האם אתה זוכר?
האם נהנית לקרוא את ההוצאות האחרונות של חוברת המצפה? נסה להשיב על השאלות הבאות:
• באילו תחומים הציבה רות דוגמה טובה?
היא היתה מופת באהבתה ליהוה, בגילוי חסד כלפי נעמי, בחריצותה ובצניעותה. לא לשווא ראו בה ”אשת חיל” (רות ג׳:11). — 4/15, עמודים 23–26.
• מניין לנו שיהוה דואג לאנשים רגילים?
הוא ציווה על בני ישראל, אשר בעצמם עונו ודוכאו במצרים, לא להתאכזר לאנשים שגורלם לא שפר עליהם (שמות כ״ב:20–23). ישוע חיקה את אביו וגילה התעניינות אמיתית וכנה בפשוטי העם. הוא בחר באנשים ”פשוטים ובלתי מלומדים” בתור שליחיו (מעשי השליחים ד׳:13; מתי ט׳:36). נוכל לחקות את אלוהים אם נגלה דאגה כלפי אחרים, לרבות צעירים. — 4/15, עמודים 28–31.
• איזה יסוד יש לקביעה שיהוה מבחין במעשינו?
סיפורי המקרא מראים לנו שיהוה מבחין בהישגיהם של בני האדם. הוא הבחין במנחה שנתן הבל והוא שם לב ל’זבח התודה’ שלנו — ’פרי שפתיים’ (עברים י״ג:15). יהוה היה מודע לכך שחנוך חתר להשביע את רצונו בכך שניהל חיים טהורים ומוסריים. אלוהים גם ראה כיצד אלמנה נוכריה מן העיר צרפת חלקה את המעט שהיה לה עם אליהו הנביא. יהוה מבחין גם בפעלי האמונה שלנו. — 5/1, עמודים 28–31.
• מדוע אפשר לומר שאחרי חג השבועות של שנת 33 לספירה הצטרכו היהודים שנעשו למשיחיים להקדיש את עצמם לאלוהים באופן אישי?
בשנת 1513 לפה״ס נוצרו יחסים מוקדשים בין בני ישראל ובין יהוה (שמות י״ט:3–8). מאז אותה עת נולדו היהודים כבני אומה מוקדשת הכפופה לברית התורה. אך יהוה הסיר את ברית התורה בשנת 33 לספירה באמצעות מותו של ישוע (קולוסים ב׳:14). בעקבות זאת, יהודים שרצו לעבוד את אלוהים כרצוי בעיניו נדרשו להקדיש לו את חייהם בשמו של ישוע המשיח. — 5/15, עמודים 30, 31.
• האם יש בימינו מקום להבערת קטורת בעבודת אלוהים האמיתית?
השימוש בקטורת היווה חלק מפולחן האמת בקרב עם ישראל הקדום (שמות ל׳:37, 38; ויקרא ט״ז:12, 13). אך ברית התורה, שבין היתר כללה את השימוש בקטורת, נתבטלה עם מותו של המשיח. משיחיים יכולים להחליט עבור עצמם באם להשתמש בקטורת למטרות לא־דתיות, אך הבערת הקטורת אינה מהווה חלק מעבודת אלוהים האמיתית בימינו. יש גם להתחשב ברגשות הזולת על מנת שלא להכשיל איש. — 6/1, עמודים 28–30.
• איזה ממצא שנתגלה לאחרונה גרם לרבים לשקול את סוגיית קיומו ההיסטורי של ישוע?
פרסום רב ניתן לגלוסקמה שנתגלתה בישראל. היא מתוארכת למאה הראשונה, וחקוקה עליה הכתובת: ”יעקב בן יוסף, אחיו של ישוע”. ישנם המחשיבים את התגלית ל”ראיה הארכיאולוגית החוץ־מקראית העתיקה ביותר לקיומו של ישוע”. — 6/15, עמודים 3, 4.
• כיצד אנו לומדים לאהוב?
בני אדם לומדים לאהוב בראש ובראשונה מן הדוגמה והחינוך שהם מקבלים מהוריהם. כאשר הבעל והאישה מגלים אהבה וכבוד זה כלפי זה, הילדים יכולים ללמוד לאהוב (אפסים ה׳:28; טיטוס ב׳:4). גם אם אדם לא גדל במשפחה אוהבת, הוא עדיין מסוגל ללמוד לאהוב בזכות הדרכה אבהית מיהוה, עזרת רוח הקודש והתמיכה החמה מצד אגודת האחים המשיחית. — 7/1, עמודים 4–7.
• מי היה אֶוזֵבּיוּס, ואילו לקחים נוכל להפיק מחייו?
אוזביוס היה היסטוריון קדום, אשר בשנת 324 לספירה השלים חיבור בן עשרה כרכים הנקרא ”דברי ימי הכנסייה”. אף־על־פי שהאמין שהאב היה קיים לפני הבן, תמך אוזביוס בדעה שונה בוועידת נִיקֵיאָה. ככל הנראה הוא התעלם מהוראת ישוע שתלמידיו ’לא יהיו מן העולם’ (יוחנן י״ז:16). — 7/15, עמודים 29–31.
• האם יהוה שינה את השקפתו לגבי מנהג ריבוי נשים?
לא, יהוה לא שינה את השקפתו לגבי מנהג ריבוי נשים (מלאכי ג׳:6). אלוהים קבע שאדם הראשון ’ידבק באשתו’ וששניהם יהיו לבשר אחד (בראשית ב׳:24). ישוע אמר שאדם היוזם גירושין שלא מטעמי אי־מוסריות ונישא מחדש הופך לנואף (מתי י״ט:4–6, 9). הסובלנות שגילה יהוה כלפי הפוליגמיה באה אל קיצה עם היווסדות הקהילה המשיחית. — 8/1, עמוד 28.