מהו המפתח להשגת חיים ארוכים יותר?
יש המשתעשעים בתקווה שבמילניום החדש תחול פריצת דרך במאמצי האנושות להאריך את החיים. אחד מהם הוא ד״ר רונלד קלאץ. הוא משמש כנשיא האקדמיה האמריקאית למלחמה בזקנה, ארגון של רופאים ומדענים שעיקר מאמציהם מוקדשים להארכת חיי האדם. הוא ועמיתיו מתכוונים לחיות עוד זמן רב. ”אגיע לכל הפחות לגיל 130”, אומר ד״ר קלאץ. ”אנו מאמינים שהזקנה אינה מחויבת המציאות. כיום קיימת הטכנולוגיה המסוגלת להאט, או לעצור ואולי אף לשקם במידה ניכרת את ההידרדרות הפיסית ואת המחלה המכונה כיום זקנה טבעית”. ד״ר קלאץ נוטל מדי יום כ־60 גלולות בחיפושו אחר חיים ארוכים יותר.
טיפולים הורמונליים וגנטיקה — האם מהם תצמח הישועה?
טיפולים הורמונליים הם אחד התחומים המעוררים תקווה. ניסויים בהורמון DHEA מאיטים את תהליך ההזדקנות בחיות מעבדה.
באשר להורמון הצמחי קִינֶטִין, ד״ר סורש רטן, פרופסור באוניברסיטת אוֹרְהוּס, דנמרק, צוטט בעיתון השבדי אַפטונבּלוֹדֶט כמי שאמר: ”מבדיקות שערכנו במעבדה מתברר כי תאי עור אדם שטופלו בקִינֶטִין אינם משתנים עם הגיל. הם נותרים צעירים במשך כל חייהם”. נאמר כי חרקים המטופלים בהורמון זה חיים בין 35 ל־45 אחוז יותר מהרגיל.
טיפולים במֶלָטוֹנין האריכו את חייהם של עכברים ב־25 אחוז. יתרה מזו, העכברים נראו צעירים יותר, בריאים יותר ונמרצים יותר.
חסידי הורמון הגדילה (hGH) טוענים כי הוא תורם לבריאות העור, לבניית מסת השרירים, לחיזוק החשק המיני, לשיפור מצב הרוח, לחידוד היכולת השכלית וליצירת חילוף חומרים האופייני לגיל הנעורים.
רבים משליכים יהבם על הגנטיקה. מדענים טוענים כי בעזרת ההנדסה הגנטית עלה בידם לשלוט באורך החיים של נֶמָטודות (תולעים עגולות). למעשה, הם הצליחו לגרום לכמה מהן להאריך ימים פי שישה מן הרגיל. בעקבות זאת ניעורה התקווה למצוא ולהנדס גנים דומים באדם. כתב־העת טיים ציטט את ד״ר סיגפריד הֶקִימִי מאוניברסיטת מֶק־גיל, מונטריאול, כמי שאמר: ”אם נמצא באדם את כל הגנים האחראים לזקנה, ייתכן שנוכל להאט במקצת את תפקודם ולהאריך את החיים”.
הביולוגים יודעים זה מכבר שהחלק הקיצוני של הכרומוזומים, הטֶלוֹמֵר, מתקצר בכל שעתוק של התא. כשהטֶלוֹמֵר מאבד כ־20 אחוז מאורכו, מאבד התא את יכולת השעתוק והוא מת. אנזים מסוים המכונה טלומרס מסוגל לשקם את הטֶלוֹמֵר ולהחזירו לאורכו המלא, ובזאת לאפשר לתא להמשיך להתחלק. ברוב התאים אנזים זה מדוכא ואינו פעיל. אך כשמחדירים טלומרס פעיל לתאים מסוימים, הם גדלים ומתחלקים במספר רב יותר מהרגיל.
על־פי החוקרים, תגלית זו פותחת אפשרויות מרעישות במאבק במחלות הקשורות בזקנה. מה באשר להחלפת תאי הגזע שבגוף (תאים האחראים לחידוש הרקמות בגוף) בתאי גזע ש”הונצחו” בטלומרס פעיל? ד״ר ויליאם א. הסלטין אומר: ”זהו חזון בהיר על אלמותיות האדם, חזון שיתממש אט אט ב־50 השנים הבאות” (ניו־יורק טיימס).
האם הפתרון נעוץ בנָנוטכנולוגיה ובהקפאת גופות?
ננוטכנולוגיה, הנדסה ברמת הנָנומטר (מיליארדית המטר), מעלה אף היא את רף הציפיות. יודעי דבר בתחום טוענים כי ייתכן מאוד שבעתיד ניתן יהיה ליצור מכונות ממוחשבות, קטנות פי כמה וכמה מן התא החי, שיפעלו ברמה המולקולרית וישקמו תאים, רקמות ואיברים מזדקנים. בוועידה למלחמה בזקנה, העלה חוקר אחד את האפשרות שבמאה ה־21 יצליחו הרופאים בעזרת ננוטכנולוגיה להפוך את האדם לבן־אלמוות מבחינה פיסית.
הקפאת גופות היא שיטה המיושמת בתקווה שביום מן הימים יעלה בידי המדע להחיות תאים מתים ולהקים את המת לתחייה. לעתים מקפיאים את הגוף כולו, ולעתים רק את המוח. אדם אחד הקפיא סדין. מדוע? הסדין היה שייך לידיד שנעלמו עקבותיו, והיו בו תאי עור וכמה שערות. הוא ביקש שאלה יוקפאו כדי לתת לידידו סיכוי לשוב לחיות אם יגיע המדע לשלב שבו יוכל ליצור מחדש בני אדם בעזרת כמה תאים מגופם או מתא אחד בלבד.
במה עלינו לשים מבטחנו?
באדם טבוע הרצון לחיות ולא למות. ולכן, כל התקדמות שרושם המדע בתחום זוכה מייד לתשואות ומפיחה תקוות גדולות. אלא שעד כה אין ראיות של ממש שה־DHEA, הקִינֶטִין, המֶלָטוֹנין, ה־hGH או כל חומר אחר מסוגלים לעכב את תהליך ההזדקנות באדם. הספקנים חוששים כי השימוש בטלומרס בתאים עלול אך ורק ליצור תאים סרטניים. והשימוש בננוטכנולוגיה ובהקפאת גופות שייך יותר למדע בדיוני מאשר למציאות.
המדע תורם ויתרום לחיים ארוכים יותר ובריאים יותר, אבל הוא לעולם לא יעניק חיי־נצח. מדוע לא? מפני שהגורם השורשי לזקנה ולמוות נשגב מתחומי המדע.
הגורם השורשי לזקנה ולמוות
רוב המדענים תמימי דעים כי הזקנה והמוות מתוכנתים איכשהו בגנים. השאלה היא: מתי, כיצד ומדוע חדרו כביכול הזקנה והמוות לצופן הגנטי שלנו?
המקרא מציג תשובה פשוטה מבלי לדבר על גנטיקה ודנ”א. ברומים ה׳:12 כתוב: ”לפיכך, כשם שעל־ידי אדם אחד בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות, כך עבר המוות לכל בני אדם משום שכולם חטאו”.
לאדם הראשון נכונו חיי־נצח. גופו ניחן ביכולות שאפשרו לו לחיות לנצח וליהנות מן החיים. אלא שחיי־הנצח היו מותנים. כדי שלא יאבד את חייו נדרש אדם לשתף פעולה עם מקור החיים, בוראו, ולשמוע בקולו (בראשית א׳:31; ב׳:15–17).
אדם החליט להמרות את פי הבורא. הוא טען למעשה שעדיף לו לשלוט על עצמו בלי תלות באלוהים. בזאת חטא. מנקודה זו ואילך חל שינוי בצופן הגנטי שלו. במקום להוריש חיי־נצח לצאצאיו, הוריש להם חטא ומוות (בראשית ג׳:6, 19; רומים ו׳:23).
תקווה אמיתית
מצב זה לא נועד להימשך לנצח. ברומים ח׳:20 כתוב: ”הבריאה — לא מרצונה אלא על־ידי המכניע אותה — הוכנעה להבל בתקווה”. יהוה אלוהים בורא האדם הכניע את המין האנושי למוות מפני שאדם וחוה חטאו לו, אך בעשותו כן הניח יסוד לתקווה.
יסוד זה זוהה בבירור כשבא ישוע המשיח ארצה. ביוחנן ג׳:16 נאמר: ”כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם”. כיצד האמונה בישוע המשיח מושיעה אותנו מן המוות?
אם החטא הוא גורם המוות, יש להסיר תחילה את החטא כדי לבטל את המוות. בתחילת שירותו של ישוע כמשיח, אמר יוחנן המטביל: ”הנה שה האלוהים הנושא חטאת העולם” (יוחנן א׳:29). ישוע המשיח היה חף מחטאים, ולכן לא הוכנע למוות, שהוא שכר החטא. ובכל זאת, נתן לאחרים להורגו. מדוע? כי בעשותו כן שילם את הכופר עבור חטאינו (מתי כ׳:28; פטרוס א׳. ג׳:18).
כששולם הכופר, נפתחה בפני כל המאמינים בישוע האפשרות לחיות בלי למות לעולם. המדע עשוי לתרום להארכת החיים במידה מוגבלת ביותר, אך אמונה בישוע היא הדרך הנכונה לחיי־נצח. לחיים אלו זכה ישוע בשמים, ולזאת יזכו שליחיו הנאמנים ואחרים. אבל רוב המאמינים בישוע יחיו לנצח עלי־אדמות בגן־העדן שיכונן יהוה אלוהים (ישעיהו כ״ה:8; קורינתים א׳. ט״ו:48, 49; קורינתים ב׳. ה׳:1).
חיי־נצח בגן־עדן עלי־אדמות
אדם אחד שאל: ”כמה אנשים ייהנו מן החיים בידיעה שאין הם חייבים למות?” האם חיים ללא מוות יהיו משעממים? המקרא מבטיח לנו שלא כך הדבר. ”את הכל עשה יפה בעתו. גם את העולם נתן בלבם, מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלוהים מראש ועד סוף” (קהלת ג׳:11). הבריאה מעשה ידי אלוהים כה עשירה ומורכבת, שהיא תסקרן אותנו, תעורר את חושינו ותסב לנו אושר כל זמן שאנו חיים — גם אם נחיה לנצח נצחים.
איש אחד שחקר את העורבני הסיבירי כינה ציפור זו ”ידידה מקסימה ובלתי רגילה”. הוא אמר שהתצפיות בה היו מן החוויות המהנות ביותר בחייו. ככל שחקר את הציפור, גברה סקרנותו. הוא אמר שגם אחרי 18 שנה, עוד נותרה לו מלאכה רבה כדי להשלים את מחקרו. אם ציפור אחת מסוגלת לסקרן, להמריץ ולשמח אדם בר דעת במשך 18 שנות מחקר רציני, תאר לעצמך מה גודל השמחה והסיפוק שניתן יהיה לשאוב מחקר הבריאה כולה.
שווה בנפשך את כל תחומי המדע שייפתחו לפני האדם בלי שיהיה מוגבל בזמן. דמיין את כל המקומות המרתקים שנחקור ואת כל האנשים המעניינים שנפגוש. נסה לאמוד את אינסוף האפשרויות שיהיו לנו להמריא על כנפי הדמיון, ליצור ולבנות. לא יחסרו לנו הזדמנויות לפתח ולנצל את חוש היצירתיות שלנו. כשחושבים על המגוון שבבריאה, ברור אפוא שהנצח הוא משך הזמן הבלעדי למימוש האפשרויות שהחיים יזמנו לנו.
המקרא מלמד שבתחיית המתים תושט גם לשוכני קבר ההזדמנות לחיות לנצח (יוחנן ה׳:28, 29). תעלומות רבות מן ההיסטוריה יתבהרו כשהמוקמים לתחייה ישלימו את הפרטים החסרים וישיבו על שאלותינו. חשוב על האור שישפכו הם על תקופות היסטוריות שונות (מעשי השליחים כ״ד:15).
בעת ההיא, כשאיוב יקום לתחייה, הוא ודאי ירצה לשנות את מה שאמר באיוב י״ד:1, ואולי לומר במקום זאת: ’אדם ילוד אשה, חי לעולם ושבע רצון’.
למי שבוטחים ביהוה ומאמינים בישוע אין הארכת החיים לנצח בבחינת אשליה. בקרוב יהפוך הדבר למציאות, והזקנה והמוות יחלפו לבלי שוב. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם תהלים ס״ח:21: ”האל לנו אל למושָעות; וליהוה אדֹני למוות תוצאות” (ההתגלות כ״א:3, 4).
[תמונות בעמודים 4, 5]
הקִדמה המדעית מעוררת תקוות שניתן יהיה לחיות חיים ארוכים יותר
[תמונה בעמוד 7]
רק הנצח יאפשר את מימוש האפשרויות שהחיים יזמנו לנו