הדרכה למשפחה | הורות
אם ילדך רוצה להתאבד
בשנים האחרונות חלה עלייה חדה בשיעור ההתאבדויות בקרב בני נוער במדינות רבות. מה הסיבות לכך? האם הילד שלך נמצא בסיכון?
במאמר זה:
האם באמת יש להורים סיבה לדאגה?
בין השנים 2009–2019 מספר תלמידי התיכון בארצות הברית שפיתחו תסמיני דיכאון גדל ב־40 אחוז. גם שיעור ההתאבדויות זינק באותה תקופה.a המגמה הזו לא פוסחת גם על ישראל. לפי נתוני המועצה לשלום הילד, ב־2020 חלה עלייה חדה של 42 אחוז בשיעור הפניות של בני נוער לעזרה נפשית על רקע נטיות אובדניות.
”הנוער בימינו מתמודד עם קשיים ייחודים שלא היו כמוהם מעולם... הקשיים הללו גובים מהם מחיר נפשי ורגשי כבד מאוד” (ויווק ה. מרת׳י, ראש שירותי בריאות הציבור של ארצות הברית).
עיקרון מקראי: ”רוח מדוכאת שואבת את כוח האדם” (משלי י״ז:22, הערת שוליים).
איך תוכל לדעת אם ילדך נמצא בסיכון?
שים לב לגורמים או לסימנים הבאים:
אירועי משבר. האם ילדך חווה אירוע טרגי — דחייה, כישלון, פרידה, התעללות חברתית או מוות של אדם קרוב? אם התשובה היא חיובית, האם ייתכן שזה השפיע עליו יותר מכפי שזה נראה לעין?
התנהגות חריגה. האם בתךb נוטה להתבודד ולהתנתק מחבריה ומהמשפחה? האם היא איבדה עניין בפעילויות שבהן היא אוהבת לעסוק? האם היא מוסרת חפצים ופריטים שיקרים לליבה?
הצהרות. האם היא מרבה לדבר על המוות או על כך שאין טעם לחיים? האם היא אומרת משפטים כמו: ”עדיף שלא הייתי נולדת בכלל”, ”נמאס לי מהחיים”, ”אני רק מכבידה על כולם” או ”אין לי מה להפסיד, גם ככה אני לא אחסר לאף אחד”?
כמובן, לפעמים אלו רק דיבורים ’ללא מחשבה’ שאין בהם ממש (איוב ו׳:3). אבל לא מעט פעמים זו למעשה זעקה לעזרה. לכן אל תתייחס בביטול לשום התבטאות על רצון למות היוצאת מפי ילדך.
אם התשובה חיובית, תוכל לשאול: ”חשבת איך או מתי לעשות את זה?” או ”יש לך כבר תוכנית?” התשובה תעיד עד כמה האיום ממשי ודורש פעולה דחופה.
”כהורים, אנחנו נמנעים מלשאול את הילדים שלנו שאלות שאנחנו פוחדים לקבל עליהן תשובות. אבל אם התשובות באמת מתארות את מה שהם מרגישים, למה לא לפתוח את הנושא?” (סנדרה).
עיקרון מקראי: ”מחשבות ליבו של האדם הן כמים עמוקים, אך איש תבונה דולה אותן” (משלי כ׳:5).
מה אם לילדך יש מחשבות אובדניות?
דובב אותו בסבלנות. קודם כול, שבח אותו על הכנות שלו. אחרי כן תוכל לומר, ”חשוב לי להבין מה עובר עליך. ספר לי מה יושב לך על הלב” או ”אני יודע שכואב לך מאוד. אני רוצה לשמוע איך זה מרגיש לשאת כאב כל כך עמוק”.
הקשב בסבלנות לתשובותיו. אל תנסה להפחית מהרגשות הקשים או להתייחס אליהם בביטול ואל תציע ”פתרונות” מהירים.
עיקרון מקראי: ”על כל אחד למהר להקשיב, לא למהר לדבר ולא למהר לכעוס” (יעקב א׳:19).
צור תוכנית ביטחון. עזור לילדך לחשוב על הדברים הבאים ולכתוב אותם:
נורות אדומות: אילו מצבים או דפוסי חשיבה בדרך כלל מלבים אצלו את המחשבות האובדניות?
תרופות נגד: אילו פעילויות משפרות את הרגשתו, עוזרות לו להוריד את מפלס החרדה ומנתבות את מחשבותיו לדברים חיוביים?
גלגלי הצלה: האם לילדך יש רשת תמיכה — אנשים או מקומות שאליהם יוכל לפנות כשהוא זקוק לעזרה? הרשת הזאת עשויה לכלול אותך, מבוגר נוסף שהוא סומך עליו, פסיכולוג או כל גורם מקצועי מוסמך אחר שמיועד לעזור לאנשים בעלי מחשבות אובדניות.
בנו יחד תוכנית ביטחון
עיקרון מקראי: ”תוכניות החרוץ מובילות להצלחה” (משלי כ״א:5).
הישאר עם היד על הדופק. המשך להיות ערני, גם אם נראה שילדך מרגיש טוב יותר.
”כשהבן שלי אמר לי שהוא כבר לא חושב להתאבד, הייתי בטוחה שהבעיה נפתרה. זאת הייתה טעות ענקית. המחשבות האובדניות יכולות לחזור בבת אחת כשמתעורר משבר חדש” (דניאל).
עזור לילדך המתבגר להבין עובדה בסיסית בקשר לרגשות: הם חולפים ומשתנים. ”רגשות דומים למזג האוויר”, נכתב בספר ילדי המוח השלם (The Whole-Brain Child). ”הגשם ממשי, ולא בחוכמה נעשה אם נעמוד בגשם שוטף ונעמיד פנים שאיננו רטובים; אבל טיפשי באותה מידה לחשוב שהשמש לא תשוב לזרוח”.
טע בו ביטחון. אמור לו כמה אתה אוהב אותו ושתמיד תהיה שם בשבילו. תוכל גם להוסיף: ”אעשה הכול כדי לעזור לך לצאת מזה, נעבור את זה ביחד”.
עיקרון מקראי: ”חבר אמיתי אוהב בכל עת, והוא אח הנולד לעיתות צרה” (משלי י״ז:17).
a רוב האנשים שסובלים מדיכאון אינם מנסים להתאבד. עם זאת, רבים מאלו שהתאבדו סבלו מדיכאון לפני ששמו קץ לחייהם.
b גם כשהמאמר מנוסח בלשון נקבה, הפנייה רלוונטית לשני המינים.