ציוני דרך בשירותי למען המלכות

שנתיים לפי האירוע המתואר למעלה סיימנו שותפתי,‏ אוולין טרברט,‏ ואני ללמוד בכיתה הרביעית של גלעד — בית־ספר למקרא מייסודה של חברת המצפה,‏ ששכן אז באיתָקה שבמדינת ניו יורק.‏ נשלחנו לשרת בסנטה אנה.‏ אך לפני שאמשיך לספר בקצרה על אודות 29 שנות שירותי כשליחה,‏ הרשו לי לספר לכם מדוע החלטתי לשרת במסגרת זו.‏

מורשתי הרוחנית

בשנת 1923,‏ השנה שבה נולדתי,‏ התגוררו הוריי,‏ ג׳ון ואווה אולסון,‏ בספוקיין שבוושינגטון,‏ ארה״ב.‏ הם היו לותרנים אבל לא קיבלו את מה שלימדה הכנסייה על אש הגיהינום,‏ כיוון שלא יכלו ליישב זאת עם אמונתם באל אוהב (‏יוח״א ד׳:‏8‏)‏.‏ אבי עבד במאפייה ובאחד הלילות הראה לו עמית לעבודה שהמקרא אינו מלמד שהגיהינום הוא מקום עינויים.‏ עד מהרה החלו הוריי לקבל שיעורי מקרא מעדי־יהוה ולמדו מה באמת מלמד המקרא בנוגע לחיים אחרי המוות.‏

הייתי רק בת תשע,‏ אבל אני זוכרת שהוריי דיברו בהתלהבות על האמיתות המקראיות החדשות שמצאו.‏ התלהבותם גברה עוד יותר כאשר למדו ששמו של אל האמת הוא יהוה והשתחררו מתורת השילוש המבלבלת.‏ למדתי את ’‏האמת המשחררת’‏ וספגתי בשקיקה את כל האמיתות הנפלאות האלו (‏יוח׳ ח׳:‏32‏)‏.‏ לכן מעולם לא חשבתי שמשעמם ללמוד את המקרא ותמיד נהניתי לחקור את דבר־אלוהים.‏ אף שהייתי ביישנית הצטרפתי להוריי בפעילות הבישור.‏ הם נטבלו ב־1934.‏ בשנת 1939,‏ כשהייתי בת 16,‏ נטבלתי גם אני כאחת ממשרתיו של יהוה.‏

בקיץ 1940 מכרו הוריי את ביתם והתחלנו שלושתנו לשרת בשירות המורחב כחלוצים בעיר קור ד’‏אלן שבאיידהו.‏ שכרנו דירה מעל מוסך,‏ וביתנו שימש גם כאולם מלכות.‏ באותם ימים רק לקהילות ספורות היו אולמי מלכות,‏ ולכן התאספו האחים בבתים פרטיים או בחדרים שכורים.‏

ב־1941 נכחנו הוריי ואני בכינוס בסנט לואיס שבמיזורי.‏ יום ראשון היה ”‏יום הילדים”‏,‏ וכל הצעירים מגיל 5 עד 18 התבקשו לשבת מול הבמה.‏ בשיא נאומו פנה אח ג׳וזף פ.‏ רתרפורד אל הילדים ואמר:‏ ”‏כל הילדים.‏.‏.‏ [‏ה]‏מסכימים לשמוע בקול אלוהים ובקול מלכו,‏ עימדו נא!‏”‏ כולנו נעמדנו.‏ ואז קרא אח רתרפורד:‏ ”‏ראו,‏ יותר מ־000,‏15 עדים חדשים של המלכות!‏”‏ באותו רגע התחזקה בי ההחלטה להפוך את החלוציות לקריירה.‏

אני ומשפחתי בתפקידי שירות שונים

מספר חודשים לאחר הכינוס בסנט לואיס עברה משפחתי לדרום קליפורניה.‏ תפקידנו היה להקים קהילה בעיר אוקסנרד.‏ גרנו בקרוון נייד קטן,‏ שהייתה בו מיטה אחת.‏ מדי ערב הייתי צריכה להציע את ”‏מיטתי”‏ על שולחן האוכל — שינוי משמעותי בהשוואה לביתי הקודם שבו היה לי חדר משלי!‏

זמן קצר לפני שהגענו לקליפורניה תקפה יפן ב־7 בדצמבר 1941 את פרל הארבור שבהוואי.‏ למחרת הצטרפה ארצות הברית למלחמת העולם השנייה.‏ הרשויות הכריזו על האפלה,‏ ובלילה היינו צריכים לכבות את כל האורות.‏ צוללות יפניות פיטרלו לאורך חופי קליפורניה,‏ והחשיכה המוחלטת הקשתה עליהן לפגוע במטרות ביבשה.‏

כעבור מספר חודשים,‏ בספטמבר 1942,‏ נכחנו בכינוס התיאוקרטי ”‏העולם החדש”‏ שנערך בקליבלנד שבאוהיו.‏ שם הקשבנו לאח נתן ה.‏ נור שנאם בנושא ”‏השלום — האם יחזיק מעמד?‏”‏ הוא דן בפרק י״ז בספר ההתגלות‏,‏ שבו מתוארת ’‏חיית פרא’‏ אשר ”‏הייתה ואיננה,‏ אך היא עומדת לעלות מן התהום”‏ (‏ההת׳ י״ז:‏8,‏ 11‏)‏.‏ אח נור הסביר ש”‏חיית הפרא”‏ הייתה ארגון חבר הלאומים שפעילותו הושבתה ב־1939.‏ המקרא ניבא שחבר הלאומים יוחלף,‏ ועקב כך תבוא תקופה של שלום יחסי.‏ וכך באמת קרה ב־1945,‏ כאשר הסתיימה מלחמת העולם השנייה.‏ לאחר מכן הופיעה שוב ה’‏חיה’‏ בדמות ארגון האומות המאוחדות.‏ באותה עת הרחיבו עדי־יהוה את מלאכת הבישור העולמית,‏ ומאז אנו עדים לגידול מספרי עצום!‏

נבואה זו עזרה לי להבין מה יקרה בעתיד.‏ כאשר הודיעו שבשנה הבאה ייפתח בית־ספר גלעד,‏ ניעור בי הרצון להיות שליחה.‏ ב־1943 מוניתי לשרת כחלוצה בפורטלנד שבאורֶגון.‏ באותם ימים השמענו דרשות בעזרת פונוגרפים לבעלי הבתים בפתח ביתם,‏ ולאחר מכן הצענו להם ספרות מקראית על מלכות אלוהים.‏ במהלך כל אותה שנה חשבתי על האפשרות לשרת כשליחה.‏

בשנת 1944 הוזמנתי לשמחתי הרבה ללמוד בגלעד יחד עם חברתי היקרה אוולין טרברט.‏ במשך חמישה חודשים לימדו אותנו המורים איך להפיק שמחה מלימוד המקרא.‏ ענוותם הרשימה אותנו.‏ לפעמים בזמן הארוחות שימשו אחים אלה כמלצרים.‏ סיימנו את לימודינו ב־22 בינואר 1945.‏

שנות שירותי כשליחה

אוולין ואני,‏ יחד עם ליאו ואסתר מַהאן הגענו לארץ שליחותנו,‏ אל סלבדור,‏ ביוני 1946 ונוכחנו ששדה זה ’‏לבן ובשל לקציר’‏ (‏יוח׳ ד׳:‏35‏)‏.‏ המקרה שסיפרתי עליו בהתחלה מראה עד כמה זעמה הכמורה.‏ רק שבוע קודם לכן קיימנו את הכינוס הנפתי הראשון שלנו בסנטה אנה.‏ פרסמנו בהיקף נרחב את הנאום הפומבי,‏ ועד כמה שמחנו שהנוכחות הגיעה לכמעט 500 איש!‏ במקום לפחד ולברוח מן העיר היינו נחושים עוד יותר להישאר ולעזור לישרי הלב.‏ אף שהכמורה הזהירה את האנשים לא לקרוא את המקרא,‏ ורק מעטים יכלו להרשות לעצמם לקנות ספר מקרא,‏ רבים היו צמאים לאמת.‏ הם העריכו את מאמצינו ללמוד ספרדית כדי שנוכל ללמד אותם על יהוה,‏ אלוהי האמת,‏ ועל הבטחתו הנפלאה לכונן שוב גן עדן עלי אדמות.‏

רוזה אסנסיו הייתה אחת מתלמידות המקרא הראשונות שלי.‏ לאחר שהתחילה ללמוד את המקרא נפרדה מהגבר שאתו חיה.‏ בהמשך גם הוא התחיל ללמוד את המקרא.‏ הם נישאו ואז נטבלו והפכו לעדים נלהבים של יהוה.‏ רוזה הייתה החלוצה המקומית הראשונה בסנטה אנה.‏b

לרוזה הייתה חנות מכולת קטנה.‏ כשיצאה לשירות היא הייתה סוגרת את החנות ושמה מבטחה ביהוה שהוא יספק את צרכיה.‏ כשפתחה שוב את החנות כעבור כמה שעות היו הלקוחות נוהרים פנימה.‏ היא התנסתה בהתגשמות הכתוב במתי ו׳:‏33‏,‏ ונותרה נאמנה עד יום מותה.‏

גרנו יחד,‏ שישה שליחים,‏ בבית שכור.‏ יום אחד ביקר הכומר המקומי את בעל הבית והזהיר אותו שאם ימשיך להשכיר לנו את הבית ינודו הוא ואשתו מהכנסייה.‏ בעל הבית,‏ שהיה איש עסקים מכובד וסלד מהתנהגות הכמורה,‏ לא נכנע ללחץ.‏ הוא אף אמר לכומר שלא אכפת לו אם יגורש מהכנסייה,‏ והבטיח לנו שנוכל להמשיך לגור בבית ללא הגבלת זמן.‏

אזרח מכובד הופך לעד־יהוה

בעיר הבירה,‏ סאן סלבדור,‏ נתנה שליחה אחרת שיעורי מקרא לאשתו של מהנדס ששמו בָּלְטַסַר פֶּרְלָה.‏ אדם טוב לב זה איבד את אמונתו באלוהים לאחר שנוכח בצביעותם של מנהיגי הדת.‏ כשהגיעה העת לבנות משרד סניף הציע בלטסר,‏ שעדיין לא היה בָּאמת,‏ לתכנן ולבנות את המבנה ללא כל תמורה על שירותיו.‏

לאחר שבילה בחברתם של משרתי יהוה במסגרת פרויקט הבנייה,‏ השתכנע בלטסר שהוא מצא את דת האמת.‏ הוא נטבל ב־22 ביולי 1955,‏ וזמן קצר אחריו נטבלה גם פאולינה אשתו.‏ שני ילדיהם משרתים את יהוה בנאמנות.‏ בנו,‏ בלטסר הבן,‏ משרת זה 49 שנה בבית־אל שבברוקלין.‏ שם הוא תומך בפעילות העולמית ההולכת וגדלה וכעת משרת כחבר ועד הסניף של ארצות הברית.‏c

כאשר התחלנו לקיים כינוסים מחוזיים בסאן סלבדור,‏ עזר לנו אח פֶּרְלָה להשיג אולם ספורט גדול.‏ בתחילה השתמשנו במספר קטן של אזורי ישיבה;‏ אבל בברכת יהוה גדלו שורותינו בהתמדה שנה אחרי שנה עד אשר מילאנו את האולם כולו,‏ והוא בסופו של דבר נעשה כבר קטן מדי עבורנו!‏ בכינוסים משמחים אלה הייתה לי הזדמנות לפגוש תלמידי מקרא שלי לשעבר.‏ תארו לעצמכם עד כמה התרגשתי כשהם הציגו בפניי את ”‏נכדיי”‏ — אחים טבולים חדשים שהם לימדו!‏

בכינוס אחד ניגש אליי אח ואמר לי שהוא רוצה להתוודות בפניי.‏ לא זיהיתי אותו והסתקרנתי.‏ הוא אמר:‏ ”‏הייתי אחד מהילדים שהשליכו עלייך אבנים בסנטה אנה”‏.‏ עכשיו הוא משרת יחד אתי את יהוה!‏ לבי נמלא שמחה.‏ כינוס זה שכנע אותי עוד יותר שהשירות המורחב הוא הקריירה המתגמלת ביותר.‏

בחירות מספקות

במשך קרוב ל־29 שנים שירתתי כשליחה באל סלבדור — תחילה בעיר סנטה אנה,‏ אחר כך בסונסונטה,‏ בהמשך בסנטה טֶקְלָה ולבסוף בסאן סלבדור.‏ ב־1975,‏ לאחר הרהורים רבים בליווי תפילות,‏ החלטתי לעזוב את שליחותי ולחזור לספוקיין.‏ הוריי הנאמנים שכבר היו מבוגרים נזקקו לעזרתי.‏

אחרי מות אבי ב־1979 טיפלתי באמי,‏ שנחלשה בהדרגה ונזקקה ליותר ויותר עזרה.‏ היא חיה שמונה שנים נוספות,‏ ונפטרה בגיל 94.‏ באותה תקופה קשה נעשיתי מותשת פיזית ורגשית.‏ בעקבות המתח חליתי בשלבקת חוגרת וסבלתי כאבים עזים.‏ אבל בזכות התפילות ותודות לזרועותיו המחבקות והאוהבות של יהוה הצלחתי להחזיק מעמד בַּניסיון.‏ היה זה כפי שאמר יהוה:‏ ”‏ועד שיבה.‏.‏.‏ אני אשא ואני אסבול ואמלט”‏ (‏יש׳ מ״ו:‏4‏)‏.‏

בשנת 1990 עברתי לאומאק שבוושינגטון ובישרתי שם בשטח של דוברי ספרדית.‏ הרגשתי שאני שוב תורמת,‏ וכמה מתלמידי המקרא שלי נטבלו.‏ בנובמבר 2007 לא יכולתי עוד לטפל בביתי באומאק ולכן עברתי לדירה בעיירה הסמוכה שֶלן שבוושינגטון.‏ מאז דואגת לי הקהילה הספרדית כאן,‏ ועל כך אני אסירת תודה.‏ מאחר שאני העדה הקשישה היחידה בקהילה,‏ ”‏אימצו”‏ אותי האחים והאחיות כ”‏סבתם”‏.‏

אומנם בחרתי לא להינשא ולא להקים משפחה כדי שאוכל לשרת בצורה נרחבת יותר ”‏ללא הסחות דעת”‏,‏ אבל יש לי הרבה ילדים רוחניים (‏קור״א ז׳:‏34,‏ 35‏)‏.‏ הבנתי שבחיים הנוכחיים אינני יכולה לקבל את הכול.‏ לכן הצבתי במקום הראשון את הדברים החשובים — ההקדשה שלי ליהוה וההבטחה לשרת אותו בלב ונפש.‏ בעולם החדש יהיה הרבה זמן ליהנות מכל מיני פעילויות משמחות אחרות.‏ הפסוק האהוב עליי הוא בתהלים קמ״ה:‏16‏,‏ שם מובטח לנו שיהוה ’‏ישביע לכל חי רצון’‏.‏

אני היום בת 91 ועדיין נהנית מבריאות טובה יחסית,‏ המאפשרת לי להמשיך בחלוציות.‏ בזכות השירות החלוצי אני נשארת צעירה בלבי ויש לי חיים מלאי תכלית.‏ כשהגעתי לראשונה לאל סלבדור הייתה פעילות הבישור בחיתוליה.‏ למרות התנגדותו הבלתי נלאית של השטן יש כיום באל סלבדור יותר מ־000,‏39 מבשרים.‏ הדבר מחזק מאוד את אמונתי.‏ אין כל ספק שרוח קודשו של יהוה תומכת במאמצי משרתיו!‏