’אדם טוב יפיק רצון מאלוהים’
המקור לכל חי הוא יהוה אלוהים (תהלים ל״ו:10). כן, ”בו אנחנו חיים ומתנועעים וקיימים” (מעשי השליחים י״ז:28). והאין זה נכון שלבנו מתמלא בהכרת טובה כשאנו חושבים על כל הברכות שהוא מרעיף על מי שיש להם קשר הדוק איתו? אחרי הכול, ”מתנתו של אלוהים היא חיי עולם” (רומים ו׳:23). עד כמה חיוני אפוא שנבקש להפיק רצון מיהוה!
מחבר התהלים מחזק אותנו באומרו שאלוהים ’יתן חן’, דהיינו יביע את שביעות רצונו (תהלים פ״ד:12). אבל למי הוא נותן חן? אנשים כיום בדרך כלל נותנים לאחרים יחס מועדף וכבוד על בסיס השכלה, גובה הכנסה, צבע עור, רקע אתני וכדומה. אך מי נושאים חן בעיני אלוהים? שלמה המלך משיב: ”[אדם] טוֹב יָפִיק רָצוֹן מֵיְהוָה, וְאִישׁ מְזִימוֹת יַרְשִׁיעַ” (משלי י״ב:2).
ברור מכאן שיהוה שבע רצון מאדם שהוא טוב — בעל מידות טובות. מידותיו של האדם הטוב כוללות מעלות כמו משמעת עצמית, הגינות, צניעות, חמלה ושיקול דעת. מחשבותיו ישרות, דבריו מעודדים ומעשיו הוגנים ומועילים. החלק הראשון של פרק י״ב בספר משלי מראה עד כמה צריך הטוּב להשפיע עלינו בחיי היומיום, וגם מראה את התוצאות הטובות הנובעות מגילוי תכונה זו. עיון בפסוקים אלה יעזור לנו ”להשכיל להיטיב” (תהלים ל״ו:4). כמו כן, יישום העצות הנבונות הניתנות בפרק זה יסייע לנו להפיק רצון מאלוהים.
המוסר חיוני
”אֹהֵב מוּסָר אֹהֵב דָּעַת, וְשׂנֵא תוֹכַחַת בָּעַר” (משלי י״ב:1). אדם טוב שואף להשתפר והוא מבקש מוסר. הוא מיישם ללא דיחוי עצות שהוא מקבל באסיפות הקהילה או בשיחות אישיות. המילים שבכתבי־הקודש ובפרסומים המבוססים על המקרא הן כמו דרבנות הדוחקים בו ללכת בדרך הישר. הוא מבקש דעת ומיישר בעזרתה את אורחותיו. כן, אוהב מוסר הוא גם אוהב דעת.
המוסר חיוני עד מאוד לעובדיו האמיתיים של אלוהים — ובמיוחד מוסר עצמי, או משמעת עצמית. אולי אנחנו מקווים שהידע שלנו בדבר־אלוהים יהיה עמוק יותר. אולי אנחנו שואפים להיות יעילים יותר בשירות השדה וללמד במיומנות רבה יותר את דבר־אלוהים (מתי כ״ד:14; כ״ח:19, 20). אך כדי להפוך משאלות אלה למציאות דרושה משמעת עצמית. תכונה זו נחוצה גם בתחומים אחרים של החיים. למשל, חומר שמטרתו לעורר תשוקות נמצא כיום בכל פינה. האין זה נכון שדרושה משמעת עצמית כדי שעינינו לא יתבוננו במראות לא הולמים? יתרה מזו, הואיל ו”יצר לב האדם רע מנעוריו”, מחשבה בלתי מוסרית יכולה לצוף ולעלות ממעמקי השכל (בראשית ח׳:21). נחוצה משמעת עצמית כדי לא להמשיך להגות במחשבה זו.
מצד שני, אדם השונא תוכחה אינו אוהב לא מוסר ולא דעת. הוא נכנע לנטייה האנושית לדחות תוכחה ומשפיל את עצמו לרמה של חיה בערה, בהמה, שאין לה הבחנה מוסרית. עלינו להתנגד בחוזקה לנטייה זו.
שורשים שלא ניתן לעקור
מובן שאדם טוב אינו יכול להיות איש חסר צדקה או בלתי הוגן. לכן גם הצדקה חיונית כדי להפיק רצון מיהוה. דוד המלך שר: ”אתה תברך צדיק, יהוה; כצינה, רצון [שביעות רצון] תעטרהו” (תהלים ה׳:13). שלמה ממשיך ומראה את ההבדל בין הצדיקים לרשעים. הוא אומר: לֹא יִכּוֹן אָדָם בְּרֶשַׁע; וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים בַּל יִמּוֹט” (משלי י״ב:3).
אולי נראה לנו שהרשעים נוחלים הצלחה בחייהם. חשוב על המקרה של המשורר אסף. ”ואני”, הוא אומר, ”כמעט נָטָיוּ רגליי, כאין שופכו אשוריי”. מדוע? אסף משיב: ”כי קינאתי בהוללים, שלום רשעים אראה” (תהלים ע״ג:2, 3). אך כשבא למקדש אלוהים, הוא הבין שיהוה שת את רגליהם על אדמה חלקלקה (תהלים ע״ג:17, 18). כל הצלחה מדומה שנוחלים הרשעים הינה זמנית בלבד. לכן מדוע שנקנא בהם?
לעומת זאת, אדם המפיק רצון מיהוה הינו יציב. שלמה מציג מטפורה של מערכת שורשים חזקה של עץ באומרו: ”ושורש צדיקים בל ימוט”, כלומר, לאנשים טובים יש שורשים שלא ניתן לעקור. השורשים החבויים של עץ גדול, כמו עץ הסקויה בקליפורניה, יכולים להתפרש על שטח של יותר מ־15 דונם ולשמש כעוגן מוצק בעת שטפונות ורוחות סערה חזקות. עץ סקויה גבוה ומרשים יכול להישאר על עומדו אפילו אחרי רעידת אדמה חזקה.
בדומה לשורשים בתוך אדמה מזינה, שכלנו ולבנו צריכים לחפור יותר ויותר לעומק בתוך דבר־אלוהים ולדלות מתוכו מים מעניקי חיים. כך אמונתנו נעשית מושרשת וחזקה ותקוותנו נהיית בטוחה ואיתנה (עברים ו׳:19). בדרך זו לא נהיה ”מיטלטלים ברוח של כל תורה” שקרית (אפסים ד׳:14). עם זאת, מובן שנחוש בהשפעות של ניסיונות סוערים ואולי אפילו נזדעזע לנוכח קשיים. אך ’שורשנו בל ימוט’.
”אשת חיל עטרת בעלה”
רבים מכירים את האימרה ”מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה טובה”. שלמה מצביע על ערכה הרב של אישה תומכת באומרו: ”אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ; וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה” (משלי י״ב:4). המילה ”חיל” טומנת בחובה היבטים רבים של תכונת הטוּב. סגולותיה המוסריות של אישה טובה כמתואר בפרוטרוט במשלי פרק ל״א כוללות חריצות, נאמנות וחוכמה. אישה בעלת תכונות כאלה היא עטרת לבעלה, משום שהתנהגותה הטובה מביאה לו כבוד ומגדילה את חינו בעיני אחרים. היא אף פעם לא מנסה להתקדם בגישה שאפתנית או מתחרה בו על הכרה. במקום זאת, היא משלימה את בעלה ומסייעת בידו.
כיצד עלולה האישה לפעול בצורה מבישה ומה הן השלכות הדבר? התנהגות מבישה מצידה יכולה לכלול מעשים החל בחרחור ריב ועד ניאוף (משלי ז׳:10–23; י״ט:13). אישה הפועלת כך הורסת את בעלה. היא ”כרקב בעצמותיו”, במובן ש”היא מביאה עליו הרס, כמו מחלה המחלישה את הגוף מיסודו”, נאמר באחד מספרי הפרשנות. ”מילה מודרנית מקבילה יכולה להיות ’כסרטן’ — מחלה המתפשטת מתחת לפני השטח ויונקת בהדרגה את כוח החיוּת של האדם”, נאמר בפרשנות אחרת. מי יתן ונשים משיחיות יעשו מאמצים להפיק רצון מאלוהים בכך שיגלו תכונות של אשת חיל.
ממחשבות למעשים, ממעשים לתוצאות
מחשבות מולידות מעשים, ולמעשים יש תוצאות. שלמה מציג בהמשך תהליך המתקדם ממחשבות למעשים ועורך השוואה בין הצדיקים ובין הרשעים. הוא אומר: ”מַחְשְׁבוֹת צַדִּיקִים מִשְׁפָּט; תַּחְבֻּלוֹת רְשָׁעִים מִרְמָה. דִּבְרֵי רְשָׁעִים אֱרָב דָּם; וּפִי יְשָׁרִים יַצִּילֵם” (משלי י״ב:5, 6).
אפילו מחשבותיהם של האנשים הטובים טהורות מוסרית ונוטות ליושר ולצדק. הואיל והצדיקים פועלים מתוך אהבה לאלוהים ולבני אדם, כוונותיהם טובות. הרשעים, לעומתם, פועלים מתוך אנוכיות. כתוצאה מכך, תוכניותיהם — שיטותיהם להשגת יעדיהם — יסודן במירמה. הם פועלים בבוגדנות. אין הם מהססים לטמון פח לטובים על־ידי האשמות שקר בבתי משפט, לדוגמה. דבריהם ’אורבים לדם’ משום שברצונם להסב נזקים לקורבנותיהם החפים מפשע. הישרים מודעים למזימותיהם של הרשעים ויש להם את החוכמה הדרושה כדי להיות זהירים, ולפיכך באפשרותם להימנע מסכנה זו. הם אף יכולים להזהיר את הבלתי זהירים ולהציל אותם מתחבולות הרשעים.
מה יהיה בסופם של הצדיקים ושל הרשעים? ”הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם”, משיב שלמה, ”וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד” (משלי י״ב:7). לפי אחד מספרי היען, הבית ”מייצג את המשפחה ואת כל היקר בעיני הפרט, אשר מעניקים לו את היכולת לחיות באמת”. הבית יכול להתייחס גם לצאצאיו של הצדיק. בכל אופן, המסר של המשל ברור: הצדיקים יעמדו איתן לנכוח קשיים ומצוקות.
טוב יותר לאדם העניו
מלך ישראל מדגיש את ערכו של השכל הטוב — של התבונה — ומציין: ”לְפִי שִׂכְלוֹ יְהֻלַּל אִישׁ; וְנַעֲוֵה לֵב יִהְיֶה לָבוּז” (משלי י״ב:8). אדם נבון בעל שכל ישר אינו מדבר בפזיזות. הוא חושב לפני שהוא מדבר ונהנה מיחסי שלום עם הזולת משום ש”פי שכלו” עוזר לו לברור את מילותיו. כאשר הוא שומע השערות אוויליות וחסרות שחר, יודע אדם נבון זה ’לחשוֹך אמריו’ (משלי י״ז:27). הוא מהולל ונושא חן בעיני יהוה. עד כמה שאדם כזה שונה מאדם בעל דעות מעוותות הנובעות מ’לב נעווה’, לב נפתל ועיקש!
כן, אדם נבון ובעל שכל זוכה להלל, אבל המשל הבא מלמד אותנו על ערכה של ענווה. הוא אומר: ”טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ; מִמִּתְכַּבֵּד וַחֲסַר לָחֶם” (משלי י״ב:9). נראה כי שלמה אומר כאן שטוב להיות עניו דל נכסים שבבעלותו רק עבד אחד, מאשר לבזבז את צורכי המחייה במאמץ לשמור על מעמד חברתי גבוה. איזו עצה טובה עבור כולנו — לנהל את חיינו במסגרת המגבלות הכלכליות שלנו!
לקחים מתחום החקלאות בנוגע לטוּב
שלמה מתייחס לאורח החיים החקלאי כדי להמחיש שני לקחים בנוגע לטוּב. ”יוֹדֵע צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ”, הוא אומר, ”וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי” (משלי י״ב:10). הצדיק מתייחס בטוב ובחמלה לחיות שבבעלותו. הוא מכיר את צורכיהן ודואג לרווחתן. הרשע אולי אומר שהוא דואג לבעלי חיים, אך אין הוא באמת מתחשב בצורכיהם. הוא פועל מתוך מניעים אנוכיים, והצורה שבה הוא נוהג בחיות תלויה ברווח שהוא יכול להפיק מהן. מה שנחשב בעיני אותו אדם לטיפול נאות בבעלי חיים יכול למעשה להיות אכזריות.
עקרון הטיפול הטוב בבעלי חיים תקף גם לגבי חיות מחמד. עד כמה אכזרי לתת מחסה לחיות ולאחר מכן להזניח אותן או להתעלל בהן ובכך לגרום להן סבל מיותר! מצד שני, ייתכן שיהיה צורך להמית חיה אם היא מתייסרת ממחלה קשה או מפציעה חמורה, וקו פעולה זה בעצם משקף התחשבות וטוב לב.
שלמה התייחס להיבט נוסף השייך לתחום החקלאות — עיבוד האדמה — ואמר: ”עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם”. אכן, עבודה קשה ותכליתית מניבה תוצאות טובות. ”וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר לֵב” (משלי י״ב:11). אדם חסר לב — חסר שכל ישר ותבונה — רודף אחר יוזמות עסקיות עקרות, ספקולטיביות וחסרות ערך. הלקחים שבשני משלים אלה ברורים: הייה רחמן וחרוץ.
הצדיק משגשג
”חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים”, אומר המלך החכם. כיצד עושה זאת הרשע? הוא ככל הנראה חומד שלל שהושג באמצעים בלתי כשרים.
אך מה ניתן לומר על האיש הטוב? אדם כזה אוהב מוסר והוא מושרש עמוק באמונה. הוא צדיק והוגן, נבון וצנוע, רחום וחרוץ. ”וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים”, מציין שלמה, ”יִתֵּן” פרי וישגשג (משלי י״ב:12). ”שורש צדיקים יעמוד לעד”, נאמר בתרגום אמריקני. אותו איש הוא אדם יציב ומוגן. אכן, ’אדם טוב מפיק רצון מאלוהים’. לפיכך, הבה ’נבטח ביהוה ונעשה טוב’ (תהלים ל״ז:3).
[תמונות בעמוד 31]
בדומה לעץ בריא, אמונת הצדיק מושרשת עמוק