני העולם, ולכן לא נותר להם זמן ללימוד אישי, לאסיפות ולשירות. אין ספק שהזנחה כזאת מזיקה לרוחניותם ולקשר שלהם עם יהוה. הם גם זונחים קשר חשוב נוסף — יחסיהם עם ’בני אמונתם’ (גל׳ ו׳:10). חלקם מתרחקים אט אט מאגודת האחים המשיחית. תן את מלוא דעתך, אם כן, לנושא חשוב זה.
חובתנו כלפי אחינו לאמונה
בתור משיחיים יש לנו הזדמנויות רבות לגלות אהבה לאחינו ולאחיותינו (רומ׳ י״ג:8). קרוב לוודאי שראית בקהילתך אחים סובלים ’המשוועים’ לעזרה (איוב כ״ט:12). חלקם אפילו אינם מסוגלים לדאוג לצורכיהם הבסיסיים. השליח יוחנן מזכיר לנו איזו הזדמנות נוצרת בעקבות זאת: ”מי שיש לו נכסי העולם והוא רואה את אחיו במחסור ומונע את רחמיו ממנו, איך תעמוד בו אהבת אלוהים?” (יוח״א ג׳:17).
ייתכן שנתקלת באחים השרויים בצורך ועזרת להם בנדיבות. עם זאת, דאגתנו כלפי אגודת האחים אינה מסתכמת במתן עזרה חומרית. יש אחים המשוועים לעזרה כיוון שהם בודדים או מיואשים. אולי הם חשים חסרי ערך או סובלים ממחלה קשה או כואבים את מותו של אדם יקר. אחת הדרכים שבהן תוכל לעודד אותם היא להקשיב להם ולדבר עימם, ובכך לעזור להם מבחינה רגשית ורוחנית (תסל״א ה׳:14). מעשים כאלה מחזקים את עבותות האהבה שבינינו.
במיוחד על הרועים הרוחניים להקשיב ולגלות אמפתיה והבנה ולהשיא עצות מקראיות באהבה (מה״ש כ׳:28). כך יחקו המשגיחים את השליח פאולוס אשר רחש ’חיבה’ לאחיו ולאחיותיו לאמונה (תסל״א ב׳:7, 8).
אך אם משיחי יסטה מן העדר, איך ימלא את מחויבותו לדאוג לאחיו לאמונה? אפילו המשגיחים אינם מחוסנים מפני הפיתוי לרדוף אחר דברים חומריים. מה יקרה למשיחי שייפול בפיתוי?
כורעים תחת נטל דאגות החיים
כפי שציינו, מי שעמלים לדאוג לצרכיה הבסיסיים של משפחתם עלולים להתמלא דאגות, והדבר יכול לגרום להם להמעיט בחשיבותם של הערכים הרוחניים (מתי י״ג:22). מארק, שהוזכר קודם לכן, מספר: ”כשהעסק שלי פשט את הרגל, החלטתי לחפש עבודה מכניסה בחוץ לארץ. עזבתי את הבית רק לשלושה חודשים, ולאחר מכן לשלושה חודשים נוספים, וכך זה המשיך, כשבין לבין היו תקופות קצרות שהייתי בבית. זה גרם לאשתי הלא־מאמינה סבל רגשי”.
משפחתו לא הייתה היחידה שסבלה מכך. ”לא רק שעבדתי שעות ארוכות בחום המעיק”, מספר מארק, ”אלא גם הייתי בסביבת אנשים וולגאריים שחיפשו לנצל אחרים. הם התנהגו כמו גנגסטרים. הרגשתי שמדכאים ומנצלים אותי. לא היה לי זמן לדאוג לעצמי ותהיתי אם אני עדיין מסוגל לשרת אחרים”.
ההשלכות המרות של החלטתו של מארק צריכות לגרום לנו לעצור לרגע ולחשוב. גם אם נראה לנו שמעבר לארץ אחרת יפתור את קשיינו הכלכליים, יכול להיות שזה ייצור בעיות אחרות. למשל, איזו השפעה תהיה לכך על רוחניותה של המשפחה ועל רווחתה הרגשית? האם המעבר יוביל לכך שננתק את קשרינו עם הקהילה? האם כתוצאה מכך לא נוכל ליהנות מהזכות לשרת את אחינו לאמונה? (טימ״א ג׳:2–5).
כפי שאתה ודאי יודע, אפשר לשקוע עד צוואר בעבודה גם מבלי לעבור לארץ אחרת. חשוב על דוגמתם של ירוסלב וביאטה. הוא אומר: ”הכול התחיל בצורה מאוד תמימה. היינו זוג טרי ובחרנו מקום טוב לפתוח דוכן קטן למכירת נקניקיות. הרווחנו הרבה כסף והחלטנו להרחיב את העסק. אבל כיוון שלא היה לנו הרבה זמן, התחלנו לפספס אסיפות. עד מהרה ויתרתי על הזכות לשרת כחלוץ וכמשרת עוזר. התרגשנו כל כך מהרווחים שעשינו עד שהחלטנו לפתוח חנות גדולה ונכנסנו לשותפות עם אדם לא־מאמין. לא עבר זמן רב ונסעתי לחוץ לארץ כדי לחתום על חוזים בשווי מיליוני דולרים. בקושי הייתי בבית וזה פגע במערכת היחסים שלי עם אשתי ועם בתי. בסופו של דבר, העסק המשגשג הרדים אותנו מבחינה רוחנית. היינו מנותקים מהקהילה ואפילו לא חשבנו על אחינו”.
מה הלקח? משיחי הרוצה ליצור לעצמו מעין גן עדן משלו עלול ליפול במלכודת השאננות ולאבד אפילו את ”בגדיו”, כלומר את זהותו המשיחית (ההת׳ ט״ז:15). מצב זה עלול לנתק אותו מהאחים, והוא לא יוכל יותר להושיט להם עזרה.
עשה הערכת מצב כנה
אולי אנחנו אומרים לעצמנו: ’לי זה לא יקרה’. אבל על כל אחד מאיתנו לחשוב ברצינות מה הם הדברים שבאמת נחוצים בחיים. ”מאומה לא הבאנו עימנו לעולם וידוע שלא נוכל להוציא ממנו מאומה”, כתב פאולוס. ”וכאשר יש לנו מזון ובגדים, נסתפק נא בהם” (טימ״א ו׳:7, 8). מובן שממדינה למדינה משתנה רמת החיים. מה שנראה כצורך מינימלי במדינת רווחה עשוי להיחשב למותרות בארצות רבות אחרות.
תהא אשר תהא רמת החיים באזור מגורינו, הבה נשים לב למה שאמר פאולוס בהמשך: ”השואפים להתעשר נלכדים בניסיון ובמלכודת וברוב תאוות אוויליות ומזיקות, המורידות את האדם אלי הרס ואבדון” (טימ״א ו׳:9). בדרך כלל מסתירים את המלכודת מפני הטרף, שהרי תכליתה לתפוס את הקורבן בהפתעה. מה נוכל לעשות כדי לא ליפול במלכודת ולא ללכת שבי אחר ’תאוות מזיקות’?
קביעת סדר עדיפויות תניע אותנו למצוא זמן רב יותר לשירות יהוה. הדבר כולל, בין היתר, מציאת זמן ללימוד אישי. לימוד כזה, בשילוב תפילות, יסייע למשיחי להיות כשיר לחלוטין לעזור לאחרים (טימ״ב ב׳:15; ג׳:17).
במשך כמה שנים פעלו זקנים אוהבים במטרה לבנות ולעודד את ירוסלב. מאמציהם הניעו אותו לחולל מהפך בחייו. הוא אמר: ”באחת השיחות שהשפיעו עליי עמוקות, התייחסו הזקנים לדוגמתו של הצעיר העשיר שרצה לחיות לנצח אבל לא היה מוכן לוותר על נכסיו. אחרי זה הם הציגו בפניי בטקט את האפשרות שאולי הקטע המקראי הזה נוגע לחיי. הם ממש פתחו לי את העיניים!” (מש׳ י״א:28; מר׳ י׳:17–22).
ירוסלב חשב בכנות על מצבו והחליט לפרוש מעסקיו הגדולים. תוך שנתיים הוא ומשפחתו הבריאו מבחינה רוחנית. כעת הוא משרת את אחיו כזקן־קהילה. ירוסלב מציין: ”כשאחים שוקעים עד צוואר בעסקים, וכתוצאה מכך מזניחים את רוחניותם, אני משתמש בדוגמה האישית שלי כדי להראות להם עד כמה זה לא־חכם להירתם לעול אחד עם הבלתי מאמינים. אין זה קל לדחות הצעות מפתות ולנהוג ביושר” (קור״ב ו׳:14).
גם מארק למד לקח בדרך הקשה. משרתו המכניסה בחוץ לארץ עזרה אומנם למשפחתו מבחינה כלכלית, אך יחסיו עם אלוהים ועם אחיו ניזוקו. עם הזמן, הוא הגדיר מחדש את סדר עדיפויותיו. ”עם השנים דמה מצבי למצבו של ברוך אשר ’ביקש לעצמו גדולות’. בסופו של דבר שפכתי את ליבי בפני יהוה וסיפרתי לו מה מדאיג אותי. כעת אני מרגיש ששוב אני מאוזן מבחינה רוחנית” (יר׳ מ״ה:1–5). מארק חותר כעת ”לעבודה נעלה”, להיות משגיח בקהילה (טימ״א ג׳:1).
מארק נותן את האזהרה הבאה למי ששוקלים לעבור לארץ אחרת כדי למצוא עבודה מכניסה יותר: ”כשאתה בחוץ לארץ, קל מאוד ליפול במלכודות שמציב העולם המרושע הזה. ידע מצומצם בשפה המקומית פוגם בתקשורת שלך עם אחרים. יכול להיות שתחזור הביתה עם כסף בכיסים — אבל גם עם פצעים רוחניים שייקח להם הרבה זמן להגליד”.
אם נשמור על איזון בין עבודתנו החילונית ומחויבותנו כלפי אחינו, יעזור לנו הדבר להשביע את רצון יהוה. כך נשמש דוגמה חיה שעשויה להניע אחרים להחליט בתבונה. מי שכורעים תחת דאגות זקוקים לתמיכה, לחמלה ולדוגמה הטובה שמציבים אחיהם ואחיותיהם. זקני־קהילה ואחים בוגרים אחרים יכולים לעזור לבני אמונתם להמשיך להיות מאוזנים ולא לתת לדאגות החיים למוטט אותם (עב׳ י״ג:7).
אם כן, לעולם לא נרצה לשקוע עד צוואר בעבודה חילונית ולהזניח את אחינו לאמונה (פיל׳ א׳:10). תחת זאת, הבה ’נעשיר למען אלוהים’ ונציב את ענייני המלכות במקום הראשון בחיינו (לוקס י״ב:21).
[הערת שוליים]
a חלק מהשמות בדויים.
[תמונות בעמוד 21]
האם אתה מחמיץ אסיפות בגלל עבודה?
[תמונות בעמוד 23]
האם אתה מוקיר את ההזדמנויות שיש לך לעזור לבני אמונתך?