בית־ספר גלעד בוגרי מחזור ה־100 יוצאים לדרך
גלעד, בית־הספר ללימוד המקרא, שייסדה חברת המצפה, ממלא תפקיד חשוב בהכרזה הכלל־עולמית על מלכות אלוהים בימינו. מאז 1943, השנה שבה החל בית־הספר להכשיר שליחים, בוגריו משרתים ביותר מ־200 ארצות. ב־2 במרס 1996, הכיתה ה־100 סיימה את לימודיה.
התלמידים למדו בתקופה שבה השלג נערם לגובה של יותר מ־2 מטרים באיזור המרכז החינוכי של חברת המצפה שבעיירה פטרסון, ניו־יורק. אין תימה אפוא, שירד שלג גם ביום שבו נערך טקס הסיום שלהם. למרות זאת, האולם היה מלא, וקהל נוסף האזין לתוכנית באולמות נוספים בפטרסון, בוולקיל ובברוקלין — סך־הכל 878,2 איש.
תיאודור ז׳ארֶז, חבר בוועד ההוראה של הגוף המנהל, שימש כיושב־ראש. לאחר קבלת פנים חמה לאורחים הנוכחים ממדינות רבות, הוא הזמין את כולם לעמוד ולשיר שיר מספר 52. התהילה ליהוה הדהדה באולם, כשהם שרו את השיר ”שם אבינו” מן הספר שירו תהילות ליהוה. שיר זה, בלוויית הערות היושב־ראש לגבי השימוש בהשכלה לתהילת יהוה, הכינו את הרקע להמשך התוכנית.
עצה מקראית מזקנים
החלק הראשון של התוכנית הורכב מנאומים קצרים למחזור הבוגרים מפי כמה משרתי יהוה ותיקים. ריצ׳רד אברהמסון, חבר משפחת בית־אל, שהחל לשרת בשירות המלא בשנת 1940, עודד את הכיתה: ”המשיכו להסתגל ולתקן את עצמכם”. הוא הזכיר להם שהם כבר עברו תקופות הסתגלות שונות בחייהם כמשיחיים, לרבות חמשת חודשי הלימודים בגלעד. אם כן, מדוע עליהם להמשיך להסתגל?
הנואם הסביר כי הביטוי שבו השתמש השליח פאולוס בקורינתים ב׳. י״ג:11 ”מרמז על תהליך הדרגתי, על עיצוב או צריפה ממושכים בידי יהוה, על כוונון שבאמצעותו האדם מסוגל לעמוד בדרישות הקפדניות יותר של יהוה”. בשליחותם בארץ זרה, בוגרי הכיתה עתידים להתמודד עם מבחני אמונה חדשים להם. יהא עליהם ללמוד שפה חדשה, להתאים עצמם לתרבות ולתנאים שונים, ולהסתגל לשטחי הטפה מסוגים שונים. הם גם יצטרכו להתמודד עם הבדלי אישיות בבית־השליחים שבו יתגוררו ובקהילותיהם החדשות. אם יקפידו ליישם את עקרונות המקרא בכל המצבים הללו מתוך נכונות להסתגל ולתקן את עצמם, אזי כשם שכתב השליח פאולוס, יוכלו גם ’לשמוח’.
ג׳ון בר, אחד מחמשת חברי הגוף המנהל אשר נטלו חלק בתוכנית, ביסס את נאומו על הכתוב בקורינתים א׳. ד׳:9. הוא הזכיר למאזיניו שהמשיחיים הם מחזה הן למלאכים והן לבני־אדם. ”ידיעת הדבר”, אמר, ”מוסיפה משקל רב לאורח־החיים שהמשיחי מנהל, ובמיוחד כאשר הוא מבין שעל־ידי הדברים שהוא אומר ועושה, ביכולתו להשאיר חותם במתבוננים בו, הסמויים והנראים. אני סבור שתיטיבו מאוד לעשות אם תזכרו זאת, אחים ואחיות יקרים, בוגרי מחזור ה־100 של גלעד, בשעה שאתם נשלחים הרחק, אל קצווי תבל”.
אח בר עודד את 48 התלמידים לזכור, בשעה שהם מלמדים דמויי כבש את האמת, ש”יש שמחה לפני מלאכי אלוהים על חוטא אחד שחוזר בתשובה” (לוקס ט״ו:10). כשהוא מתייחס אל הכתוב בקורינתים א׳. י״א:10, הראה כי גישת הפרט לסידורים התיאוקרטיים אינה משפיעה רק על האחים והאחיות שאנו רואים, אלא גם על המלאכים הסמויים מעינינו. מה מועיל לשמור על זווית־ראייה רחבה זו!
חבר נוסף בגוף המנהל, גארט לוש, שהוא עצמו בוגר בית־ספר גלעד, דן בפסוקים שבתהלים קכ״ה:1, 2; זכריה ב׳:8, 9; ותהלים ע״א:21, כדי להראות ש”יהוה סביב לעמו”. הוא מגן עליהם מכל עבר. האם אלוהים יעניק הגנה מעין זו רק במהלך הצרה הגדולה? ”לא”, השיב הנואם, ”משום שיהוה הוא ’חומת אש’, מקור הגנה לעמו. בשנה שלאחר תום המלחמה, שנת 1919, חברי השארית של עם־ישראל הרוחני היו להוטים לבשר את הבשורה הטובה על המלכות בכל רחבי העולם לעדות לכל הגויים. הם היו נציגי ’ירושלים’ הסמלית אשר בשמים. יהוה מבטיח הגנה אלוהית לנציגיו כקבוצה במהלך עת הקץ. אם כן, מי יצליח לעצור בעדם? אף לא אחד”. מה מעודד הדבר הן עבורם והן עבור כל החוברים אליהם בעשיית רצון אלוהים!
יוליסֶס גלאס, החבר הוותיק בסגל המורים של בית־הספר, עודד את הכיתה ’להשלים את מציאת מקומם בארגונו הכלל־עולמי של יהוה’. ’מקומו’ של הפרט הוא מצב או פעילות התפורים בדיוק על מידותיו, מתאימים ליכולתו ולאופיו. ”כשליחים לעתיד, מצאתם את מקומכם בארגון החובק־עולם של עדי־יהוה”, הכריז. ”אך הגם שהדבר יקר־ערך עתה, זוהי רק ראשית חייכם כשליחים”. יהא עליהם להתאמץ כדי לנצל היטב את כישרונותיהם ולהתאים לתפקידים המיוחדים שיהוה וארגונו מטילים עליהם.
את הנאום החותם חלק זה של התוכנית נשא וולס ליברנס, חבר בסגל המורים של בית־ספר גלעד אשר שירת 17 שנה בבוליביה. ”האם תעמידו את אלוהים בניסיון?” שאל את התלמידים כקבוצה. כיצד הם יכולים לעשות כן? עם־ישראל ניסה את אלוהים באופן פסול (דברים ו׳:16). ”כמובן, העמדת אלוהים בניסיון על־ידי התלוננות, התמרמרות או על־ידי גילוי חוסר אמונה בדרך שבה הוא מטפל במצב הינה פסולה”, ציין הנואם. ”כאשר אתה מגיע ליעד שליחותך, אל תיכנע לנטייה זו”, הפציר. אם כן, היש דרך הולמת שבה ניתן לבחון את יהוה? ”הדרך היא לסמוך על דברו, לעשות בדיוק את מה שהוא אומר ולהשאיר בידיו את התוצאות”, הסביר אח ליברנס. כפי שעולה מן הכתוב במלאכי ג׳:10, יהוה מזמין את עמו: ”בחנוני נא”. הוא הבטיח שאם יביאו בנאמנות את המעשרות שלהם לאוצר של בית־המקדש, הוא יברך אותם. ”מדוע לא תראה את שליחותך בעין זו?” שאל הנואם. ”יהוה מעוניין שתצליח בה, לכן בחן אותו. דבוק בתפקיד שאליו נתמנית. ערוך את השינויים שהוא מעוניין שתערוך. החזק מעמד. ראה אם הוא לא יברכך”. איזו עצה נפלאה לכל משרתי יהוה!
לאחר השיר, התוכנית עברה מנאומים לסדרת ראיונות נחמדים.
ביטויים מעשיים מן השטח
מרק נוּמֶר, חבר חדש בסגל המורים של גלעד, הזמין את התלמידים לספר חוויות שעברו עליהם בשירות־השדה במהלך לימודיהם בבית־הספר. הללו הבליטו את חשיבותה של היוזמה בשירות, וסיפקו לקהל רעיונות מעשיים שיוכלו להשתמש בהם.
במהלך תקופת לימודיהם, תלמידי כיתה זו של גלעד במיוחד הפיקו תועלת רבה מן האפשרות להתרועע עם חברי ועדי־סניפים שבאו מ־42 מדינות, ושגם היו במרכז החינוכי שבפטרסון לשם קבלת הכשרה מיוחדת. רבים מהם סיימו את הלימודים בבית־ספר גלעד לפני שנים רבות. במסגרת התוכנית רואיינו נציגים מן המחזורים ה־3, ה־5, ה־51 וה־92 של בית־ספר גלעד, וכן מן השלוחה של בית־ספר גלעד בגרמניה. מה מועילות היו הערותיהם!
הם סיפרו מה חשו השליחים בראותם את מספר מהללי יהוה בארצות שליחותם גדל מקומץ אנשים לעשרות אלפים. הם סיפרו על החלק שהיה להם בהבאת הבשורה הטובה לבתים נידחים בהרי האנדים ולכפרים השוכנים על יובלי נהר האמזונס. הם דנו במתן עדות לאנשים שאינם יודעים קרוא וכתוב. הם סיפרו על מאבקם האישי ללמוד שפות חדשות ובתוך כמה זמן ניתן לצפות באופן מציאותי שהבוגרים יוכלו לשאת עדות ולשאת נאומים בשפה כגון סינית. הם אפילו ערכו הדגמות בספרדית ובסינית. הם הדגישו שהשליחים יעילים ביותר, כאשר לא זו בלבד שהם לומדים את שפת־המקום, אלא גם את אורח־החשיבה של האנשים. הם סיפרו על תנאי־המחיה הקשים לרוב בארצות עניות, וציינו: ”על השליחים להכיר בכך שהמצב הזה לעתים קרובות קשור לניצול. שליח מיטיב לעשות אם הוא חש את אשר חש ישוע — רחמים כלפי האנשים שהיו כצאן אשר אין להם רועה”.
בעקבות שיר, התוכנית נמשכה כאשר א. ד. שרודר, חבר הגוף המנהל, נשא נאום. נפלה בחלקו הזכות להיות אחד המורים הראשונים בבית־ספר גלעד, כאשר בית־הספר נוסד בשנת 1943. כסיום הולם לתוכנית, הוא דן בנושא ”הכרז על יהוה כאל הריבון”. הדיון המעניין של אח שרודר שהתבסס על מזמור כ״ד בספר תהלים, הרשים את כל הנוכחים בגודל הזכות להכריז על יהוה כאל הריבון.
לאחר חלוקת התעודות והשיר המסכם, קרל קליין, חבר הגוף המנהל, חתם בתפילה מעומק הלב. מה מעשית ומרעננת מבחינה רוחנית היתה תוכנית זו!
בימים שלאחר טקס הסיום, 48 הבוגרים של הכיתה ה־100 החלו לעזוב כשפניהם מועדות ליעדי שליחותם ב־17 ארצות. אך זו לא היתה ראשית דרכם בשירות־השדה. כבר היה להם עבר עשיר בשירות המשיחי המלא. כאשר נרשמו לבית־ספר גלעד, גילם הממוצע היה 33 שנה, ובממוצע כל אחד מהם כבר הקדיש יותר מ־12 שנה לשירות המלא. חלקם היו חברי משפחת בית־אל הכלל־עולמית של חברת המצפה. אחרים שירתו כמשגיחים נודדים. תלמידים אחדים כבר נטלו חלק בצורה כלשהי של שירות חוץ — באפריקה, אירופה, דרום אמריקה, איי הים ובקרב קבוצות דוברות לשון זרה בארצות מולדתם. אך אותה שעה הם הצטרפו לשליחים האחרים הרבים, ששמחו שביכולתם לומר, ’נשרת בכל מקום בעולם שבו אנו נחוצים’. הם רוצים מעומק הלב לנצל את חייהם לתפארת יהוה.
[תיבה בעמוד 27]
נתוני הכיתה:
מספר הארצות המיוצגות: 8
מספר הארצות שאליהן נשלחו: 17
מספר התלמידים: 48
גיל ממוצע: 75.33
ממוצע שנים באמת: 31.17
ממוצע שנים בשירות המלא: 06.12
[תמונה בעמוד 26]
בוגרי מחזור ה־100 של בית־ספר גלעד של חברת המצפה
ברשימה שלהלן, השורות ממוספרות מן החלק הקדמי אל האחורי, ורשימת השמות היא בכל שורה משמאל לימין.
(1) מ. שירלי; מ. גרוּנדסטרוּם; ד. גֵ’ינַרדִינִי; ג׳. ג׳יימו; וו. שאד; פ. פֵר; ק. ביוקנן; ד. רובינסון (2) ק. פַּיין; ב. קראוס; ט. רסיקוֹט; א. הנסן; ט. ביטס; ג׳. ברג; נ. גרסייה; ק. פלמינג (3) ל. ווינרי; ל. ווינרי; ק. הַרפס; ק. ג׳יימו; ת. ברג; ו. בּריוס; ק. פְּפיפר (4) ל. רנדול; ס. גֵ’ינַרדִינִי; ה. קראוס; ר. פלמינג; ס. דְאַבַּדייה; ט. שירלי; ג. סטיבנסון; ב. ביוקנן (5) ת. רובינסון; ח. גרסייה; פ. הַרפְּס; ד. רסיקוֹט; פ. דְאַבַּדייה; מ. פֵר; ג. סטיבנסון; ד. שאד (6) ל. ביטס; א. פְּפיפר; מ. בּריוס; ג׳. פַּיין; ל. מן; פ. רנדול; י. גרוּנדסטרוּם; ג. הנסן