צעד ’באורח מֵישרים’
”צדיק כי טוב”, אמר הנביא ישעיהו, ”כי פרי מעלליהם יאכֵלו”. עוד אמר הנביא ”אורח לצדיק מישרים” (ישעיהו ג׳:10; כ״ו:7). כדי שמעשינו יניבו פרי טוב, עלינו לעשות את הישר בעיני אלוהים.
אך כיצד נוכל לצעוד באורח מישרים? לאילו ברכות נזכה אם נעשה כן? ואיזו תועלת יפיקו אחרים אם ננהג על־פי אמות המידה הצודקות של אלוהים? בפרק י׳ של ספר משלי, משיב שלמה המלך על שאלות אלו על־ידי הצגת הניגוד בין צדיק לרשע. בפרק זה מופיעות המילים ”צדיק” ו”צדיקים” 13 פעם. תשע פעמים מתוכן הן בין פסוקים 15 עד 32. אם כן, הבה נדון במשלי י׳:15–32.a
שמור מוסר
שלמה מצביע על חשיבות הצדקה. הוא אומר: ”הון עשיר קרית עוזו [עיר בצורה]. מחיתַת [אסון] דלים רֵישם [עניותם]. פעולת צדיק לחיים; תבואת רָשע לחטאת” (משלי י׳:15, 16).
העושר יכול לשמש הגנה מפני מצבים בלתי צפויים, כפי שעיר בצורה מעניקה ליושביה ביטחון מה. העוני עלול להיות הרסני לנוכח התפתחויות מפתיעות (קהלת ז׳:12). אולם, ייתכן שהמלך החכם רומז על הסכנה הכרוכה בעושר ובעוני כאחד. העשיר נוטה לשים את מלוא מבטחו בעושרו מתוך הנחה שנכסיו הם ”כחומה נשגבה” (משלי י״ח:11). העני עלול להחזיק בדעה המוטעית שמפאת עוניו אפסו כל תקוותיו. וכך שניהם אינם עושים לעצמם שם טוב לפני אלוהים.
מאידך, פעולה ישרה של צדיק, אם עשיר ואם עני, מובילה לחיים. כיצד? הוא שמח בחלקו. אין הוא מרשה שמצבו הכספי יפגום ביחסיו הטובים עם אלוהים. אורח חייו של הצדיק מסב לו שמחה כעת ואת התקווה לחיות לנצח בעתיד (איוב מ״ב:10–13). הרשע אינו יוצא נשכר למרות ההון שצבר. במקום להיות אסיר תודה על ההגנה שמספק לו העושר ולחיות בהתאם לרצון אלוהים, הוא מנצל את עושרו כדי לחיות חיי חטא.
”אורח לחיים שומר מוסר”, מוסיף מלך ישראל, ”ועוזב תוכחת מתעה” (משלי י׳:17). חוקר מקרא אחד מעלה שתי אפשרויות להבנת הפסוק. האפשרות האחת היא שבדרך המובילה לחיים הולך מי שמקבל מוסר ורודף צדקה, ואילו האיש העוזב תוכחה תועה מן הדרך הזו. אפשרות שנייה היא שהאיש השומע מוסר מראה את הדרך לחיים [כי דוגמתו הטובה מועילה לאחרים] ומי שאוטם אוזנו משמוע תוכחה מתעה אחרים. כך או כך, עלינו להחזיק במוסר ולא לעזוב תוכחה!
אהבה על פני שנאה
בהמשך מציג שלמה משל בן שני חלקים בעלי רעיון דומה, כשהשני נותן משנה תוקף לראשון. הוא אומר: ”מכסה שנאה שפתי שקר”. מי שבלבו שנאה כלפי רעהו והוא מכסה אותה, כלומר, מסתיר אותה בדברי חלקות או בחנופה, הוא למעשה רמאי — שפתיו ”שפתי שקר”. על כך מוסיף המלך החכם ואומר: ”ומוציא דיבה הוא כסיל” (משלי י׳:18). יש שבמקום להסתיר את שנאתם משמיעים האשמות שווא כנגד מושא שנאתם או מוציאים דיבתו רעה. זו כסילות, משום שהדיבה הזדונית אינה משנה את האדם עצמו. אדם חד תפיסה שישמע זאת יבחין ברשעות העומדת ביסוד הדבר, והמשמיץ יהיה פחות ערך בעיניו. לפיכך, מי שמוציא דיבה מזיק לעצמו.
איש הרודף צדקה לא ירמה ולא יוציא לשון הרע. אלוהים אמר לבני ישראל: ”לא תשנא את אחיך בלבבך” (ויקרא י״ט:17). ישוע יעץ למאזיניו: ”אהבו את אויביכם והתפללו בעד רודפיכם, למען תהיו בנים לאביכם שבשמים” (מתי ה׳:44, 45). עדיף אלפי מונים למלא את לבנו באהבה במקום בשנאה!
’חשוך שפתיך’
להדגשת הצורך לרסן את הלשון אומר המלך החכם: ”ברוב דברים לא יחדל פשע, וחושך שפתיו משכיל” (משלי י׳:19).
”הסָכָל ירבה דברים” (קהלת י׳:14). פיו ’יביע איוולת’ (משלי ט״ו:2). אין להבין מכך שכל פטפטן הוא כסיל. אך איש המדבר יותר מדי עלול בנקל לשמש צינור להפצת רכילות או שמועות זדוניות! לשון כסילים עלולה לגרור שם רע, רגשות פגועים, יחסים מתוחים ואפילו פגיעה פיסית. באומרו ”ברוב דברים לא יחדל פשע”, מתכוון שלמה שהמרבה בדברים חזקה עליו שיחטא (משלי י׳:19). יתרה מזו, לא נעים להיות בחברת אדם שיש לו מה לומר על כל נושא. אם כן, אל נרבה בדיבורים.
חושך שפתיו לא רק נמנע מסכלות, הוא גם פועל בתבונה. הוא חושב לפני שהוא מדבר. מתוך אהבה לדרכי יהוה ומתוך רצון אמיתי לעזור לחברו, הוא מביא בחשבון את ההשפעה שתהיה לדבריו על הזולת. אמרותיו מעידות על אהבה וטוב לב. הוא הוגה בדבריו למען ינעמו לאוזן ויבנו את האחר. מילותיו הן כ”תפוחי זהב במשכיות כסף” — מצטיינות בטוב טעם ומכובדות בכל עת (משלי כ״ה:11).
”שפתי צדיק ירעו רבים”
”כסף נבחר לשון צדיק”, מוסיף שלמה, ”לב רשעים כמעט [ערכו מועט]” (משלי י׳:20). דברי צדיק טהורים — כמו כסף נבחר, מזוקק, נקי מן הסיגים. הדבר נכון במיוחד לגבי משרתי יהוה המקנים לאחרים ידע מציל חיים מתוך דבר־אלוהים. מורם הנאדר, יהוה אלוהים, מחנך אותם ’ונותן להם לשון לימודים, [כדי שידעו] לעות את יעף דבר’ (ישעיהו ל׳:20; נ׳:4). לשונם היא ככסף מובחר הדוברת את האמת המקראית. דבריהם יקרים לאין ערוך בעיני ישרי הלב לעומת כוונות הרשע! הבה נהיה להוטים לדבר על מלכות אלוהים ועל נפלאותיו.
הצדיק הוא מקור ברכה לסובבים אותו. עוד אומר שלמה: ”שפתי צדיק ירעו רבים, ואווילים בחסר לב ימותו” (משלי י׳:21).
כיצד ’צדיק רועה רבים’? הפועל ”לרעות” קשור לרעיית צאן. המילה נושאת בחובה את הרעיון להדריך ולהזין, כפי שרועה צאן בימי קדם דאג לצאנו (שמואל א׳. ט״ז:11; תהלים כ״ג:1–3; שיר השירים א׳:7). הצדיק מדריך או מנהיג אחרים אל דרך הצדקה, ומוצא פיו הוא מזון לשומעיו. כתוצאה מכך, יש להם חיים מאושרים יותר ומספקים יותר, והם אף עשויים לזכות לחיי־נצח.
אך מה באשר לאוויל? מאחר שהוא חסר לב, חסרים לו מניעים טובים ולא איכפת לו מהשלכות מעשיו. הוא עושה ככל העולה על רוחו תוך התעלמות מן התוצאות. לבסוף, הוא אוכל מפרי מעלליו. הצדיק עוזר לאחרים לחיות, ואילו חסר הלב אינו יכול לשמור אפילו לא על חייו שלו.
התרחק מהתנהגות נלוזה
אדם ניכר לעתים בדברים שהוא אוהב ואינו אוהב. על סמך עובדה זו מציין מלך ישראל: ”כשחוק לכסיל עשות זימה [התנהגות נלוזה], וחוכמה לאיש תבונה” (משלי י׳:23).
יש שהתנהגות נלוזה נחשבת בעיניהם לספורט, למשחק, ומתנהגים כך בשביל ה”כיף”. הם אינם רואים באלוהים כמי שחובתם לתת לפניו דין וחשבון, והם מתעלמים מרוע מעלליהם (רומים י״ד:12). חשיבתם מתעוותת עד כדי כך שהם מניחים כי אלוהים אינו רואה את חטאיהם. בהתנהגותם הם בעצם אומרים: ”אין אלוהים” (תהלים י״ד:1–3; ישעיהו כ״ט:15, 16). איזו סכלות!
איש תבונה, לעומת זאת, מבין שהתנהגות נלוזה אינה משחק. הוא יודע שהדבר אינו לרוחו של אלוהים ועלול להרוס את היחסים עימו. התנהגות זו אווילית מפני שהיא גוזלת מן האדם את כבודו העצמי, מנתקת קשרי נישואין, מזיקה לשכל ולגוף ומובילה לאובדן הרוחניות. מן התבונה להתרחק מהתנהגות נלוזה ולרחוש לחוכמה חיבה כאילו היתה אחות יקרה (משלי ז׳:4).
בנה על הבסיס הנכון
שלמה מסביר מדוע כדאי לבנות את החיים על יסוד נכון: ”מגורת [פחד] רשע — היא תבואנו, ותאוות צדיקים יתן. כעבור סופה ואין רשע, וצדיק יסוד עולם” (משלי י׳:24, 25).
הרשע עלול להפיל חיתתו על אחרים. אלא שלבסוף, הדבר שממנו הוא מתיירא יבוא עליו. בהיעדר יסוד המושתת על עקרונות הצדק, דומה הוא לבניין רעוע המתמוטט בסוּפה עזה. הלחצים מכניעים אותו. מאידך גיסא, הצדיק הוא איש הפועל בהתאם לדברי ישוע. ”איש נבון אשר בנה את ביתו על הסלע. הגשם ירד, באו השטפונות ונשבו הרוחות והלמו בבית ההוא, אך הוא לא נפל, כי יוסד על הסלע” (מתי ז׳:24, 25). אדם יציב הוא — אורח חשיבתו ומעשיו מבוססים היטב על עקרונות אלוהים.
לפני שהוא ממשיך להראות את הניגוד בין הרשע לצדיק, מציג המלך החכם אזהרה תמציתית חשובה. הוא אומר: ”כחומץ לשיניים וכעשן לעיניים, כן העצל לשולחיו” (משלי י׳:26). החומץ יוצר תחושה לא־נעימה בשיניים. החומצה האצטית שבו מעוררת טעם חמוץ בפה ועשויה לגרום לרגישות בשיניים. עשן צורב את העיניים. מן המשל לנמשל: מי שמעסיק אדם עצל או משתמש בו כנציג סופו להתרגז ולהפסיד.
”מעוז לתום דרך יהוה”
מלך ישראל מוסיף ואומר: ”יראת יהוה תוסיף ימים, ושנות רשעים תקצורנה. תוחלת צדיקים שמחה, ותקוות רשעים תאבֵד” (משלי י׳:27, 28).
הצדיק ירא את אלוהים ומשתדל להשביע את רצון יהוה במחשבותיו, במוצא פיו ובמעשיו. אלוהים דואג לו ומגשים את ציפיותיו הצודקות. הרשע, לעומת זאת, חי חיים נטולי יראת אלוהים. לעתים נראה שתקוותיו מתממשות אך אין זה אלא זמני, שהרי ימיו על־פי־רוב מתקצרים באלימות או בשל חולי הנובע מסגנון חייו. במותו תאבדנה תקוותיו (משלי י״א:7).
”מָעוז לתום דרך יהוה”, אומר שלמה, ”ומחיתה לפועלי אוון” (משלי י׳:29). דרך יהוה כאן אינה דרך החיים שעלינו ללכת בה, אלא האופן שבו נוהג אלוהים בבני האדם. ”הצור תמים פועלו”, אמר משה, ”כי כל דרכיו משפט” (דברים ל״ב:4). דרכי הצדק של אלוהים הן ביטחון לצדיק ואסון לרשע.
ואכן יהוה מעוז לעמו! ”צדיק לעולם בל יִימוט; ורשעים לא ישכנו ארץ. פי צדיק ינוב חוכמה, ולשון תהפוכות תִכרת. שפתי צדיק ידעון רצון, ופי רשעים תהפוכות” (משלי י׳:30–32).
הצדיקים רואים טוב בחייהם ומבורכים משום שהם הולכים בדרך צדקה. ”ברכת יהוה היא תעשיר ולא יוסיף עצב עימה” (משלי י׳:22). אם כן, הבה נקפיד לפעול על־פי עקרונות אלוהים. נחשוך שפתינו ונשתמש בלשוננו כדי להזין אחרים באמיתות מצילות חיים מדבר־אלוהים וננחה אותם אל אורח מישרים.
[הערת שוליים]
a לדיון מפורט במשלי י׳:1–14, ראה המצפה מ־15 ביולי 2001 עמודים 24–27.
[תמונה בעמוד 26]
הלשון עשויה להיות כ”כסף נבחר”