האם זה אכן נכתב על־ידי יוסף בן מתתיהו?
בספר עשרים של קדמוניות היהודים התייחס יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס), היסטוריון בן המאה הראשונה לספירה, למותו של ”אחיו של ישו[ע] הקרוי המשיח — שמו יעקוב”. בעיני חוקרים רבים הצהרה זו אותנטית. אולם יש המטילים ספק במהימנותה של הצהרה אחרת הנוגעת לישוע המצויה באותו חיבור. בפסקה זו, הקרויה העדות הפלביאנית (Testimonium Flavianum) כתוב:
”ובאותו זמן היה ישוע, איש חכם, אם מותר לקרוא לו [בשם] איש. שכן היה עושה מעשי פלא והיה רבם של הבריות, שקיבלו את האמת בהנאה, והוא משך אחריו יהודים רבים וגם מן ההֶלֵינים. הוא היה המשיח. וכשהוציא פילאטוס דינו לתלייה על־פי מסירתם של האנשים הראשונים [במעלה] אצלנו, לא פסקו [מלאהוב אותו] אלה שאהבוהו תחילה. שכן נתגלה אליהם ביום השלישי והוא שוב חי, לאחר שנביאי אלוהים ניבאו עליו דבר זה, [וגם] רבבות נפלאות אחרות. ועד היום לא פס גזע המשיחיים, הנקרא [כך] על שמו” (קדמוניות היהודים, כרך שלישי, תורגם על־ידי אברהם שליט).
מאז שלהי המאה ה־16 ניטש ויכוח סוער בין מי שסבורים שהטקסט אותנטי לבין מי שמטילים ספק בכך שהוא נכתב על־ידי יוסף בן מתתיהו. סרז’ ברדט, היסטוריון צרפתי ומומחה לספרות קלאסית, ניסה לפתור את הוויכוח המורכב הזה, שהלך והסתבך במשך ארבע מאות השנים האחרונות. הוא פרסם את המחקר שלו בספר העדות הפלביאנית — מחקר היסטורי עם דיונים היסטוריים (Le Testimonium Flavianum—Examen historique considérations historiographiques).
יוסף בן מתתיהו לא היה סופר משיחי. הוא היה היסטוריון יהודי. לכן רוב חילוקי הדעות נוגעים לכך שישוע מכונה ”המשיח”. בניתוח שעשה טען ברדט שכינוי זה עולה בקנה אחד ”מכל הבחינות עם הנוהג היווני להוסיף את תווית היידוע לשמותיהם של אנשים”. ברדט הוסיף ואמר שמנקודת מבטם של היהודים והמשיחיים ”לא רק שזה אפשרי שיוסף בן מתתיהו השתמש במונח כריסטוס [משיח]”, אלא זהו רמז ש”רוב המבקרים עשו טעות חמורה כשבחרו להתעלם ממנו”.
הייתכן שמאוחר יותר הוספו פרטים כוזבים לטקסט על־ידי מתחזה שניסה לחקות את סגנון הכתיבה של יוסף בן מתתיהו? על סמך ראיות היסטוריות וטקסטואליות, הגיע ברדט למסקנה שחיקוי מעין זה אינו מתקבל על הדעת. לשם כך יידרש מתחזה ”בעל כישרון חיקוי אשר לא היה כמותו בכל ימי הקדמונים”, במילים אחרות, מישהו שיהיה ”זהה ליוספוס לחלוטין”.
אז על מה כל המהומה? ברדט זיהה את שורש הבעיה וציין ש”ישנם ספקות לגבי העדות — בניגוד לרוב הטקסטים הקדומים — וזאת רק מפני שהועלו שאלות לגבי העדות”. הוא ממשיך ואומר שהעמדות שאומצו לאורך מאות השנים מבוססות יותר על ”מניעים נסתרים” מאשר על ניתוח דדוקטיבי של הטקסט, הנוטה יותר לתמוך במהימנותו.
ימים יגידו אם המחקר של ברדט ישנה את עמדתם של החוקרים לגבי העדות הפלביאנית. עם זאת, מחקרו שכנע את פייר ז׳ולטראן, מומחה מוערך בתחום היהדות ההלניסטית והמשיחיות הקדומה. במשך זמן רב הוא סבר שהעדות היא אינטרפולציה (שיבוץ חומר זר) ואף לעג למי שהאמינו במהימנותה. אך הוא שינה את דעתו. הוא הגיע למסקנה שמחקרו של ברדט הוא הסיבה לשינוי. לפיכך הצהיר ז׳ולטראן ש”מעתה ואילך אל לאיש להעז לומר שהעדות של יוסף בן מתתיהו אינה מתקבלת על הדעת”.
כמובן, לעדי־יהוה יש סיבות משכנעות אף יותר לקבל את ישוע כמשיח — והן מצויות במקרא עצמו (טימ״ב ג׳:16).