זרע צדקה וקצור את חסדו של אלוהים

‏”‏רַע יֵרוֹעַ כִּי עָרַב זָר;‏ וְשׂנֵא תוֹקְעִים בּוֹטֵחַ [‏חי בהשקט]‏”‏ (‏משלי י״א:‏15‏)‏.‏ משל תמציתי זה משכנע אותנו לפעול באופן אחראי.‏ חתום ערבות ללווה מפוקפק,‏ ותזמין לעצמך צרות.‏ משוך ידך מתקיעת כף,‏ או לחיצת יד — מחווה שהיתה שקולה לחתימה על הסכם בעם ישראל הקדום — ותמנע מעצמך בעיות כלכליות.‏

העיקרון שבא כאן לידי ביטוי הוא:‏ ”‏מה שאדם זורע,‏ את זאת גם יקצור”‏ (‏גלטים ו׳:‏7‏)‏.‏ ”‏זירעו לכם לצדקה”‏,‏ אמר הנביא הושע,‏ ”‏קיצרו לפי חסד”‏ (‏הושע י׳:‏12‏)‏.‏ אם תזרע צדקה בכך שתפעל בהתאם לרצון אלוהים,‏ תקצור את חסדו.‏ שלמה המלך השתמש בעיקרון זה חזור ושנה ובכל תוקף כדי לעודד עשיית מעשים רצויים,‏ אמירת דברי יושר וטיפוח גישה נכונה.‏ עיון בדברי חוכמתו יעודד אותנו לזרוע זרע בצדקה (‏משלי י״א:‏​15–31‏)‏.‏

זרע ”‏חן”‏ וקצור ”‏כבוד”‏

‏”‏אֵשֶׁת חֵן תִּתְמֹךְ [‏משיגה]‏ כָּבוֹד”‏‏,‏ אומר המלך החכם,‏ ‏”‏וְעָרִיצִים יִתְמְכוּ עֹשֶׁר”‏ (‏משלי י״א:‏16‏)‏.‏ פסוק זה מבדיל בין הכבוד התמידי שמשיגה אשת חן ובין העושר החולף שהוא מנת חלקו של העריץ.‏

כיצד אפשר להשיג חן המביא כבוד?‏ ”‏נצור תושייה [‏חוכמה מעשית]‏ ומזימה [‏כושר חשיבה]‏”‏,‏ יעץ שלמה,‏ ”‏ויהיו.‏.‏.‏ חן לגרגרותיך”‏ (‏משלי ג׳:‏​21,‏ 22‏)‏.‏ מחבר התהלים דיבר על ’‏חן שהוצק בשפתי המלך’‏ (‏תהלים מ״ה:‏2,‏ 3‏)‏.‏ כן,‏ תושייה,‏ כושר חשיבה ודיבור נאות תורמים לערכו של הפרט ולחינו.‏ כך הוא גם לגבי אישה נבונה.‏ דוגמה אחת לכך היא אביגיל,‏ אשתו של נבל הכסיל.‏ היא היתה ”‏טובת שכל ויפת תואר”‏,‏ והמלך דוד שיבח אותה על ’‏טעמה’‏,‏ כלומר,‏ על תבונתה ושכלה הטוב (‏שמואל א׳.‏ כ״ה:‏​3,‏ 33‏)‏.‏

אישה יראת אלוהים בעלת חן אמיתי תזכה לכבוד ואחרים יספרו בשבחה.‏ כאישה נשואה,‏ היא תקבל כבוד מבעלה.‏ למעשה,‏ היא תביא כבוד למשפחה כולה.‏ הכבוד שלה אינו ארעי,‏ שהרי ”‏נבחר שם מעושר רב,‏ ומכסף ומזהב חן טוב”‏ (‏משלי כ״ב:‏1‏)‏.‏ לשם הטוב שעשתה לה אצל אלוהים יש ערך תמידי.‏

לגבי העריץ המצב הפוך (‏משלי י״א:‏16‏)‏.‏ העריץ מסוּוג עם הרשעים ועם אויביהם של עובדי יהוה (‏איוב ו׳:‏23;‏ כ״ז:‏13‏)‏.‏ אדם כזה ’‏לא שם את אלוהים לנגדו’‏ (‏תהלים נ״ד:‏5‏)‏.‏ הוא מדכא את התמימים ומנצל אותם באנוכיות,‏ וכך ’‏צובר כעפר כסף’‏ (‏איוב כ״ז:‏16‏)‏.‏ אך בשלב מסוים הוא ישכב ולא יקום,‏ והיום שבו יפקח את עיניו אולי יהיה היום האחרון בחייו (‏איוב כ״ז:‏19‏)‏.‏ כל עושרו והישגיו יהיו שווים אז כקליפת השום (‏לוקס י״ב:‏​16–21‏)‏.‏

אכן,‏ לקח חשוב ביותר טמון בכתוב במשלי י״א:‏16‏.‏ מלך ישראל מבהיר לנו בתמציתיות מה הן תוצאות החן בניגוד לתוצאות העריצות,‏ ומאיץ בנו לזרוע צדקה.‏

‏”‏חסד”‏ מניב ברכות

שלמה מלמד אותנו לקח נוסף ביחסי אנוש ואומר:‏ ‏”‏גֹמֵל נַפְשׁוֹ אִיש חָסֶד;‏ וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִי”‏ (‏משלי י״א:‏17‏)‏.‏ ”‏המסר של המשל”‏,‏ אומר פרשן אחד,‏ ”‏הוא שהתנהגות טובה או רעה של האדם כלפי אחרים מובילה לתוצאות בלתי צפויות או לא קרואות”‏.‏ תן דעתך לבחורה ששמה ליסה.‏a למרות כל כוונותיה הטובות,‏ היא תמיד מאחרת לפגישות.‏ זה די שכיח שהיא מאחרת בחצי שעה או יותר לפגישות שהיא קובעת עם מבשרי מלכות אחרים כדי לצאת לפעילות ההטפה.‏ ליסה אינה גומלת טוב לנפשה.‏ האם יהיה זה צודק מצדה להאשים אחרים אם לא ירצו לבזבז זמן יקר ויפסיקו לקבוע איתה פגישות נוספות לשירות?‏

הפרפקציוניסט — אדם שמציב לעצמו רף גבוה מדי — נוהג באכזריות עם עצמו.‏ הוא מתאמץ ללא הרף להשיג מטרות לא מציאותיות וכך מוביל את עצמו לתשישות ולאכזבות.‏ מצד שני,‏ אנחנו גומלים טוב לנפשנו אם אנו מציבים לעצמנו מטרות מציאותיות וסבירות.‏ אולי קשה לנו לקלוט דברים באותה מהירות כמו אחרים,‏ או ייתכן שמחלה או השלכות הזיקנה כופות עלינו מגבלות.‏ אל לנו להיות מתוסכלים מן ההתקדמות הרוחנית שלנו.‏ כדאי שתמיד נמשיך להתמודד עם המגבלות שלנו תוך שיקול דעת.‏ אם נעשה כמיטב יכולתנו,‏ נהיה מאושרים (‏טימותיאוס ב׳.‏ ב׳:‏15;‏ קהלת ז׳:‏16‏)‏.‏

המלך החכם ממשיך לפרט כיצד הצדיק מועיל לעצמו,‏ לעומת האכזרי שעושה רעה לעצמו:‏ ‏”‏רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת שָׁקֶר,‏ וְזֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת.‏ כֵּן־צְדָקָה לְחַיִּים,‏ וּמְרַדֵּף רָעָה לְמוֹתוֹ.‏ תּוֹעֲבַת יהוה עִקְּשֵׁי־לֵב,‏ וּרְצוֹנוֹ תְּמִימֵי דָרֶךְ.‏ יָד לְיָד,‏ לֹא יִנָּקֶה רָע;‏ וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט”‏ (‏משלי י״א:‏​18–21‏)‏.‏

פסוקים אלה מסבירים באופנים שונים את הנקודה הבסיסית:‏ אם תזרע צדקה,‏ תקצור ברכות.‏ הרשע אולי ירמה או יעסוק בהימורים כדי להפיק רווחים ללא עמל.‏ אך מכיוון שפעולה (‏שכר)‏ זו היא שקרית והבלית,‏ סופו להתאכזב.‏ אדם חרוץ שעובד קשה מביא לביתו שכר אמת במובן שהוא נהנה מביטחון.‏ תמים הדרך זוכה לברכת אלוהים ולכן יראה חיים.‏ אך מה יעלה בגורלו של האיש הרע?‏ למרות שהוא נותן ”‏יד ליד”‏ וזומם בגידה,‏ לא יימלט הרשע מעונש (‏משלי ב׳:‏​21,‏ 22‏)‏.‏ אכן,‏ עידוד יפה לזרוע צדקה!‏

יופי אמיתי לנבונים

‏”‏נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר;‏ אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם”‏,‏ ממשיך שלמה (‏משלי י״א:‏22‏)‏.‏ נזמים היו תכשיטים נפוצים בתקופת המקרא.‏ נזם זהב שנענד באחד הנחיריים או בגשר האף הוא תכשיט נשי בולט מאוד.‏ כמה לא מתאים שקישוט איכותי זה יעטר את חוטמו של החזיר!‏ ומן המשל אל הנמשל:‏ אדם יכול להיות יפה תואר אך ’‏סר טעם’‏,‏ או כסיל,‏ חסר תבונה.‏ במקרה כזה,‏ היופי של הגבר או האישה נראה חריג,‏ אינו מתאים ואינו מושך כלל את העין.‏

כמובן,‏ טבעי שנקפיד על הופעתנו החיצונית.‏ אבל למה לדאוג יותר מדי או להיות מתוסכלים לגבי מראה פנינו או מבנה הגוף שלנו?‏ אין לנו שליטה על רבים מן המאפיינים הגופניים שלנו,‏ והרי הופעה חיצונית אינה הכול בחיים.‏ האין זה נכון שלמרבית האנשים שאנו מכירים ומעריכים יש מראה רגיל למדי?‏ יופי חיצוני אינו המפתח לאושר.‏ מה שבאמת חשוב הוא היופי הפנימי,‏ תכונות יציבות המשקפות את אישיותו של אלוהים.‏ אם כן,‏ הבה ננהג בתבונה ונטפח תכונות אלה.‏

‏”‏נפש ברכה תדושן”‏

‏”‏תַּאֲוַת צַדִּיקִים אַךְ־טוֹב”‏,‏ אומר המלך שלמה,‏ ‏”‏תִּקְוַת רְשָעִים עֶבְרָה”‏.‏ הוא ממשיך ומסביר מדוע כך הם פני הדברים:‏ ‏”‏יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד;‏ וְחֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ־לְמַחְסוֹר”‏ (‏משלי י״א:‏​23,‏ 24‏)‏.‏

כאשר אנחנו מפזרים,‏ או נותנים לאחרים בחריצות את הידע המקראי,‏ אנו מבינים טוב יותר ”‏מה הרוחב והאורך והגובה והעומק”‏ של דבר־אלוהים (‏אפסים ג׳:‏18‏)‏.‏ מצד שני,‏ מי שאינו עושה כל שימוש בידע שלו,‏ עלול לאבד את מה שיש לו.‏ כן,‏ ”‏הזורע בצמצום יקצור בצמצום,‏ והזורע בנדיבות יקצור בשפע”‏ (‏קורינתים ב׳.‏ ט׳:‏6‏)‏.‏

‏”‏נֶפֶשׁ־בְּרָכָה [‏נדיבה]‏ תְדֻשָּׁן”‏,‏ ממשיך המלך,‏ ‏”‏וּמַרְוֶה גַּם־הוּא יוֹרֶא [‏יִרְוֶה]‏”‏ (‏משלי י״א:‏25‏)‏.‏ כאשר אנחנו נותנים בנדיבות מזמננו וממשאבינו על מנת לקדם את עבודת אלוהים האמיתית,‏ יהוה מרוצה מאוד מאיתנו (‏עברים י״ג:‏​15,‏ 16‏)‏.‏ הוא ’‏יפתח את ארובות השמים ויריק לנו ברכה עד בלי די’‏ (‏מלאכי ג׳:‏10‏)‏.‏ וכראיה לכך,‏ ראה את השגשוג הרוחני שממנו נהנים משרתי אלוהים כיום!‏

שלמה מביא דוגמה נוספת לתאוותם,‏ כלומר לרצונם,‏ של הצדיקים לעומת הרשעים:‏ ‏”‏מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם;‏ וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר [‏מוֹכר]‏”‏ (‏משלי י״א:‏26‏)‏.‏ אם קונים מצרכים בכמויות כאשר המחירים נמוכים ושומרים את הסחורה עד שהביקוש גדל והמחירים עולים,‏ אפשר להפיק רווחים נאים.‏ אף־על־פי שיש תועלת מסוימת בהגבלת הצריכה ובשמירה על מלאי,‏ אנשים בדרך כלל מתעבים את מי שנוהג כך על שום גישתו האנוכית.‏ מאידך,‏ מי שאינו מנצל מצב חירום כדי להפיק רווחים גדולים נושא חן בעיני הבריות.‏

המלך הצדיק של ישראל מעודד אותנו להמשיך לבקש את הטוב ואת הישר:‏ ‏”‏שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּש רָצוֹן;‏ וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ.‏ בּוֹטֵחַ בְּעָשְׁרוֹ הוּא יִפֹּל;‏ וְכֶעָלֶה צַדִּיקִים יִפְרָחוּ”‏ (‏משלי י״א:‏​27,‏ 28‏)‏.‏

הצדיק ”‏לוקח נפשות”‏

שלמה ממחיש כיצד איוולת מובילה לתוצאות רעות ואומר:‏ ‏”‏עֹכֵר בֵּיתוֹ יִנְחַל־רוּחַ”‏ (‏משלי י״א:‏29‏)‏.‏ מעשהו הפסול של עכן ’‏עכר’‏ או השחית אותו,‏ והוא ובני ביתו נסקלו למוות (‏יהושע פרק ז׳‏‏)‏.‏ כיום,‏ ראש משפחה משיחית וגם אחרים מבני ביתו עלולים לעשות מעשה פסול,‏ ובעקבות זאת להיות מנודים מן הקהילה המשיחית.‏ אדם שבאופן אישי אינו מציית לחוקי אלוהים ומתייחס בשוויון נפש לחטאים חמורים בתוך משפחתו,‏ עוכר או משחית את ביתו.‏ הוא,‏ ואולי גם אחרים ממשפחתו,‏ מסולקים מאגודת האחים המשיחית כחוטאים חסרי חרטה (‏קורינתים א׳.‏ ה׳:‏​11–13‏)‏.‏ ומה הוא ישיג?‏ רק רוּחַ — משהו נפסד וחסר ערך.‏

‏”‏עֶבֶד אֱוִיל לַחֲכַם־לֵב”‏,‏ נאמר בהמשך הפסוק (‏משלי י״א:‏29‏)‏.‏ הואיל וחסרה לאוויל חוכמה מעשית,‏ אי אפשר להפקיד בידיו אחריות רבה.‏ יתרה מזו,‏ ניהול כושל של ענייניו האישיים יכול להכניס אותו למחויבות כלשהי כלפי מישהו אחר.‏ ייתכן מאוד שאותו אוויל יהיה ”‏עבד.‏.‏.‏ לחכם לב”‏.‏ לפיכך,‏ חיוני שנשתמש בשכל ישר ובחוכמה מעשית בכל מעשינו.‏

‏”‏פְּרִי־צַדִּיק עֵץ חַיִּים”‏,‏ מבטיח לנו המלך החכם,‏ ‏”‏וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם”‏ (‏משלי י״א:‏30‏)‏.‏ מה כוונת המילים?‏ הצדיק מעניק הזנה רוחנית לאחרים על־ידי דבריו ומעשיו.‏ הוא מעודד את אותם אנשים לשרת את יהוה,‏ וכתוצאה מכך הם יוכלו לקבל חיים מאת אלוהים.‏

לחוטא ישולם אף יותר

במשלים שהוזכרו עד כה טמונים טיעונים משכנעים הקוראים לנו לזרוע צדקה.‏ אך שלמה ממשיך ומסביר היבט נוסף של העיקרון ”‏מה שאדם זורע,‏ את זאת גם יקצור”‏.‏ הוא אומר:‏ ‏”‏הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם;‏ אַף כִּי רָשָׁע וְחוֹטֵא”‏ (‏משלי י״א:‏31‏)‏.‏

אף־על־פי שהצדיק עושה מאמץ לעשות את הטוב והישר,‏ הוא שוגה מפעם לפעם (‏קהלת ז׳:‏20‏)‏.‏ בגלל המשגים שעשה,‏ ”‏ישולם”‏ לו גמולו והוא יקבל תוכחה.‏ אך מה לגבי הרשע,‏ שבזדון בוחר בדרך הרעה ואינו משתדל כלל לכונן נתיבות ישרות לרגליו?‏ האם הוא לא ראוי ל’‏תשלום’‏ גדול יותר,‏ לעונש חמור?‏ ”‏אם צדיק בקושי נושע”‏,‏ כתב השליח פטרוס,‏ ”‏חוטא ורשע מה יהיה עליו?‏”‏ (‏פטרוס א׳.‏ ד׳:‏18‏)‏ אם כן,‏ הבה נהיה נחושים בכל עת לזרוע צדקה ונראה בכך ברכה.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 28]‏

‏”‏חן”‏ הביא לאביגיל ”‏כבוד”‏

‏[‏תמונות בעמוד 30]‏

‏’‏הרשע עושה פעולת שקר,‏ והצדיק שכר אמת’‏

‏[‏תמונה בעמוד 31]‏

‏’‏זרע בנדיבות וקצור בשפע’‏