הפצת דבר־אלוהים בספרד בימי הביניים

השליח פאולוס כתב את המילים הללו לאחיו לאמונה ברומא בערך בשנת 56 לספירה.‏ המקרא אינו מציין אם פאולוס אכן הגיע לספרד.‏ אולם ידוע לנו שעד המאה השנייה לספירה כבר הגיעה לספרד הבשורה הטובה שבדבר־אלוהים,‏ המקרא,‏ אם בזכות מאמציו של פאולוס ואם בזכות מאמציהם של שליחים משיחיים אחרים.‏

תוך זמן קצר קמו בספרד קהילות משיחיות רבות.‏ בעקבות זאת התעורר הצורך לתרגם לתושבי ספרד את המקרא ללטינית,‏ שכן במאה השנייה הייתה ספרד תחת שליטה רומית,‏ והלטינית הייתה השפה המשותפת של כל נתיני האימפריה הרומית רחבת הידיים.‏

ספרי מקרא בלטינית

המשיחיים הראשונים בספרד הכינו מספר תרגומי מקרא ללטינית הידועים בשם הקיבוצי וטוס לטינה היספנה (‏Vetus Latina Hispana)‏. תרגומי מקרא לטיניים אלה הופצו בספרד במשך שנים רבות לפני הופעת הוולגטה הלטינית — תרגום המקרא הידוע של הירונימוס שהושלם בתחילת המאה החמישית לספירה.‏

עד מהרה הגיע לספרד תרגומו של הירונימוס — שכתיבתו הושלמה בבית לחם.‏ כאשר הייתה הוולגטה עוד בשלבי הכנה הגיעו החדשות בדבר התרגום לאוזניו של לוסיניוס,‏ אדם אמיד שגילה עניין רב במקרא.‏ הוא רצה להשיג העתק של התרגום מהר ככל האפשר,‏ ולכן שלח לבית לחם שישה סופרים שיעתיקו אותו ויביאו אותו לספרד.‏ במאות השנים שלאחר מכן תפס תרגום הוולגטה את מקומם של תרגומי וטוס לטינה היספנה.‏ תרגומי המקרא בלטינית אפשרו לתושבי ספרד לקרוא את המקרא ולהבין את המסר שבו.‏ אולם עם דעיכתה של האימפריה הרומית התעורר הצורך לתרגם את המקרא לשפות אחרות.‏

המקרא על גבי לוחות אבן

במאה החמישית לספירה פלשו לספרד הוויזיגותים ושבטים גרמאניים אחרים,‏ וכך הגיעה השפה הגותית לחצי האי האיברי.‏ הפולשים השתייכו לדת האריאנית,‏ זרם נוצרי שדחה את דוקטרינת השילוש.‏ הם הביאו עמם את תרגום אולפילס,‏ תרגום מקרא בשפה הגותית.‏ תרגום זה היה נפוץ ברחבי ספרד עד שלהי המאה השישית לספירה.‏ בימים ההם המלך הוויזיגותי רקארד פנה עורף לדת האריאנית והפך לקתולי.‏ הוא ציווה לאסוף את כל הספרים האריאניים,‏ וביניהם גם את תרגום אולפילס,‏ ולהשמידם.‏ כתוצאה מכך לא נותר כל זכר לספרות הגותית בספרד.‏

אולם דבר־אלוהים המשיך לשגשג בספרד באותה תקופה.‏ מלבד הגותית רווח בספרד גם ניב לטיני שמאוחר יותר התפתחו ממנו הלשונות הרומאניות שדוברו בחצי האי האיברי.‏a הכתובות העתיקות ביותר בניב לטיני זה מכונות ”‏הלוחות הוויזיגותיים”‏,‏ כיוון שהן נחקקו על גבי לוחות אבן.‏ הלוחות מתוארכים למאה השישית והשביעית לספירה,‏ וחלקם מכילים קטעים מספר תהלים ומספרי הבשורה.‏ על אחד הלוחות נחקק מזמור ט”‏ז בשלמותו.‏

העובדה שפסוקים מתוך המקרא נחקקו על גבי לוחות אבן פשוטים היא ראיה לכך שבאותם ימים אנשים מן השורה קראו את המקרא והעתיקו אותו.‏ נראה שמורים נהגו לערוך תרגולים בעזרת קטעים מן המקרא כדי ללמד את תלמידיהם קרוא וכתוב.‏ הלוחות היו חומר כתיבה זול בהשוואה לקלף היקר שבו השתמשו הנזירים בימי הביניים כדי ליצור ספרי מקרא מאוירים.‏

אחד מספרי המקרא המאוירים הללו שוכן בכנסיית סן איסידורו,‏ בעיר לאון בספרד.‏ ספר יקר ערך זה מכיל 516 דפים ומתוארך ל־960 לספירה.‏ גודלו של כל דף הוא 47 על 34 סנטימטרים,‏ והספר שוקל 18 קילוגרמים.‏ בספריית הוותיקן שוכן תרגום אחר המכונה ”‏מקרא ריפול”‏ המתוארך ל־1020 לספירה בקירוב.‏ זהו אחד מספרי המקרא המעוטרים ביותר שנשתמרו מתקופת ימי הביניים.‏ על מנת ליצור יצירת אומנות כזו היה על הנזיר להקדיש יום שלם לכתיבת אות רישית אחת או שבוע שלם להכנת עמוד שער.‏ אין ספק שספרי מקרא אלה בעלי ערך רב.‏ אך הם לא תרמו רבות להפצת המסר שבדבר־אלוהים.‏

המקרא בערבית

בעקבות הפלישה המוסלמית לחצי האי האיברי במאה השמינית לספירה היכתה שפה נוספת שורשים בספרד.‏ באזורים שבהם התיישבו המוסלמים הפכה עם הזמן הערבית לשגורה יותר מהלטינית,‏ ולכן התעורר הצורך לתרגם את המקרא לשפה זו.‏

תרגומי מקרא רבים לערבית — בייחוד תרגומים של ספרי הבשורה — שגשגו בימי הביניים בספרד.‏ ככל הנראה במאה השמינית תרגם חואן הבישוף מסביליה את המקרא כולו לערבית.‏ למרבה הצער,‏ לימים אבדו מרבית התרגומים הללו.‏ אך בקתדרלת לאון שבספרד שמור תרגום של ספרי הבשורה לערבית שהוכן באמצע המאה העשירית.‏

תרגומי מקרא בספרדית

בימי הביניים המאוחרים החלה להתגבש הקסטיליאנית,‏ או הספרדית,‏ בחצי האי האיברי.‏ שפה חדשה זו עתידה הייתה להפוך לאמצעי חשוב להפצת דבר־אלוהים.‏b ביצירה מעשים מעבר לים (‏La Fazienda de Ultra Mar)‏ שנכתבה בראשית המאה ה־13,‏ מופיעים הטקסטים המקראיים הקדומים ביותר שתורגמו לספרדית.‏ ביצירה זו מתועד מסע לארץ ישראל,‏ ויש בה חלקים מהחומש,‏ מספרים אחרים בתנ״ך,‏ מספרי הבשורה ומהאיגרות.‏

אולם תרגום זה עורר את מורת רוחם של ראשי הכנסיות.‏ בשנת 1234 הוציאה ועידת טרגונה צו,‏ לפיו יש למסור לכמורה את כל הנוסחים של כתבי־הקודש בשפות המקומיות כדי שהללו יישרפו באש.‏ למרבה השמחה,‏ צו זה לא עצר את מלאכת התרגום של המקרא.‏ המלך אלפונסו העשירי (‏1252–1284)‏,‏ הנחשב לאבי הספרות הספרדית,‏ רצה שכתבי־הקודש יתורגמו לשפה החדשה ותמך במלאכת התרגום.‏ בין תרגומי המקרא לספרדית מאותה תקופה נמנים המקרא הפרה־אלפונסיני (‏Pre-Alfonsine)‏ והמקרא האלפונסיני שהוכן זמן קצר לאחריו והיה התרגום המקיף ביותר לספרדית דאז.‏

שני תרגומים אלה תרמו לביסוסה ולהעשרתה של השפה הספרדית שהייתה אז בחיתוליה.‏ החוקר תומס מונטגומרי כתב באשר לתרגום הפרה־אלפונסיני:‏ ”‏מתרגם המקרא עשה עבודה ראויה להערצה בכל הנוגע לדיוק ולשפה יפה.‏ .‏.‏.‏ השפה פשוטה ובהירה,‏ כצפוי מתרגום מקרא שנועד לאנשים שאינם שולטים בלטינית”‏.‏

אולם תרגומי מקרא מוקדמים אלה לספרדית תורגמו מתוך הוולגטה הלטינית ולא משפות המקור.‏ אך החל מן המאה ה־14 יצרו משכילים יהודים מספר תרגומים של התנ״ך לספרדית ישירות מעברית.‏ באותה תקופה הקהילה היהודית בספרד הייתה הקהילה הגדולה ביותר באירופה,‏ ולמתרגמים היהודים הייתה גישה לכתבי יד מדויקים בעברית.‏c

דוגמה מצוינת לכך הוא תנ״ך אלבה שהושלם במאה ה־15.‏ האציל הספרדי לואיס דה גוזמן ציווה על רבי משה ארחל לתרגם את התנ״ך לספרדית ”‏קסטיזו”‏ (‏טהורה)‏.‏ הוא היה מעוניין בתרגום חדש משתי סיבות.‏ ראשית,‏ הוא אמר:‏ ”‏בספרי המקרא המצויים כיום בשפות הרומאניות נפלו שיבושים רבים”‏,‏ ושנית,‏ ”‏אנשים כמונו זקוקים להערות שוליים שיסייעו לנו להבין קטעים מעורפלים”‏.‏ בקשתו היא ראיה לכך שבימיו חפצו האנשים לקרוא במקרא ולהבינו.‏ היא גם מעידה על כך שבאותם הימים כבר נפוצו ברחבי ספרד כתבי־הקודש בשפות אזוריות שונות.‏

תודות לעמלם של המתרגמים והמעתיקים מימי הביניים,‏ התאפשר לתושבי ספרד שזכו להשכלה לקרוא את המקרא בשפתם ללא קושי רב.‏ ההיסטוריון חואן אורטס גונזלס אמר שכתוצאה מכך ”‏תושבי ספרד הכירו את המקרא טוב בהרבה מתושבי גרמניה ואנגליה לפני ימי לותר”‏.‏

אולם בשלהי המאה ה־15 אסרה האינקוויזיציה הספרדית לתרגם את כתבי־הקודש ולהחזיקם.‏ כך החלה בספרד תקופה חשוכה ארוכת ימים עבור המקרא.‏ איסור זה לא בוטל אלא כעבור שלוש מאות שנה.‏ במהלך תקופה קשה זו הכינו מספר מתרגמים אמיצים תרגומים חדשים לספרדית מחוץ לגבולות ספרד והבריחו אותם למדינה.‏d

מתוך סקירה קצרה זו של קורות המקרא בספרד בימי הביניים אנו למדים שרבים ניסו לדכא את הפצת דברו של אלוהים בדרכים שונות.‏ אך לא היה בידם למנוע מן האל הכול יכול להשמיע את דברו (‏תהלים פ״ג:‏2;‏ צ״ד:‏20‏)‏.‏

הודות למאמציהם הבלתי נלאים של משכילים רבים,‏ היכה המקרא שורשים בספרד בימי הביניים והופץ ברחבי המדינה.‏ מתרגמי מקרא בימינו הולכים בעקבותיהם של החלוצים שתרגמו את כתבי־הקודש ללטינית,‏ לגותית,‏ לערבית ולספרדית.‏ כתוצאה מכך,‏ מיליוני דוברי ספרדית בימינו יכולים לקרוא את דבר־אלוהים בשפה הנוגעת ללבם.‏