בוגרי גלעד נקראים להכריז את ”גדולות האלוהים”
קהל המונה 635,6 איש מ־52 ארצות נכח ב־13 בספטמבר 2003 בטקס הסיום של הכיתה ה־115 של גלעד, בית־ספר למקרא מייסודה של חברת המצפה.
הנוכחים שמעו את העידוד המקראי שניתן ל־48 תלמידי הכיתה ללכת אל 17 ארצות ולספר בהן את ”גדולות האלוהים” (מעשי השליחים ב׳:11). בארצות הללו ימלאו השליחים את מלאכתם.
סטיבן לֶט, חבר בגוף המנהל של עדי־יהוה, שימש כיושב־ראש טקס הסיום. בפתח דבריו הזכיר לתלמידים: ”בארצות שאליהן תישלחו, לא משנה לאן תלכו ובאילו נסיבות תימצאו, זיכרו שרבים איתכם מאשר נגדכם”. אח לט התייחס למלכים ב׳. פרק ו׳ והזכיר לתלמידים שהם יכולים להישען על יהוה אלוהים ועל המוני מלאכיו בעודם מכריזים את ”גדולות האלוהים” (מלכים ב׳. ו׳:15, 16). המשיחיים בני המאה הראשונה נתקלו בהתנגדות ובאדישות במהלך פעילות הבישור וההוראה, והשליחים המשיחיים בימינו נתונים בנסיבות דומות. אך הם יכולים ליהנות מתמיכת יהוה ומתמיכת ארגונו הארצי (תהלים ל״ד:8; מתי כ״ד:45).
ספר את ”גדולות האלוהים”
לאחר דברי הפתיחה של היושב־ראש, נאם הרולד קורקרן, חבר בוועד הסניף של ארצות־הברית, בנושא ”ציפיות מציאותיות — המפתח לשירות משמח ומוצלח”. אח קורקרן ציין כי תקוות שאינן מתממשות סופן אכזבה ומפח נפש, ככתוב במשלי י״ג:12. אולם, האכזבה נובעת במקרים רבים מציפיות לא־מציאותיות שאינן באות לידי מימוש. בוגרי גלעד צריכים לראות את עצמם ואת האחרים באופן מאוזן ומציאותי. עליהם לצפות שיעשו טעויות, אבל אסור שהטעויות האלו יעציבו אותם יתר על המידה בשעה שהם משתדלים לעזור לאחרים להבין את ”גדולות האלוהים”. אח קורקרן עודד את השליחים החדשים לסמוך על יהוה ולזכור שהוא ”נותן גמול לדורשיו” (עברים י״א:6).
בהמשך התוכנית נאם דניאל סידליק, חבר בגוף המנהל, בנושא ”מהי התקווה המשיחית?” הוא אמר: ”תקווה היא מעלה משיחית. היא אמת מידה צודקת המביאה לידי יחסים טובים עם אלוהים. אדם לא־משיחי פשוט אינו מסוגל לקוות כמונו”. אחר כך תיאר אח סידליק צדדים שונים של התקווה המשיחית המאפשרים לאדם לשמור על אופטימיות מול קשיי החיים. ”בעזרת התקווה ניתן לחיות את החיים האלה בחריצות מחודשת וברוח של ניצחון”. התקווה מסייעת למשיחי לראות את יהוה כאל תכליתי ולשמוח בשירותו (רומים י״ב:12).
ווֹלֶס ליברנס, רשם בית־ספר גלעד, עודד את התלמידים ’להתהלך בדרך הרוח’ (גלטים ה׳:16). הוא הראה כיצד ברוך, מזכירו של ירמיהו, כמעט חדל להתהלך בדרך הרוח. בשלב מסוים בחייו התעייף ברוך והחל לבקש לעצמו גדולות (ירמיהו מ״ה:3, 5). אח ליברנס הוסיף וציין כי היו שחדלו ללכת בעקבות ישוע ודחו את האמת הרוחנית הנחוצה לישועה. תורתו לא היתה מובנת להם, והם התאכזבו מכך שישוע לא עמד בציפיותיהם הבלתי רוחניות (יוחנן ו׳:26, 27, 51, 66). מה יכולים השליחים, שתפקידם להפנות תשומת לב אל הבורא ואל מטרתו, ללמוד מן המקרים הללו? התלמידים נקראו שלא לחתור למעמד ולהכרה מצד בני אדם ולא לנצל תפקידים תיאוקרטיים למען רווח אישי.
”האם תיתן או תיקח?” זו השאלה שהעלה מרק נוּמֶר, מורה בגלעד. דבריו התבססו על הכתוב בשופטים ה׳:2 המדבר בשבחם של אנשים מקרב בני ישראל על התנדבם לשרת בצבא ברק. תלמידי גלעד זכו לשבחים על הרוח שהם מגלים בתגובה לקריאתו של ברק הגדול יותר, ישוע המשיח, להיות פעילים יותר במלחמה הרוחנית. לחיילי המשיח חשוב להשביע את רצון מפקדם. אח נוּמֶר הזכיר לתלמידים: ”אם נתחיל להתרכז בהנאות שלנו, נחדל להילחם באויב. ... השליחות אינה סובבת סביבך. במרכזה עומדים יהוה, ריבונותו והגשמת רצונו. לא החלטנו לשרת כשליחים כדי שיהוה ינעים את חיינו. אנו משרתים אותו כי אנו אוהבים אותו” (טימותיאוס ב׳. ב׳:4).
לורנס בואן, מסגל המורים בגלעד שימש כמנחה בחלק ”קדש אותם באמת” (יוחנן י״ז:17). הוא ציין שתלמידי כיתה 115 הם משרתי אלוהים מקודשים. במהלך לימודיהם בבית־הספר נטלו חלק בשירות השדה וחיפשו אוהבי אמת ישרי לב. בדומה לישוע ולתלמידיו הקדומים, התלמידים לא דיברו ’מעצמם’ (יוחנן י״ב:49, 50). הם הציגו במסירות את דבר האמת מעניק החיים, שנכתב בהשראת אלוהים. שחזורים של חוויות שחוו התלמידים המחישו את ההשפעה הגדולה שהיתה למקרא על האנשים שאיתם שוחחו.
עצות וניסיון חיים מהווים מקור עידוד
אנתוני פֶּרֶז ואנתוני גריפין, חברים במחלקת השירות בסניף של ארצות־הברית, ראיינו חברי ועדי סניף מרחבי תבל. אותם אחים דיברו על הקשיים שבהם נתקלים שליחים חדשים והשיאו עצות מעשיות מניסיונם האישי. לעתים הקשיים נעוצים בהבדלי תרבות, באקלים טרופי בכל ימות השנה או באווירה דתית ופוליטית השונה מזו שאליה הורגלו התלמידים. מה יעזור לשליחים החדשים להתאקלם בסביבתם החדשה? לאהוב את אלוהים, לאהוב את הזולת, לא להביט לאחור ולא לנהוג בפזיזות. חבר בוועד סניף אמר: ”אנשים בארץ שאליה נשלחנו חיים שם מאות שנים לפנינו, אז גם אנחנו יכולים לחיות שם ולהסתגל. בכל פעם שניצבנו בפני קשיים, ראינו בהם כבוני אישיות. אם תתפלל ליהוה ותסמוך על רוחו, תיווכח שישוע נאמן לדברו: ”איתכם אני” (מתי כ״ח:20).
סמיואל הרד, חבר בגוף המנהל, הביא את התוכנית לשיאה בנאומו, ”הוסף לדבר על גדולות האלוהים”. רוח הקודש שנשפכה בחג השבועות שנת 33 לספירה על תלמידי ישוע הפיחה בהם מרץ לדבר על ”גדולות האלוהים”. מה יעזור לשליחים החדשים כיום לדבר באותה התלהבות על מלכות אלוהים? אותה רוח הקודש. אח הרד עודד את בוגרי גלעד להיות ”נלהבי רוח”, לתת למשימה שלהם לרגש אותם, ולעולם לא לשכוח את ההכשרה שקיבלו (רומים י״ב:11). ”המקרא הוא אחת מגדולות האלוהים”, אמר אח הרד. ”אל תמעיטו בערכו. יש בו מסר חי החודר עמוק פנימה אל לב העניינים. השתמשו בו לתיקון. תנו לו לשנות את אורח חשיבתכם. שימרו על כושר החשיבה שלכם בעזרת לימוד, קריאה והרהורים בכתבי־הקודש... שימו לכם למטרה לנצל את ההכשרה שקיבלתם בגלעד כדי להכריז תמיד את ’גדולות האלוהים’”.
לאחר איחולי ברכות מכל רחבי העולם ולאחר חלוקת תעודות הגמר, הקריא אחד התלמידים מכתב בשם הכיתה כולה ובו הבעת הוקרה על ההדרכה שזכו לה. אח לט סיים את התוכנית באווירה משמחת והתייחס לכתוב בדברי הימים ב׳. ל״ב:7 ובדברים כ׳:1, 4. לסיום קשר בין דברי הפתיחה לבין דברי הסיום ואמר: ”בוגרים יקרים, בשעה שתלכו ותצעדו אל הקרב הרוחני במשימתכם החדשה, זיכרו שיהוה יצעד איתכם. לעולם אל תשכחו את העובדה שרבים איתכם מאשר נגדכם”.
[תמונה בעמוד 25]
נתוני הכיתה
מספר הארצות המיוצגות: 7
מספר ארצות היעד: 17
מספר התלמידים: 48
גיל ממוצע: 7.33
ממוצע שנים בָּאמת: 8.17
ממוצע שנים בשירות מלא: 5.13
[תמונה בעמוד 26]
בוגרי מחזור 115 של גלעד — בית־ספר למקרא מייסודה של חברת המצפה
ברשימה שלהלן ממוספרות השורות מן החלק הקדמי אל האחורי, ורשימת השמות בכל שורה היא משמאל לימין.
(1) ט. בראון; ס. גולר; א. הופמן; ג׳. ברוזיזי; ס. טרהן (2) נ. סמרט; פ. קשמן; ק. גרסיה; מ. לוהן; ס. סיפרט; ק. גריי (3) מ. בֶּקֶט; ש. ניקולז; ק. סמית; א. גוליארה; א. ראפנקר (4) ס. גריי; ק. וסק; מ. פלמינג; ל. בֶּתֶ’ל; ט. הרמנסון; פ. הרמנסון (5) ג. ראפנקר; ד. לוהן; ש. דיקי; ק. קים; א. טרהן; א. וושינגטון; ש. סמרט (6) ל. גולר; ט. ברגהופר; ד. גוליארה; ר. ניקולז; ש. וושינגטון; ג׳. קים (7) מ. בֶּקֶט; ג׳. דיקי; ר. סמית; ר. גרסיה; א. הופמן; ר. סיפרט; ה. בראון (8) ש. פלמינג; פ. ברוזיזי; ו. ברגהופר; ט. בֶּתֶ’ל; ג׳. קשמן; ק. וסק