‏”‏אנשים חכמים ונבונים וידועים”‏ להדרכת עובדי אלהים

‏”‏ונתתי לכם רועים כלבי,‏ ורעו אתכם דעה והשכיל.‏”‏ – ירמיהו ג׳:‏15‏.‏

1.‏ מה גרם למשה לנקוט בפעולה המתוארת בדברים א׳:‏12,‏ 13‏?‏

לפני שחצו בני־ישראל את הירדן ונכנסו לארץ כנען,‏ שהו הם בערבות מואב.‏ לתועלתם,‏ חזר משה באזניהם על כל אשר עשה אלהים למענם במשך ארבעים שנות נדודיהם במדבר.‏ ראשיתה של התקופה היתה סוערת,‏ ובמיוחד לגבי משה,‏ מחמת הנטיות השליליות שרווחו בעם.‏ משה הזכיר להם,‏ שמאחר שלא יכול היה להמשיך לשאת לבדו את נטל העם נרגן,‏ נהג כעצת יתרו ואמר לעם:‏ ”‏הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם,‏ ואשימם בראשיכם.‏”‏ – דברים א׳:‏3,‏ 12,‏ 13;‏ שמות י״ח:‏17–26‏.‏

2.‏ מדוע לא היתה חלוקת נטל האחריות בין האנשים האלה בבחינת חידוש קיצוני?‏

² בבחרו באנשים אלה פעל,‏ ככל הנראה,‏ משה על־פי הצורה העתיקה ביותר של הנהגה קהילתית.‏ כבר בשלבים המוקדמים של ההיסטוריה האנושית,‏ היו בקרב העמים הקדומים מעין מועצות של זקנים.‏ לבני־ישראל,‏ עוד בהיותם ידועים כצאצאי יעקב,‏ היו מגעים עם זקני מצרים,‏ זקני מואב ומדין.‏ (‏בראשית נ׳:‏7;‏ במדבר כ״ב:‏4,‏ 7‏)‏ ה’‏שיכים’‏ של השבטים הערביים היו גם הם זקני שבטים,‏ משום שהמלה הערבית שיך משמעה ”‏זקן”‏ או ”‏איש זקן”‏.‏ המקרא מכנה אותם גם בשם ”‏אלופים”‏.‏ (‏בראשית ל״ו:‏15‏)‏ עוד לפני שהוטל על משה להנהיג את העם,‏ היו בישראל ”‏זקנים”‏ כאלה,‏ ומשה נצטווה להציג בפניהם הוכחות שאלהים הוא שמינה אותו לתפקיד.‏ (‏שמות ג׳:‏16,‏ 18‏)‏ אם כן,‏ כאשר גייס משה במדבר־סיני את עזרת הזקנים להתחלק עימו בנטל האחריות,‏ לא היה בכך משום חידוש מהפכני.‏

3.‏ (‏א)‏ איזה אמצעי להדרכת הקהילה סיפק ”‏משה”‏ הגדול יותר?‏ (‏ב)‏ השווה בין הכישורים הנוגעים לזקנים שבחר משה,‏ לבין כישוריהם של הזקנים המשיחיים.‏

³ מאוחר יותר,‏ במועד שקבע אלהים,‏ הקהילה המשיחית בתור ”‏עם”‏ רוחני,‏ אשר התפשט על־פני תבל.‏ המשיח,‏ כ”‏משה”‏ הגדול יותר,‏ נתן הוראות לגבי הדרכת הקהילות באמצעות מועצת־זקנים קהילתית.‏ מעניין לערוך השוואה בין הכישורים שביקש משה,‏ בשעה שחילק את הסמכויות בקרב זקני ישראל,‏ לבין הכישורים הנדרשים מזקני הקהילה המשיחית.‏ הטבלה שבעמוד הבא מורה על הדמיון שביניהם.‏

4.‏ איזה תפקיד מילאו זקני־ישראל בארץ המובטחת,‏ ואיזה תפקיד ממלאים הזקנים המשיחיים?‏

⁴ לאחר שהתיישבו בני־ישראל בארץ המבטחת,‏ ושכנו בערים ובכפרים,‏ זכו הם להדרכה וסיוע מזקני העיר או הכפר.‏ (‏יהושע כ׳:‏4;‏ שופטים ח׳:‏14,‏ 16;‏ שמואל א׳.‏ ט״ז:‏4‏)‏ הם השיאו עצות נבונות,‏ עזרו בפתרון בעיות,‏ הגנו מפני כפירה ופעלו למען השלום,‏ הסדר הטוב והבריאות הרוחנית של התושבים הנתונים להשגחתם.‏ לעתים נקראו הם לשמש כשופטים ביישוב מחלוקות,‏ או כדי לפעול להגנת התושבים.‏ (‏דברים ט״ז:‏18–20;‏ י״ט:‏12;‏ ל״א:‏9;‏ רות ד׳:‏1–11‏)‏ הם נועדו להיות מקור נחמה ועוז בשעות משבר.‏ (‏ישעיהו ל״ב:‏1,‏ 2‏)‏ אך,‏ הם לא אמורים היו לרדות בבני עמם,‏ ואף לא לנסות לנהל את חייהם במקומם.‏ לא לכך הוסכמו הם.‏ הזקנים המשיחיים משמשים בדרכים דומות,‏ כשאחריות כבדה מוטלת על שכמם.‏ (‏השווה מעשי־השליחים כ׳:‏28–35;‏ קורינתיים א׳.‏ ג׳:‏4,‏ 5,‏ 21–23;‏ קורינתיים ב׳.‏ א׳:‏24‏.‏)‏ בנוסף לכך,‏ מוטל על הקהילה המשיחית להודיע ברבים את הבשורה הטובה על מלכות אלהים.‏

בחירת אנשים כשירים כיום

5.‏ מה עשוי לעזור כיום בבחירת זקני־הקהילה בצורה נבונה?‏

⁵ הרקע ההיסטורי של פעולת הזקנים יעזור לנו להשתמש בשיפוט נכון בבחירת זקני־קהילה כיום.‏ אפשר לדמות קהילות מקומיות לכפר קטן בימי עם־ישראל הקדום.‏ נשאלת,‏ איפוא,‏ השאלה:‏ מי הם הגברים הראויים בכל קהילה לשמש כזקני־כפר,‏ המסוגלים לתת הדרכה נאותה והמוכיחים שהם נבונים,‏ בעלי איזון וכושר־שיפוט?‏

6.‏ כיצד יוכלה השוואת הקהילה למשפחה לעזור בשקילת כישוריהם של אנשים לשמש כזקנים?‏

⁶ הכתוב בטימותיוס מתאר את הקהילה הכלל־עולמית של משרתי אלהים כ”‏בית אלהים”‏.‏ בדומה לכך,‏ ניתן להתייחס לכל קהילה במונחים של משפחה גדולה.‏ כאשר,‏ בחוג המשפחה,‏ אין האב נוכח אישית,‏ מצפים בדרך־כלל בני־המשפחה מן הבנים הבוגרים שימלאו את מקום האב וידאגו לקיום הוראותיו.‏ עקב כך מתעוררת השאלה:‏ מי הם ב”‏בית”‏ הקהילתי האחים הבוגרים שאליהם ניתן לפנות לקבלת עצה ועזרה נאותות?‏ – השווה טימותיוס א׳.‏ ה׳:‏1,‏ 2‏.‏

7.‏ (‏א)‏ מה נכון,‏ בדרך־כלל,‏ לגבי מי שנחשב ראוי לשמש כזקן?‏ (‏ב)‏ האם המינוי הוא שמעניק לאדם את כישוריו כזקן,‏ ומה מאפשר לו המינוי?‏

⁷ במציאות,‏ האיש שמומלץ עליו ברוב המקרים לשמש כזקן־קהילה הוא אדם שחברי הקהילה רואים בו ’‏אח מבוגר’‏,‏ שכבר רכש את הערכתם ואימונם כאדם הנוהג בתבונה,‏ בשיקול־דעת ובשכל ישר.‏ איש איננו יכול ”‏לעשות”‏ אדם לזקן,‏ אלא דרוש שהפרט עצמו ייעשה כזה על־ידי התחזקות,‏ התפתחות וניסיון רוחניים.‏ (‏משלי א׳:‏2–5;‏ ד׳:‏7–9;‏ יעקב ג׳:‏1,‏ 13‏)‏ כאשר נבחר אדם לתפקיד זה,‏ הרי שעצם מינויו מהווה הכרה בכך שכבר יש לו התכונות הרצויות של זקן־קהילה.‏ בעם־ישראל הקדום,‏ ובקרב עמים אחרים,‏ הבחינה ככל הנראה מועצת־הזקנים המקומית בכך שאדם מסוים מגלה תכונות של חכמה אלוהית,‏ כושר־שיפוט ותבונה,‏ ועקב כך הזמינה אותו להיות זקן מן המניין ולהשתתף בדיוניה ובהחלטותיה.‏ – טימותיוס א׳.‏ ה׳:‏22,‏ 25‏.‏

8.‏ מה יוכל אדם להשיג על־ידי שישרת תקופה מסוימת בנאמנות כמשרת־עוזר?‏

⁸ ביחס למשרתים העוזרים לזקני־הקהילה נאמר:‏ ”‏המיטיבים לשרת,‏ משיגים לעצמם מעמד טוב וביטחון רב באמונה במשיח ישוע.‏”‏ (‏טימותיוס א׳.‏ ג׳:‏12,‏ 13‏)‏ אל לאיש לחשוב שמשמע הדבר,‏ שעל־ידי פעילותו בתפקיד מסוים,‏ ניתן לו ’‏להשיג’‏ את הזכות לשמש כזקן בקהילת אלהים.‏ מה שהוא יכול להשיג לעצמו הוא יחס כבוד והערכה מצד אחיו על שירותו החרוץ והנאמן,‏ וכן לרכוש ”‏ביטחון רב”‏ בפני אלהים.‏ יש בכל אלה משום גמול נאה לשירות נאמן.‏

אנשים ”‏ידועים”‏ ומנוסים

9.‏ (‏א)‏ מה מציין הכתוב בנוגע לגורם הגיל בכישוריו של זקן?‏ (‏ב)‏ באיזו עובדה יש להכיר לגבי הנוער במובן הזה?‏

⁹ אין כתבי־הקודש מציינים שום הגבלה בגיל לגבי המשמשים כזקנים.‏ אך,‏ המונח ”‏זקן”‏ כשלעצמו מורה על בגרות,‏ אם כי יש להבין שהדגש הוא על התכונות הרוחניות,‏ ולאו דווקא הפיסיות.‏ הגיל לבדו איננו הגורם הקובע;‏ אולם,‏ כפי שהכיר בכך משה,‏ אין ספק שהניסיון הוא בבחינת יתרון לאנשים הנושאים באחריות כבדה.‏ (‏דברים א׳:‏13‏)‏ במשלי כ׳:‏29 נאמר:‏ ”‏תפארת בחורים כוחן,‏ והדר זקנים שיבה.‏”‏ בו בזמן שהנוער עשוי לגלות מרץ רב והתלהבות,‏ אין זאת הוכחה לחכמה.‏ אך,‏ שנות החיים שמייצג שער־השיבה מעניקות,‏ בדרך כלל,‏ סיבה לצפות ליותר חכמה,‏ כשם שאמר איוב:‏ ”‏בישישים חכמה ואורך־ימים תבונה.‏”‏ (‏איוה י״ב:‏12;‏ השווה פסוק 20;‏ ל״ב:‏6,‏ 7.‏)‏ יתכן שצעיר מגלה תכונות והתלהבות לשרת ולהוכיח את הטמון בו לעתיד לבוא.‏ אך,‏ חוסר ניסיון בחיים עלול לחבל במאמציו לעזור למי שמבוגר ממניו,‏ בבעיות החיים הקשות.‏ ככל שיהיו דבריו כנים,‏ הרי שאין לצפות שיהיה להם אותו משקל כמו לזה שמאחוריו שנות חיים ארוכות.‏

10.‏ האם האחריות שהוטלה על טימותיוס ממעיטה בערך הגיל והניסיון בבחירת זקנים?‏

¹⁰ טימותיוס היה כפי־הנראה בשנות השלושים שלו,‏ כאשר כתב לו השליח פאולוס:‏ ”‏אל יבוז לך איש בשל צעירותך.‏”‏ (‏טימותיוס א׳.‏ ד׳:‏12‏)‏ מכך שאפילו בגיל זה נטו אנישם רבים,‏ בימיו,‏ לראות בו עדיין ’‏צעיר’‏.‏ כמו־כן,‏ יש לזכור,‏ שהתקדמותו של טימותיוס והאחריות שהוטלה עליו היו יוצאות־דופן.‏ הוא הכיר את המקרא מילדותו וגילה התקדמות נאה עוד בטרם בחר בו פאולוס כבן־לוויה במסעותיו.‏ (‏טימותיוס ב׳.‏ א׳:‏5;‏ ג׳:‏14,‏ 15;‏ מעשי־השליחים ט״ז:‏1–3‏)‏ השנים שבילה,‏ לאחר־מכן,‏ עם פאולוס ואחרים,‏ תרמו את שלהן לאוצר הידע והניסיון שלו,‏ שמעטים היו רוכשים בגילו.‏

11.‏ כיצד יכולים הזקנים לעזור לאחרים לשאת בנטל אחריות כבד יותר?‏

¹¹ פאולוס עודד את טימותיוס לעזור לזקנים אחרים להפיק תועלת ממה שלמד,‏ באמרו:‏ ”‏והדברים ששמעת ממני במעמד עדים רבים,‏ הפקד אותם בידי אנשים נאמנים המוכשרים ללמד גם אנישם אחרים.‏”‏ (‏טימותיוס ב׳.‏ ב׳:‏2‏)‏ בדומה לכך,‏ הזקנים יכולים לעזור לאחים אחרים בקהילה לטפח בגרות רוחנית,‏ בהשתדלם להעביר להם את פרי ניסיונם וידיעותיהם.‏ אין משמע הדבר רק לעזור להם למלא תפקיד כלשהו במסגרת הקהילה,‏ אלא לסייע להם לפתח כושר־שיפוט,‏ חדירה לעומק הדברים ויכולת להסביר לזולת את עקרונות כתבי־הקודש.‏ כשם שפאולוס ביקש מטימותיוס להתלוות אליו,‏ בשעה שביצע את שליחותו כשליח לגויים ושימש כרועה בעדר־אלהים,‏ כן ניתן לזקנים כיום להזמין אחים מתקדמים בקהילה להתלוות אליהם בביצוע משימות דומות.‏ – משלי א׳:‏4,‏ 5;‏ י״ג:‏20‏.‏

12.‏ (‏א)‏ מה חשיבותו של הניסיון בכישוריו של אדם לשמש כזקן?‏ (‏ב)‏ מדוע היתה עצת פאולוס בטימותיוס א׳.‏ ג׳:‏6 מתאימה לאפסוס?‏

¹² בדומה לגורם הגיל,‏ אין שנות נסיונו של האדם כתלמיד משיחי מהוות כשלעצמן את הגורם המכריע בבחירתו כזקן.‏ זהו גורם יחסי,‏ שחשיבותו נקבעת על־ידי הנסיבות הקיימות,‏ לפחות במידה חלקית.‏ פאולוס כתב לטימותיוס,‏ שכאשר יבחר זקנים לקהילת אפסוס,‏ עליו להישמר מלבחור ”‏צעיר באמונה,‏ פן יתייהר”‏.‏ (‏טימותיוס א׳.‏ ג׳:‏6‏)‏ הקהילה המשיחית באפסוס נוסדה כעשר שנים קודם־לכן,‏ ולכן לא היה זה מתאים לבחור במישהו מן התלמידים החדשים יותר שישרת כאחד מזקני הקהילה.‏

13,‏ 14.‏ (‏א)‏ אילו דוגמאות מראות שיש לנסיבות תפקיד מסוים בקביעת מידת הניסיון של הפרט?‏ (‏ב)‏ אך מה הם,‏ בכל המקרים,‏ הגורמים החשובים ביותר שיש להביאם בחשבון?‏

¹³ בכתבו לטיטוס בכרתים,‏ לא חש כנראה פאולוס אותה דחיפות לייעץ לו לנהוג בזהירות,‏ ולא כלל עצה זו בהערותיו לגבי בחירת זקנים.‏ אפשר שהשפיעה על כך העובדה,‏ שהמשיחיות נוסדה בכרתים לפני זמן קצר יחסית.‏ הבה נישם לב,‏ שבמסע השליחות הראשון של פאולוס,‏ הכריזו הוא ובר־נבא את ”‏הבשורה הטובה”‏ בערים כגון ליסטרה,‏ איקוניון ואנטיוכיה שבפיסידיה,‏ ובמרוצת אותו מסע עצמו חזרו הם לאותם תלמידים ”‏ובכל קהילה מינו להם זקנים”‏.‏ (‏מעשי־השליחים י״ג:‏14,‏ 42–52;‏ י״ד:‏1–7,‏ 20–23‏)‏ מאחר שמסע השליחות כולו ארך,‏ קרוב לוודאי,‏ רק שנתיים או פחות,‏ ברור שלכמה מאותם אנשים לא היו שנות ניסיון רבות כמשיחיים.‏ אך,‏ מאחר שהיו ביניהם מאמינים יהודים,‏ אין ספק שרבים מאלה שנבחרו,‏ אם לא כולם,‏ היו בעלי ידע וניסיון ביישום עקרונות המקרא,‏ עוד בטרם נעשו משיחיים.‏ מובן שהיה עליהם לשנות את השקפותיהם.‏ כדי להתאימן לאמיתות שנבעו מן ההתפתחות שהביאה המשיחיות בעבודת־אלהים הטהורה.‏ השליח פאולוס עצמו נבחר על־ידי ישוע המשיח מרגע היעשותו משיחי,‏ כדי למלא שליחות מיוחדת ולאחר־מכן גילה את התכונות הנדרשות מזקן.‏ (‏גלטיים א׳:‏15 עד ב׳:‏2;‏ מעשי־השליחים י״ג:‏1–4‏)‏ אך,‏ גם הרקע המקראי שלו,‏ כיהודי נאמן ליהוה אלהים,‏ סייע להתקדמותו המהירה לאחר שהכיר במשיח וקיבל אותו.‏ – מעשי־השליחים ט׳:‏15–18,‏ 20,‏ 22,‏ 26–30;‏ גלטיים ב׳:‏6,‏ 7‏.‏

¹⁴ אם כן,‏במקום לקבוע גבולות קבועים,‏ עלינו להרשות לחכמה ולשכל הישר,‏ תוך התחשבות בנסיבות,‏ לעזור לנו להחליט באם יש למועמד די ניסיון בעבודת־אלהים כדי לשרת כזקן.‏ בקהילה שרבים מחבריה נמצאים זה עשרות שנים באמת,‏ עשוי להיראות אדם שנטבל רק לפני שלוש שנים לערך,‏ ”‏חדש”‏ יחסית.‏ אך,‏ בקהילה שנוסדה זה לא מכבר,‏ בה למדו רוב החברים את האמת לפני זמן קצר יחסית,‏ הרי שנסיונו של אדם כזה עשוי להיחשב ארוך בהשוואה אליהם.‏ בכל מקרה,‏ חיוני לזכור תמיד את הצורך בחכמה,‏ בתבונה ובשיפוט הגיוני,‏ מצד האדם שנועד לשאת באחריות הכבדה שברעיית עדר־האלהים.‏

התקדמות בדילוי חכמה וכושר־אבחנה

15.‏ איזו גישה צריך שיגלו הזקנים בנוגע לשיפור תכונותיהם וכושרם?‏

¹⁵ טימותיוס כבר היה זקן מנוסה כאשר עודד אותו פאולוס להיות שקוע בעניינים הרוחניים,‏ ”‏למען תיראה התקדמותך לכול”‏.‏ (‏טימותיוס א׳.‏ ד׳:‏15,‏ 16‏)‏ אדם נבון איננו עומד על דעתו ואיננו חושב שכבר אין לו צורך להוסיף ידע ולהתקדם.‏ ”‏מי בכם חכם ונבון,‏”‏ כתב התלמיד יעקב,‏ בהוסיפו:‏ ”‏יראה נא מתוך התנהגותו הטובה את מעשיו הנעשים בענווה וחכמה.‏”‏ גישה כזאת תביא לידי אחדות במועצת־הזקנים,‏ בבטלה כל רוח של חילוקי־דיעות,‏ קנאה או מריבה.‏ – יעקב ג׳:‏13–18‏.‏

16.‏ (‏א)‏ באיזה מובן שווים הזקנים זה לזה?‏ (‏ב)‏ כיצד יכולה התקדמותם להיראות,‏ תוך תועלת רוחנית מרובה לכל עדר־האלהים?‏

¹⁶ בו בזמן שהזקנים ”‏שווים”‏ באחריותם ובסמכותם לשרת ולעמול למען העדר,‏ אין הם בהכרח שווים במובנים אחרים.‏ יש מהם בעלי ניסיון רב,‏ הן בחיים והן באמת,‏ שצברו חכמה כתוצאה מלימוד ממושך וממאצים רציניים.‏ לכל אחד מעלותיו ומגרעותיו.‏ אם נעריך ונפיק תועלת ממעלותיהם של האחרים,‏ נוכל גם אנו ’‏להראות את התקדמותנו לכול’‏.‏ (‏רומיים י״ב:‏3–10,‏ 16‏)‏ עקב העזרה שמגישים הרועים הענווים,‏ הנאמנים ויראי־האלהים,‏ מלאי הידע,‏ החודרים לעומק הדברים,‏ יתגשם דבר הנבואה ועדר־אלהים אכן ’‏ירבה ויפרה בארץ’‏.‏ כל זאת לתיהלתו הנצחית של אלהים.‏ – ירמיהו ג׳:‏15,‏ 16‏.‏

‏[‏טבלה בעמוד 7]‏

זקני ישראל וכישוריהם

‏(‏שמות י״ח:‏ 21;‏ דברים א׳:‏13‏)‏

אנשי חייל,‏ חכמים

יראי אלהים

אנשי אמת

שונאי בצע

נבונים

ידועים

הזקנים המשיחיים וכישוריהם

‏(‏טימותיוס א׳.‏ ג׳:‏1–7;‏ טיטוס א׳:‏5–9‏)‏

כשירים להורות,‏ לעודד ולהוכיח

רודפי צדק,‏ אוהבי טוב,‏ מחזיקים בדבר המהימן בעת הוראה

נקיים מאשמה,‏ נאמנים,‏ בעלי שם טוב בפי אלה שבחוץ

לא רודפי בצע

מפוכחים,‏ שקולים בדעתם,‏ נוהגים בסובלנות

אבות לילדים,‏ לא צעירים באמונה