למה התכוון האיש החכם?
לחכמה יש השפעה מיטיבה על בעליה. ”מי כהחכם?” כתב שלמה המלך, ”ומי יודע פשר דבר?
חכמת אדם תאיר פניו, ועוז פניו ישונא [ישונה].” – קהלת ח׳:1.
אדם חכם באמת הוא אישיות בולטת בחברה האנושית, איש שאין ערוך לו. אין כמוהו, מלבד חכם אחר. הוא יודע ”פשר דבר,” כלומר, הוא ניחן בתבונה הדרושה כדי לפתור את הבעיות הסבוכות של החיים.
אפילו ארשת פניו של החכם נעימה. פניו מקרינים שמחה ושביעות־רצון פנימיות. כיון שכך, פנים שהיו נראים עזים ודוחים, משתנים אצל החכם ולובשים מבע לבבי.
כיצד להתמודד עם שלטון־אנוש לא מושלם שלמה, בתור מלך, יכול היה להשיא עצה נבונה באשר להתנהגות כלפי שליטים. הוא ציין: ”פי־מלך שמור ועל דיברת שבועת אלהים. אל תיבהל מפניו תלך. אל תעמוד בדבר רע. כי כל אשר יחפוץ יעשה, באשר דבר־מלך שלטון; ומי יאמר לו: ’מה תעשה?’” – קהלת ח׳:2–4.
בימי עם־ישראל הקדום, היו זקני־העם כורתים עם המלך ברית נאמנות. למשל, ביחס לדוד המלך נאמר: ”ויבואו כל זקני־ישראל אל המלך חברונה ויכרות להם המלך דוד ברית בחברון, לפני יהוה.” (שמואל ב׳. ה׳:3) לכן, הפרת מצוות המלך היתה בבחינת הפרת שבועת האימונים שנעשתה לפני יהוה. מאידך גיסא, הציות לפקודת המלך היה בו משום כבוד לאלהים, שהברית נכרתה לפניו. בדומה לכך, יראי־אלהים כיום נכנעים לממשלות העולם הזה, מתוך כבוד ליהוה, בהכירם בכך שהן קיימות ברשותו של אלהים. – רומיים י״ג:1, 2.
עצת שלמה שלא ’להיבהל’ או למהר לצאת מלפני המלך, זוכה להבהרה נוספת בקהלת י׳:4: ”אם רוח המושל תעלה עליך, מקומך אל תנח, כי מרפא [מרפה] יניח חטאים גדולים.” אדם עלול לקבל תוכחה או עונש ממושל כלשהו. אך, אפשר שיתרעם על כך ואף יהיה מובן לוותר על מישרה מסוימת, או לשנות את יחסו כלפי המושל. אולם, שלמה מייעץ לאדם, שלא להחליט בפזיזות להפר את נאמנותו לבעל־השררה, או לעזוב את מישרתו. כיום ניתן לייחס אותו עיקרון ליחסים שבין עובדים למעבידים.
המלך שלמה החכם ממליץ, כמו־כן, שלא ’לעמוד בדבר רע,’ כלומר, לא להיות מעורב במשהו רע בעיני המושל. כוח סמכותו של המושל מקנה לדברו משקל כבד בהרבה מזה של נתיניו. קולו עולה על כולם. יש בידיו סמכות שאיננה ניתנת לעירעור. משום כך אין איש יכול לשאול אותו בעזות־מצח, מה תעשה?”
למי שממשיך להיות שומר־חוק, אין טעם לחשוש מן השליט. שלמה משבח את האיש ואומר: ”שומר מצווה, לא יידע דבר רע.” האזרח הממושמע לא יתנסה ב”דבר רע” כעונש על הפרת מצוות המלך. עצת שלמה מקבילה לקטע אחר בכתבי־הקודש, האומר: ”לפיכך, כל המתקומם נגד השלטון מתנגד לצוו אלהים; והמתנגדים יביאו על עצמם משפט. הרי אין פחד השליטים על עושה הטוב, אלא על עושה הרע. האם אתה רוצה שלא לפחד מן השלטונות? עשה את הטוב ותזכה לשבח מהם.” – רומיים י״ג:2, 3.
אך, מה אם אין השליט מושל בצדק? שלמה מתייחס, ככל הנראה, למצב מעין זה בהמשך דבריו: ”ועת ומשפט יידע לב חכם. כי לכל חפץ יש עת ומשפט, כי רעת האדם רבה עליו. כי איננו יודע מה שיהיה, כי כאשר יהיה מי יגיד לו?” – קהלת ח׳:5–7.
אין החכם מתקומם ומתמרד. מאחר שהתבונה שולטת בלבבו, יודע הוא שיש מועד מתאים לפעולה, וגם כיצד לסבול שליט עריץ. אדם המרים בגלוי את נס־המרד, מבקש רעה לעצמו. מאידך גיסא, האיש החושב בשיקול־דעת, לא יפעל במועד הלא נכון. (תהלים ל״ז:1–7) לכל מצב יש מועד מתאים ודרך פעולה מתאימה. אדם המתעלם מעובדה זו ופועל בפזיזות, איננו אלא מבקש לעצמו בעיות. לאנשים לא־מושלמים יש די והותר צרות, ואין צורך להוסיף עליהן על־ידי פעולה נמהרת, ולהתעלם מכך ש”לכל חפץ יש עת ומשפט”. מה גם שאין האדם יכול לחזות את העתיד. שהרי אפילו שליטים מתים, בסופו של דבר. אדם הזוכר עובדה זו יתאזר בסבלנות בנסיבות קשות. שלטונו של העריץ לא יימשך לעד. שהרי כל דבר בעולם לא־מושלם זה בא לקיצו.
בחינה מדוקדקת של שלטון מדכא
המסקנות שאליהן הגיע שלמה באשר לשלטונם של רודנים מדכאים יהיו מבוססות על תשומת־לב קפדנית. הוא התעמק בכל צדדיו של שלטון מעין זה וסקר את השפעתו על בני־האדם. משום כך יכול היה לומר: ”את כל זה ראיתי ונתון את לבי לכל מעשה אשר נעשה תחת השמש, עת אשר שלט האדם באדם לרע לו.” – קהלת ח׳:9.
שליטים עריצים אינם יכולים להחזיק ברסן השלטון לנצח. שלמה מוסיף: ”ובכן [אף־על־פי שהאדם שולט באדם לרע לו], ראיתי רשעים קבורים, ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו. גם זה הבל.” (קהלת ח׳:10) הרשעים, בעודם בחיים, היו יוצאים ובאים במקום הקדוש, שבימי שלמה היווה את ירושלים עיר־הקודש ואת היכל יהוה. (מתי כ״ד:15) נאסר עליהם לעשות את הרע במקום ההוא. בעת קבורתם, יצאו הם בפעם האחרונה מאותו מקום. על אף מעמדם הרם של הרשעים, בכל זאת סופם למות, להיקבר ולהישכח במהרה מזכרון החיים בעיר שבה פעלו. משום כך, חיי העריצות שלהם יהפכו לבסוף להבל.