ביטחון – המטרה הנכספת!
”אחת הפגיעות החמורות ביותר בבטחון השגרירות מזה שנים רבות.” כך תואר ציוד הריגול האלקטרוני שנתגלה בשגרירות ארה״ב במוסקווה, במאי 1978. דיפלומטים אינם יכולים אלא לאמוד כמות המידע הסודי שהעביר מכשיר־הציתות דמוי־הצלחת, שהיה חבוי במשך זמן לא־ידוע בארובה ישנה.
כמובן, רוב האנשים אינם מודאגים בחייהם היום־יומיים מעניינים כגון אלה, הנוגעים לביטחון הלאומי העליון. אך, עניינים מיידיים יותר הקשורים לביטחון האישי, מדאיגים אותם ללא ספק. כיצד משפיע על חייך החיפוש אחר הביטחון?
ביטחון אישי
יתכן שביטחת את עצמך בפוליסת ביטוח־חיים, כדי להעניק למשפחתך מידה מסוימת של ביטחון אחרי מותך. אפשר שידוע לך על אנשים המשקיעים במקרקעים, או בדברים יקרי־ערך אחרים – כגון, מתכות יקרות, אבני־חן, מטבעות עתיקים, יצירות אמנות ואפילו בולי־דואר – כאמצעי ביטחון כנגד האינפלציה. אנשים, באשר הם, עובדים קשה כדי להשיג ביטחון כלכלי עבור עצמם ומשפחותיהם, בכל דרך אפשרית, אם כי לא תמיד בהצלחה.
כמו־כן, בשיגרה היום־יומית אנו מגלים, אוטומטית, עירנות לצורך באמצעי־ביטחון. חשוב לרגע קט על הרגליך אתה.
בכמה מפתחות ומנעולים אתה נועל את דלתך לפני צאתך את הבית? זהו רק אחד מאמצעי הזהירות היסודיים לשמירת הביטחון. על אף האמצעים האלה נמסר כי בבריטניה, למשל, מבוצעות כרבע מיליון פריצות מדי שנה.
עליך לפתוח את מנעול מכוניתך, שייתכן שהיא עצמה נעולה בתוך מוסך, לפני שתוכל לנסוע בה. בלכתך ברחוב הומה מאנשים, אתה מקפיד לשמור על ארנקך או על תיקך מפני גנבים. כדי להיכנס למפעל שבו אתה עובד, אפשר שדורשים ממך להציג כרטיס־זיהוי, או אישור כניסה. ובהיכנסך לבניין ציבורי, עורכים לעתים בדיקה בטחונית בחפציך האישיים.
יתכן שאתה מעדיף לקחת בעצמך את ילדיך אל בית־הספר וממנו, משום שכך ’בטוח יותר’. וכשמישהו מצלצל בפעמון ביתך, הפותח אתה את הדלת מבלי לשאול תחילה מיהו המבקר?
בניגריה, ובארצות אחרות באפריקה, מחזיקים אנשים בני כל המעמדות החברתיים – בסתר ובגלוי – בקמיע כאמצעי־הגנה אישי. לדעתם, משמשים הקמיעות סגולה נגד כישוף, או נגד סכנה, או כאמצעי כדי להצליח במקצוע, בחקלאות ובצייד.
תיירים בניגריה שמים לב, שרוב המארחים פותחים את בקבוקי השתייה לעיני אורחיהם, משום שרק מעטים מתושבי ניגריה שותים מבקבוק פתוח. הסיבה לכך היא, שהם חוששים שמא יורעלו על– ידי כישוף! אך, אדם המחזיק ברשותו קמיע חש בטוח לגמרי מפני רעה כזאת. בעצם, הקמיע מעניק לו תחושת ביטחון גדולה יותר מאשר אילו היה מוקף שומרים חמושים.
דוגמאות אלה (ואפשר שתחשוב על רבות אחרות) הן מעשה יום ביומו, דבר המובן מאליו. אך, עובדה קיימת היא, שלעולם אין הביטחון האישי מובטח כה בנקל.
’תעשייה מתפתחת’ חדשה
בשנים האחרונות החלו להכיר ב’תעשייה מתפתחת’ מסוג חדש, הקשורה בצורך בביטחון. ואמנם, העסק משגשג, לאור מספרן הגדל והולך של החנויות המספקות ללקוח, ממנעולי־ביטחון ובריחים ועד לאזעקות מתוחכמות ומנגנוני אזהרה כנגד גניבה מחנויות. ואם אינך מעוניין לרכוש כלב־שמירה כדי שישגיח על רכושך, ניתן עתה להשיג במספר ארצות קסטה מוקלטת של נביחת כלב פראית. הרשם־קול, המחובר אל פעמון הדלת, מופעל מיד עם לחיצת הכפתור.
בנוסף לכך, חברות שמירה המעסיקות שומרים מאומנים (ולעתים אף חמושים), צצות ועולות כפטריות אחרי הגשם. הדבר גרם לפרלמנט הבריטי להעלות הצעת־חוק מיוחדת, כדי להצר את צעדיהן של חברות שמירה פרטיות, המעסיקות קרוב לפי־שניים ממספר הגברים והנשים שבשירות המשטרה. ההרגשה הרווחת היא, שלתעשייה חדשה זו צפוי תפקיד חשוב בדיכוי הפשע ובשמירה על הביטחון.
הפשע, שלעתים הינו מאורגן בהיקף בינלאומי וקשור בחטיפת כלי־תעבורה, או אישים חשובים, גם הוא עורר לאחרונה לפעולה את חברות־הביטוח במידה שלא ידעו כמותה.
עם חטיפתו של לינדברג בארה״ב בשנת 1932, הציעה לראשונה חברת לוידס, שבלונדון, ביטוח כנגד חטיפות ודרישת כופר־נפש. פעולות הטרור הבינלאומיות, שנתבצעו לאחרונה, העלו את גובה דמי־הביטוח השנתיים של חברת לוידס מ־000,000,30 דולר לפני ארבע שנים, לסכום העולה על 000,000,250 דולר כיום. פירוש הדבר, ששוק הביטוח הלונדוני יחויב לשלם עד שנים־עשר מיליארד דולר תמורת חטיפות או כדמי־כופר בלבד. ללא ספק, מחיר יקר ביותר עבור מחפשי ה”ביטחון”.
”תקווה, שלווה, ,העדר פחד” – כך מגדיר מילון עברי שלם מאת ר. אלקלעי את המונח ”ביטחון”.
האם הנך סבור, שבעולם בן־זמננו, בו הפשע מתפשט והולך, אתה יכול לתאר בכנות את עתידך כמלא ”ביטחון”? או שמא אתה מתנסה בתחושה גוברת והולכת של אי־ביטחון, על אף כל מה שביכולתך לעשות? המשך לקרוא על הנושא, לאור השאלה: