קבל את המקרא כפי שהוא באמת
”גם מסיבה נוספת מתמידים אנו להודות לאלהים: כאשר קיבלתם את דבר־אלהים ששמעתם מאיתנו, קיבלתם אותו לא כדבר בני־אדם, אלא כפי שהוא באמת — דבר־אלהים, הדבר אשר פועל גם בכם המאמינים” (תסלוניקים א׳. ב׳:13).
1. איזה סוג של מידע הופך את המקרא לספר יוצא דופן בהחלט?
כתבי־הקודש הינם הספר שתורגם למספר השפות הרב ביותר ובעל התפוצה הגדולה ביותר בעולם. הוא מזוהה ללא קושי כאחת מיצירות המופת הספרותיות. אולם, חשוב מכך, המקרא מספק הדרכה הנחוצה נואשות לאנשים בני כל הגזעים והאומות, יהיו אשר יהיו עיסוקיהם או מעמדם בחיים (ההתגלות י״ד:6, 7). לשביעות רצונם הן של השכל והן של הלב, המקרא משיב על שאלות כגון: מהי תכלית חיי־האדם? (בראשית א׳:28; ההתגלות ד׳:11) מדוע לא הצליחו ממשלות אנוש להשכין שלום וביטחון אמיתיים? (ירמיהו י׳:23; ההתגלות י״ג:1, 2) מדוע אנשים מתים? (בראשית ב׳:15–17; ג׳:1–6; רומים ה׳:12) בעולם חסר־שקט זה, כיצד נוכל להתמודד בהצלחה עם בעיות החיים? (תהלים קי״ט:105; משלי ג׳:5, 6) מה צופן בחובו העתיד עבורנו? (דניאל ב׳:44; ההתגלות כ״א:3–5).
2. מדוע המקרא מספק תשובות מהימנות לחלוטין לשאלותינו?
2 מדוע המקרא משיב על שאלות אלה במהימנות? משום שהוא דבר־אלהים. אלהים השתמש בבני־אדם לביצוע מלאכת הכתיבה, אך כשם שמצהיר בבירור הכתוב בטימותיאוס ב׳. ג׳:16, ”כל הכתוב נכתב ברוח אלהים”. אין הוא תוצר של פרשנות אישית למאורעות אנושיים. ”כי מעולם לא יצאה נבואה [הכרזות לגבי העתיד לבוא, מצוות אלוהיות, ערכי־מוסר מקראיים] על־פי רצון האדם, אלא רוח־הקודש הניעה בני־אדם לדבר מטעם אלהים” (פטרוס ב׳. א׳:21).
3. (א) הבא דוגמאות המעידות על הערך הרב שיש למקרא בעיני אנשים בארצות שונות. (ב) מדוע היו יחידים מוכנים אף לסכן את חייהם כדי לקרוא את כתבי־הקודש?
3 בהבינם את ערכו של המקרא, מספר בלתי מבוטל של אנשים הסתכנו במאסר ואף במוות על־מנת להשיגו ולקרוא בו. הדבר היה נכון בשנים עברו בספרד הקתולית, שם חששה הכנסייה שהשפעתה תתערער אם האנשים יקראו את המקרא בשפתם הם; זה היה נכון גם באלבניה, שם ננקטו אמצעים חמורים תחת המשטר האתיאיסטי כדי לשים קץ לכל השפעה דתית. אולם, יחידים יראי־אלהים שמרו עותקים של כתבי־הקודש כאוצר, קראו בהם ושיתפו בהם אחרים. במרוצת מלחמת־העולם השנייה, במחנה־הריכוז זקסנהאוזן, עותק של המקרא הועבר בזהירות מגוש תאים אחד לשני (אף־על־פי שהדבר היה אסור בתכלית), ואלה שהיתה להם גישה אליו שיננו קטעים ממנו כדי לחלוק אותם עם אחרים. במרוצת שנות ה־50’, במזרח־גרמניה הקומוניסטית דאז, עדי־יהוה, שנאסרו עקב אמונתם, הסתכנו בשהייה ממושכת בצינוק, כשהעבירו קטעים מספר המקרא מאסיר אחד לשני כדי לקרוא בהם בלילה. מדוע עשו כן? משום שהכירו בכך שהמקרא הוא דבר־אלהים, וידעו כי ”לא על הלחם לבדו” אלא ”על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם” (דברים ח׳:3). אמרות אלה, הכתובות במקרא, איפשרו לעדים הללו להישאר בחיים מבחינה רוחנית אף שהיו נתונים לאכזריות שלא תיאמן.
4. איזה מקום צריך המקרא למלא בחיינו?
4 המקרא אינו ספר שיש פשוט להניחו על המדף כדי לפנות אליו מדי פעם, וכן אינו מיועד לשימוש רק בשעה שאחים לאמונה מתאספים לעבודת אלהים. יש להשתמש בו מדי יום כדי שישפוך אור על מצבים העומדים בפנינו וכדי שידריכנו בדרך שבה נלך (תהלים כ״ה:4, 5).
נועד לקריאה ולהבנה
5. (א) אם אפשרי הדבר, מה צריך להיות ברשות כל אחד מאיתנו? (ב) בעם־ישראל הקדום, כיצד גילו האנשים מהו תוכנם של כתבי־הקודש? (ג) כיצד משפיע הכתוב בתהלים י״ט:8–12 על גישתך כלפי קריאת המקרא?
5 בימינו, במרבית הארצות ניתן להשיג בקלות עותקים של המקרא, ואנו מאיצים בכל קוראי המצפה לרכוש עותק אישי. במרוצת הזמן שבו נכתב המקרא, לא היו מכבשי־דפוס. לציבור הרחב, לא היו עותקים אישיים. אך, יהוה דאג לכך שמשרתיו ישמעו את אשר נכתב. לפיכך, שמות כ״ד:7 מדווח כי לאחר שמשה כתב את שהורה לו יהוה, ”ויקח ספר הברית ויקרא באוזני העם”. בהיותם עדים למראות העל־טבעיים בהר־סיני, הכירו בכך שמה שקרא בפניהם משה היה מאת אלהים ושמידע זה היה חיוני עבורם (שמות י״ט:9, 16–19; כ׳:22). גם אנו נדרשים לדעת את הכתוב בדבר־אלהים (תהלים י״ט:8–12).
6. (א) בטרם נכנס עם־ישראל אל הארץ המובטחת, מה עשה משה? (ב) כיצד נוכל לחקות את דוגמת משה?
6 כשבני־ישראל התכוננו לחצות את נהר הירדן כדי להיכנס לארץ המובטחת, בהותירם מאחור את חיי־הנדודים שניהלו במדבר, היה זה הולם שיסקרו את תורת יהוה ואת נוהגיו עימם. כשרוח־אלהים מניעה אותו, חזר משה על התורה בפניהם. הוא הזכיר להם את הפרטים שבתורה, ואף הדגיש את העקרונות והגישות הבסיסיים שנועדו להשפיע על יחסיהם עם יהוה (דברים ד׳:9, 35; ז׳:7, 8; ח׳:10–14; י׳:12, 13). כיום, כשאנו זוכים לתפקידים חדשים או נתקלים במצבים חדשים בחיים, ניטיב לעשות אם נשקול באיזה אופן על עצת כתבי־הקודש להשפיע על מעשינו.
7. זמן קצר לאחר שבני־ישראל חצו את הירדן, מה נעשה כדי לחרות את תורת יהוה במוחם ובלבם?
7 זמן קצר לאחר שעם־ישראל חצה את נהר הירדן, שוב התקהלו האנשים כדי לחזור על הדברים שאמר להם יהוה באמצעות משה. האומה התכנסה כ־50 קילומטר צפונית לירושלים. מחצית העם היתה אל מול הר עיבל, ומחציתו האחרת אל מול הר גריזים. שם יהושע ”קרא את כל דברי התורה, הברכה והקללה”. כך הגברים, הנשים והטף, לרבות הגרים, שמעו פעם נוספת קריאה בעִתה של החוקים הקובעים את ההתנהגות שתעורר את מורת־רוחו של יהוה או שתניב ברכות, אשר להן יזכו אם יצייתו ליהוה (יהושע ח׳:34, 35). נדרש מהם להבין היטב מה טוב ומה רע בעיני יהוה. יתר־על־כן, היה עליהם לחרות בלבם אהבה לטוב ושנאה לרע, כשם שנדרש מכל אחד מאיתנו כיום (עמוס ה׳:15; תהלים צ״ז:10; קי״ט:103, 104).
8. מה היתה התועלת שנבעה מן הקריאה התקופתית בדבר־ אלהים באסיפות לאומיות מסוימות בישראל?
8 בנוסף על קריאת התורה במאורעות היסטוריים אלה, בדברים ל״א:10–12 מתואר הסדר של קריאה קבועה בדבר־אלהים. בכל שנת שמיטה, היה על כל העם להתקהל כדי להאזין לקריאת דבר־אלהים. הדבר סיפק להם מזון רוחני. הוא דאג שההבטחות בנוגע לזרע תישארנה חיות במוחם ובלבם וכך שימש כדי לכוון נאמנים אל המשיח. ההסדרים להזנה רוחנית, שהונהגו כאשר בני־ישראל היו במדבר, לא פגו בהיכנס העם אל הארץ המובטחת (קורינתים א׳. י׳:3, 4). במקום זאת, הועשר דבר־אלהים בכך שנכללו בו התגלויות נוספות שהיו לנביאים.
9. (א) האם בני־ישראל קראו בכתבי־הקודש רק כאשר הם התקהלו? הסבר. (ב) כיצד ניתנה הדרכה מקראית בחוג המשפחה, ולאיזו מטרה?
9 סקירת העצות שבדבר־אלהים לא נועדה להיות מוגבלת לאותם מועדים שבהם התקהלו האנשים. קטעים מדבר־אלהים והעקרונות המצויים בהם נועדו לדיון יומיומי (דברים ו׳:4–9). במרבית המקומות כיום, צעירים יכולים לשמור ברשותם עותק אישי של המקרא, ומועיל ביותר עבורם לעשות כן. אך, לא כך היה בעם־ישראל הקדום. בימים ההם, כשההורים הדריכו על־פי דבר־אלהים היה עליהם להסתמך על זכרונם, על האמיתות שנצרו בלבבם ועל כל הקטעים הקצרים שאפשר שהעלו בעצמם על הכתב. באמצעות שינון לעתים תכופות, השתדלו לטפח בילדיהם אהבה ליהוה ולדרכיו. המטרה לא היתה רק לדחוס במוחו עובדות, אלא לעזור לכל בן־משפחה לעצב אורח־חיים המשקף אהבה ליהוה ולדברו (דברים י״א:18, 19, 22, 23).
קריאת המקרא בבתי־הכנסת
10, 11. איזו תוכנית של קריאה במקרא הונהגה בבתי־הכנסת, ומה היתה השקפת ישוע בנוגע למאורעות אלה?
10 זמן־מה לאחר שהיהודים נלקחו בשבי בבלה, ניבנו בתי־כנסת כמקומות המיועדים לעבודת־אלהים. כדי שדבר־אלהים ייקרא בקול ויידון באותם מקומות התכנסות, הוכנו עותקים נוספים של כתבי־הקודש. מסיבה זו שרדו כ־000,6 כתבי־יד עתיקים המכילים קטעים מהתנ״ך.
11 פלח חשוב של תפקיד בית־הכנסת היה קריאת התורה, חמשת הספרים הראשונים שבספרי־מקרא של ימינו. מעשי־השליחים ט״ו:21 מדווח שבמאה הראשונה לספירה, מדי שבת היו נוהגים לקרוא בתורה, והמשנה מראה כי במאה השנייה לספירה היו קוראים בתורה גם בימי שני וחמישי. מספר אנשים השתתפו בקריאת קטעים מוקצים, בזה אחר זה. יהודי בבל נהגו לקרוא את כל התורה במשך שנה; בארץ־ישראל נהוג היה לפרוש את הקריאה על־פני תקופה של שלוש שנים. חלק מספרי הנביאים גם נקרא והוסבר. ישוע עשה לו למנהג לנכוח במקום מגוריו בתוכנית של קריאת המקרא בשבת (לוקס ד׳:16–21).
היענות ויישום אישיים
12. (א) כשמשה קרא את התורה לעם, כיצד הפיקו האנשים תועלת מכך? (ב) כיצד הגיבו האנשים?
12 קריאת כתבי־הקודש שבהשראה אלוהית לא נועדה להיות טקסית גרידא. היא לא נערכה רק כדי לספק את סקרנות האנשים. כשמשה קרא את ”ספר הברית” בפני ישראל במישור נגד הר סיני, הוא עשה כן כדי שהם יֵדעו את האחריות שמטיל עליהם אלהים, וימלאו אותה. האם יסכימו? הקריאה תבעה מענה. האנשים הכירו בכך, ונשאו קולם באומרם: ”כל אשר דיבר יהוה נעשה ונשמע” (שמות כ״ד:7; השווה שמות י״ט:8; כ״ד:3).
13. כשיהושע קרא את הקללות בגין אי־ציות, מה היה על האנשים לעשות, תוך איזו מטרה?
13 מאוחר יותר, כשיהושע קרא בפני העם את הברכות ואת המארות, או הקללות, המובטחות נדרש מענה. לאחר כל אחת מן הקללות, ניתנה ההוראה: ”ואמר כל העם, אמן!” (דברים כ״ז:4–26) כך, לכל סעיף בנפרד, הביעו ברבים את הסכמתם לקללות יהוה על המעשים הפסולים שהוזכרו. איזה מאורע מרשים היה זה ודאי כשכל העם הרעים קולו בהסכמה!
14. בימי נחמיה, מדוע קריאת המקרא ברבים הוּכחה כמועילה במיוחד?
14 בימי נחמיה, כשהעם כולו נאסף בירושלים כדי לשמוע את התורה, ראו האנשים כי לא קיימו את ההדרכות הכתובות בה במלואן. בהזדמנות זו, הם יִישמו מייד את שלמדו. תוך איזו תוצאה? ”שמחה גדולה מאוד” (נחמיה ח׳:13–17). לאחר שבוע של קריאה יומיומית במקרא במרוצת החג, הבינו כי עדיין נדרש מהם יותר. תוך תפילה, סקרו את תולדות נוהגיו של יהוה עם עמו מימי אברהם ואילך. כל אותם דברים הניעו אותם להישבע למלא את מצוות התורה, להימנע מנישואי תערובת עם נשים נוכריות, ולקבל עליהם את האחריות הכרוכה באחזקת המקדש והוצאות השירות בו (נחמיה פרקים ח׳ עד י׳).
15. כיצד ההוראות שבדברים ו׳:6–9 מראות, כי לימוד דבר־אלהים בקרב המשפחות לא נועד להיות טקסי גרידא?
15 בדומה לכך, לימוד כתבי־הקודש בקרב המשפחה לא נועד להיות טקסי גרידא. כשם שכבר ראינו, בדברים ו׳:6–9 נאמר לאנשים בלשון השאלה, ’לקשור את דברי אלהים לאות על ידיהם’ — כשהם ממחישים באמצעות דוגמתם ומעשיהם את אהבתם לדרכי יהוה. כמו־כן, היה עליהם לשים את דברי אלהים כ’טוטפות בין עיניהם’ — כך תמיד עמדו לנגד עיניהם העקרונות המצויים בכתבי־הקודש, והם השתמשו בהם כיסוד להחלטותיהם. (השווה לשפה שבה משתמש שמות י״ג:9, 14–16.) הם נדרשו ’לכותבם על מזוזות ביתם ובשעריהם’ — ובכך לזהות את ביתם ואת קהילותיהם כמקומות שבהם דבר־אלהים זוכה לכבוד ומיושם הלכה למעשה. במילים אחרות, היה על חייהם לספק עדות למכביר לכך שהם אהבו את כללי הצדק של יהוה ויִישמו אותם. מה מועיל יכול הדבר להיות! האם דבר־אלהים זוכה למעמד בולט מעין זה בחיי היומיום של בני־ביתנו? למרבה הצער, היהודים הפכו הסדר זה למנהג טקסי גרידא, בעונדם תפילין, כאילו היו קמיעות. עבודת־האלהים שלהם לא נבעה עוד מלבם ונדחתה על־ידי יהוה (ישעיהו כ״ט:13, 14; מתי ט״ו:7–9).
אחריות המשמשים בתפקידי השגחה
16. מדוע קריאת המקרא בקביעות היתה חשובה ליהושע?
16 בנוגע לקריאת המקרא, תשומת־לב מיוחדת הוקדשה לאלה שהיו משגיחי העם. יהוה אמר ליהושע ”לשמור לעשות ככל התורה”. כשלנגד עיניו מילוי אחריות זו, נאמר לו: ”והגית בו יומם ולילה... כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל” (יהושע א׳:7, 8). כשם שנכון לגבי כל משגיח־קהילה משיחי כיום, קריאת המקרא הקבועה של יהושע נועדה לעזור לו לזכור היטב את המצוות המדויקות שנתן יהוה למשרתיו. נדרש מיהושע גם להבין כיצד יהוה נהג במשרתיו בנסיבות שונות. כשקרא הצהרות על מטרת אלהים, היה חשוב עבורו להרהר באחריותו האישית הכרוכה במטרה זו.
17. (א) כדי שהמלכים יפיקו תועלת מקריאת המקרא בדרך שציין יהוה, מה נדרש מהם לעשות בנוסף לקריאתם? (ב) מדוע קריאה קבועה במקרא והרהורים בו חשובים מאוד עבור זקני־קהילה משיחיים?
17 יהוה הורה שכל מי שאותו מינה למלך על עמו, בראשית כהונתו צריך היה להעתיק את תורת אלהים מהעותק שהיה בידי הכוהנים. אזי ”וקרא בו כל ימי חייו”. המטרה לא היתה רק ללמוד בעל־פה את תוכנו, אלא הדבר נועד ”למען ילמד ליראה את יהוה אלוהיו” וכן ”לבלתי רום לבבו מאחיו” (דברים י״ז:18–20). הדבר דרש ממנו להרהר עמוקות בדברים אשר קרא. ככל הנראה, היו מלכים שסברו שהם טרודים מדי במטלות ניהוליות מכדי לעשות כן, ועקב התרשלותם סבלה האומה כולה. תפקיד הזקנים בקהילה המשיחית כלל וכלל אינו זהה לזה של מלכים. למרות זאת, כשם שהיה נכון לגבי המלכים, חיוני שהזקנים יקראו ויהרהרו בדבר־אלהים. ביצוע הדבר יעזור להם לשמור על השקפה נאותה באשר לאלה שהופקדו בידיהם. הדבר אף יאפשר להם למלא את האחריות כמורים, בדרך שאכן תסב כבוד לאלהים ותחזק את אחיהם המשיחיים מבחינה רוחנית (טיטוס א׳:9; השווה יוחנן ז׳:16–18; בניגוד לכך, טימותיאוס א׳. א׳:6, 7).
18. איזו דוגמה שהציב השליח פאולוס, תעזור לנו לחקות קריאה ולימוד קבועים של המקרא?
18 השליח פאולוס, משגיח משיחי בן המאה הראשונה לספירה, היה אחד שידע היטב את כתבי־הקודש שבהשראה. כשהעיד לאנשים בתסלוניקי הקדומה, היה מסוגל לנמק להם ביעילות מתוך הכתובים ולעזור להם להבין את משמעותם (מעשי־השליחים י״ז:1–4). הוא נגע ללב מאזיניו הכנים. לפיכך, רבים אשר שמעוהו הפכו למאמינים (תסלוניקים א׳. ב׳:13). כתוצאה מתוכניתך לקריאת המקרא ולימודו, המסוגל אתה להביא נימוקים יעילים מתוך כתבי־הקודש? האם המקום שקריאת המקרא ממלאת בחייך והדרך שבה אתה עושה כן, מעידים שאתה מבין באמת ובתמים את משמעות הדבר להחזיק ברשותך את דבר־אלהים? במאמר הבא, נבחן כיצד אפילו אלה שסדר־יומם עמוס ביותר יכולים להשיב בחיוב לשאלות אלה.
(מקור המאמר: 1995/5/1)
כיצד תשיב?
◻ מדוע אנשים היו מוכנים לסכן את חייהם ואת חירותם כדי לקרוא את המקרא?
◻ כיצד מפיקים אנו תועלת מסקירת ההסדרים שנערכו כדי שעם־ישראל הקדום ישמע את דבר־אלהים?
◻ מה עלינו לעשות בדברים שאנו קוראים במקרא?
◻ מדוע קריאת המקרא והרהורים בו חשובים במיוחד עבור זקני־קהילה משיחיים?
[תמונה בעמוד 23]
יהוה אמר ליהושע: ”והגית בו יומם ולילה”