מי יכול לחוש ביטחון כיום?
המזון, הביגוד והדיור הם צרכים בסיסיים. בלעדיהם, עצם אחיזתנו בחיים איננה בטוחה.
אילו הציע מישהו להעניק לך את כל הצרכים היסודיים הללו בשפע, היית שואל אותו ודאי: ”תמורת איזה מחיר?” הצעה כזאת במחיר יקר מדי לא תהווה מתנה כלל. אך, בתנאים מתקבלים על הדעת, תהא זו ממש ברכה!
גישה מציאותית
במקרא מוצאים אנו גישה מציאותית כלפי צרכי־החיים הגשמיים. הוא חוזר ומדגיש, שאין משיגים ביטחון אמיתי על־ידי צבירת קניינים חומריים, ומשום כך אין לעשותם למטרה העיקרית בחיים. עם זאת, אין הוא שולל את הכסף מכל וכל, אלא מכיר בכך שיש לו ערך מסוים. בקהלת ז׳:12 נאמר: ”כי בצל החכמה, בצל הכסף: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה,” כלומר, הכסף מספק לאדם הגנה מסוימת, אם כי לחכמה יש יתרון על הכסף.
מאידך גיסא, המקרא הזהיר שרדיפת־בצע עשויה להשתלט על האדם. (ירמיהו ו׳:13) לרודפי הבצע, הנכסים נעשים מטרה כשלעצמה. בדרך־כלל, אין אנשים אלה יודעים שובעה, ככתוב בקהלת ה׳:9: ”אוהב כסף, לא ישבע כסף; ומי אוהב בהמון, לא תבואה.” הכסף הופך, מן הסתם, לתכלית חייהם.
אך העובדות מלמדות, שעל אף העושר הרב שיש כיום, אין בעליו נהנים מתחושת ביטחון גדולה מזו שהיתה לעשירים בזמנים עברו. יתרה מזאת: ללכת בעקבותיהם, משמעו, להתעלם מעושר נעלה יותר. כתבי־הקודש מזהירים מפני השקפת־עולם קיצרת־טווח זו, באמרם: ”כי חיי האדם אינם תלויים בשפע נכסיו.” – לוקס י״ב:15.
מה, אם כן, יכול להעניק ביטחון אמיתי? דברים אלה: הבנת מטרתו של יהוה אלהים, רכישת חכמה אמיתית מתוך המקרא וניהול חיינו בהתאם לחכמה זאת. יהוה נאמן להבטחתו: ”ויהיו [דברי אלהים] חיים לנפשך וחן לגרגרותיך. אז תלך לבטח דרכך, ורגלך לא תיגוף. אם תשכב, לא תפחד: ושכבת וערבה שנתך. אל תירא מפחד פתאום, ומשואת רשעים כי תבוא. כי יהוה יהיה בכסלך, ושמר רגלך מלכד.” (משלי ג׳:21–26) והוא מוסיף: ”בני, לדברי הקשיבה: לאמרי הט אזנך. אל יליזו מעיניך, שמרם בתוך לבבך. כי חיים הם למוצאיהם, ולכל בשרו מרפא.” (משלי ד׳:20–22) קרא את סיפורי־החיים האמיתיים הבאים, ושים־לב כיצד ניתן ליישם את הדברים הללו הלכה למעשה.
סדר עדיפויות
ברחבי העולם כולו יש כיום למעלה משני מיליון ורבע עדי־יהוה, המאפשרים לדבר אלהים ולחכמתו להדריך את צעדיהם. בין אלה יש כ־000,80 אשר מנדבים, מדי שנה, 000,1 שעות מזמנם כדי להכריז על מלכות אלהים לזולת. (תהלים קמ״ה:10–13) אנשים אלה נקראים ”חלוצים”, משום שהם נשלחים לעתים לשטחים יוצאי־דופן, או למקומות נידחים.
אילו היינו מודדים את סך־הכל השעות שהם מקדישים (80 מיליון לערך) מבחינת הערך הכספי, נאמר 00.2 דולר לשעה, כי אז היה זמנם שווה 160 מיליון דולר לשנה. אך, הם מנדבים את כל הזמן הזה ללא תמורה כספית, ותדירות עושים כן אנשים שוויתרו, למען הזכות הזאת, על עבודות ואף על מקצועות מכניסים.
כתב אחד, העוסק בנושאים דתיים, העריך את עבודת החלוצים הללו והגיע לכלל מסקנה: ”בדרך כלל, הם מסתפקים במועט בשמחה. ... התנהגותם (של עדי־יהוה) מודרכת על־ידי אמונה איתנה ורגש אחריות עמוק, ללא קשר עם שכר כספי או חומרי.’
קחו, למשל, את סיפורו של דוקטור לגניקולוגיה מכובד. אם נשפוט על־פי אמת־המידה של העולם הזה, ניתן לומר ש’הצליח’ בחיים, בשמשו במישרה נכבדה בבית־חולים גדול ביפן. לאחר שלמד את המקרא עם עדי־יהוה, החליטו הרופא ואשתו להיות עובדי־אלהים מוקדשים.
כעבור זמן קצר, העתיקו בני־הזוג את מקום מגוריהם לעיר אחרת, בה היו עדים מעטים בלבד, כדי שהתושבים יזכו לשמוע מפיהם על התקווה המקראית. כדי לעשות כן, נאלץ הרופא להתפטר ממישרתו הבטוחה בבית־החולים ולחפש מישרה חלקית, משום שגם הוא וגם אשתו השתוקקו להיות חלוצים. עתה הם גרים בדירה שכורה צנועה. הבעל עובד יומיים בשבוע במירפאה מקומית, כדי לפרנס את עצמו ואת אשתו וגם את אמו המתגוררת עימם.
חברים לעבודה של הרופא טוענים, שאין הם מבינים את החלטתו, ועוד פחות מזה מעוניינים ללכת בעקבותיו. אך, בני־הזוג נהנים מן הביטחון הנובע משלוות־נפש, מן הסיפוק שבהגשת עזרה לקהילה המקומית, ומניהול שיחות מקראיות רבות באיזור מגוריהם החדש.
אבטחת זכויות רוחניות
לונדון, אנגליה, הינה מרכז עולמי של ענפי מסחר מיוחדים רבים. לפני עשרים־וחמש שנה החל גבר צעיר, שעבד אצל חברה בינלאומית ידועה, לעיין במקרא יחד עם אשתו. לאחר שניגשו אל כל אנשי־הדת שבעירם כדי לבדוק בדקדקנות את אמיתות עיקרי המקרא, הקדישו לבסוף את עצמם לאלהים כעדי־יהוה.
האשה שלימדה את בני־הזוג היתה חלוצה בעצמה, והדוגמה הנאה שהציבה עשתה עליהם רושם עמוק. הם עמלו בחריצות בקהילה המקומית. במהלך הזמן היתה לבעל ולאשתו, שפעלו כצוות, הזכות לעזור למאה גברים ונשים ללמוד את האמת המקראית. ארבעה־עשר מהם עבדו באותה חברה בה שימש הבעל כמנהל־המנגנון של אלפי עובדים ברחבי העולם.
לפני עשר שנים הוצע לבעל להיות חבר־ההנהלה, דבר שהיה מגדיל את משכורתו פי־ארבעה, תוך הבטחה למנותו בהקדם ליושב־ראש מועצת המנהלים. אך, באותה עת נפתחה בפני בני־הזוג ההזדמנות להצטרף אל השירות החלוצי. למען הזכות הזאת היו הם מוכנים לוותר, ללא היסוס, על הביטחון הכרוך בעבודתו ועל הסיכויים שטמנה בחובה. בסופו של דבר, הציעה לו החברה מישרה חלקית תוך תשלום מחצית דמי־המשכורת – וכאות הוקרה על שירותו הנאמן, הוא נתמנה בכל זאת לחבר־ההנהלה!
כעבור שלוש שנים, לאחר אירגון־מחדש של החברה, עמדה בפני העד הברירה לחזור למישרה מליאה, או להתפטר. הוא התפטר. לאחר־מכן, הוא נתמנה לשרת כמשגיח־נודד מטעם עדי־יהוה ולבקר בקהילות שונות עם אשתו. הם ממשיכים בכך עד היום ונהנים מכך רבות.
כשנשאל כיצד חש כאשר ויתר על קריירה מבטיחה בעולם המסחר, השיב: ”זכיתי לפיצוי רב כתוצאה מכך שהמרתי עושר חומרי בעושר רוחני, והדבר העניק לשנינו תחושת ביטחון לעתיד, יותר משהיתה לנו אי־פעם.”
אך, האם הקרבות אלה נעשות אך ורק למען הביטחון לעתיד? עד כמה ממשי ”הביטחון” הזה במונחים מציאותיים? הבה נשקול כמה מן היתרונות שיש לכך כבר עתה.
הביטחון שבחברת יראי־אלהים
”זהירות: – הישמרו מפני כייסים!” עצה זו ניתנה לאלפי הנציגים שנכחו בכינוסים המחוזיים ”אהבה אלוהית”, שערכו השנה עדי־יהוה ברחבי העולם. אפשר שאתה תוהה, מדוע היה צורך בעצה מעשית מעין זו. ובכן, האמת היא, שכתוצאה מן היושר המוסרי שעליו מקפידים עדי־יהוה, הם נעשים לעתים טרף לנצלנים. ידוע שגנבים נהנים מן האימון ’התמים’ הגלוי כל־כך בקרב העדים; לפיכך, היתה זו אזהרה במועדה. אך, עד כמה שמחים אנשים ישרים לחוש ביטחון בין אלה שהם יכולים לתת בהם אימון!
”ועל הארץ [תהיה] מצוקה לגויים ומבוכה, ... בני־אדם יתעלפו מאימה ומצפיית הבאות על ה עולם.” כתבי־הקודש הצביעו על הניגוד שבין פחדם של רוב בני־האדם מפני הבאות, בתקופה שלפני קץ העולם הזה, לבין תקוותם הבטוחה של עובדי־ אלהים, להם נאמר: ”התעודדו והרימו ראשיכם, כי קריבה גאולתכם.” – לוקס כ״א:25–28.
איש לא ינסה לזלזל בחששות, בחוסר־האימון ובאימה השוררים כיום, תוך התגשמות נבואת כתבי־הקודש. רק אמונה, המבוססת על הבנה אמיתית של נבואות המקרא, יכולה להעניק את הביטחון הנובע משלוות־נפש.
על אף הבעיות הלוחצות, יכולים יראי־אלהים להביט אל העתיד בביטחון מוחלט. העתיד בטוח, משום שמטרת אלהים לגביו לא השתנתה. תחת שלטון מלכותו, ייהנו בני־האדם לנצח מהתרועעות מענגת לאין־קץ.
כשהממשלה העולמית תשלוט לתועלתם של כל יושבי תבל, לא יהיה עמלם של בני־האדם לרעת רעיהם. כושר המצאתם יופנה למטרות חיוביות ובונות, עבודתם הברוכה תביא שמחה והאדמה תניב בשפע. כל צורות החיים שעל הארץ יתפקדו תוך התאמה מליאה. שוב לא יהיה זכר לזיהום האדמה, הים והאוויר כתוצאה מאנוכיותו של האדם. השמירה על הבריאות שוב לא תהווה בעיה. המוות, החולי ונגעים מטילי־מום יהיו נחלת העבר הנשכח. – ראה ישעיהו ס״ה:17–25.
רכישת ידע על אהבת הבורא ומטרתו, משמעה, ’לשכון לבטח ולהיות שאנן מפחד רעה’ – עתה ולנצח. (משלי א׳:33) תחושת ביטחון תמידית איננה מטרה בלתי־נתפשת. היא מציאותית, והיא יכולה להיות מנת־חלקך. מדוע שלא תיהנה ממנה גם אתה, יחד עם עדי־יהוה הנמצאים בכל רחבי תבל?