השפעתו ההרסנית של המוות

‏”‏התאבדה ילדה בת שש”‏.‏ כותרת מזעזעת זו התייחסה למותה הטרגי של ילדה קטנה בשם ג׳קי.‏ זמן לא רב לפני כן נפטרה אמהּ ממחלה סופנית.‏ לפני שקפצה ג׳קי אל מול רכבת דוהרת ונהרגה,‏ אמרה לכמה מבני משפחתה כי ברצונה ’‏להפוך למלאך כדי להיות עם אמא שלה’‏.‏

כאשר היה איאן בן 18,‏ ביקש מהכומר שלו שיסביר לו מדוע מת אביו מסרטן.‏ הכומר טען שאלוהים לקח את אביו של איאן לשמיים משום שהיה איש טוב.‏ למשמע ההסבר,‏ איבד איאן את הרצון להכיר אל אכזרי כל כך.‏ החיים נראו בעיניו חסרי משמעות והוא החליט לחיות חיי תענוגות.‏ כתוצאה מכך,‏ הידרדר איאן לשתייה מופרזת,‏ לסמים ולהפקרות מינית.‏ חייו יצאו מכלל שליטה.‏

‏”‏החיים יודעים שימותו”‏

שני אירועים טרגיים אלה ממחישים את השפעתו ההרסנית של המוות,‏ במיוחד כשהוא בא במפתיע.‏ כמובן,‏ כולנו מודעים לעובדה המוזכרת במקרא:‏ ”‏החיים יודעים שימותו”‏ (‏קהלת ט׳:‏5‏)‏.‏ אבל רבים מעדיפים להתעלם ממציאות קשה זו.‏ מה לגביך?‏ החיים תובעים מאיתנו כל כך הרבה זמן ותשומת לב,‏ שאנו נוטים להדחיק את נושא המוות הצפוי לנו לכאורה רק בעתיד הרחוק.‏

‏”‏רוב האנשים חוששים מפני המוות ומעדיפים לא לחשוב עליו”‏,‏ נאמר באנציקלופדיה מטעם וורלד בּוּק (‏אנג׳)‏.‏ ואולם,‏ תאונה רצינית או מחלה קשה מאלצות אותנו לעמוד פנים אל פנים מול המוות.‏ לוויה של חבר או של קרוב משפחה היא תזכורת כואבת ומזעזעת באשר לעתיד הצפוי לכל בני האדם.‏

ולמרות זאת,‏ בהלוויות שומעים לעתים אמירות כמו ”‏החיים ממשיכים”‏ — מה שבהחלט נכון.‏ למעשה,‏ החיים באמת ממשיכים וחולפים להם ביעף,‏ ועד מהרה צריך להתמודד עם בעיות הזקנה.‏ ובשלב זה של החיים,‏ המוות לא נראה כמשהו רחוק כל כך.‏ הולכים ליותר מדי הלוויות,‏ ויותר מדי חברי ילדות מסתלקים מן העולם.‏ במוחם של קשישים רבים מנקרת השאלה:‏ ”‏מתי יגיע תורי?‏”‏

התעלומה הגדולה

איש אינו מתכחש לוודאות המוות עצמו,‏ אך מה שקורה אחרי המוות נחשב בדרך כלל לתעלומה גדולה.‏ כל ההסברים הסותרים גורמים לאדם הספקן להסיק שמדובר בוויכוח עקר על הלא־נודע.‏ האיש הפרקטי מגיע למסקנה שמאחר ש”‏חיים רק פעם אחת”‏,‏ צריך למצות עד תום את הדברים הטובים שהחיים מציעים לך.‏

לעומת זאת,‏ יש המסרבים להאמין שהמוות הוא סוף פסוק.‏ אך במקביל לכך,‏ אין להם דעה מגובשת באשר למה שקורה אחרי המוות.‏ יש המניחים שהחיים נמשכים במקום של אושר עילאי ונצחי,‏ ואילו אחרים סבורים שהם יחיו שוב בעתיד,‏ אולי בגוף של מישהו אחר.‏

המשפחות השכולות כמעט תמיד מוטרדות מן השאלה:‏ ”‏איפה נמצאים המתים?‏”‏ לפני מספר שנים,‏ נסעו במיניבוס חברי מועדון כדורגל לאירוע ספורט.‏ לפתע התנגשה בהם משאית והעיפה אותם מהכביש.‏ חמישה מחברי הקבוצה נהרגו.‏ אמו של אחד ההרוגים כמעט שלא יכלה לתפקד מאז התאונה.‏ השאלה היכן נמצא בנה אינה נותנת לה מנוח.‏ היא מבקרת בקביעות בקברו ומדברת איתו במשך שעות.‏ ”‏אני פשוט לא יכולה להאמין שאין כלום אחרי המוות”‏,‏ היא אומרת,‏ ”‏אבל אני לא בטוחה”‏.‏

ברור אפוא שגישתנו לגבי המוות יכולה להשפיע על חיינו.‏ לאור האופן שבו אנשים מגיבים למוות,‏ מתעוררות מספר שאלות.‏ חשוב על תגובתך לשאלות הבאות.‏ האם צריך פשוט להתעלם מהנושא ולהתמקד בחיים?‏ האם צריך לתת לנוכחותו המאיימת של המוות לקלקל לנו את החיים?‏ האם נגזר על אדם שאיבד אחד מיקיריו לשאול את עצמו שוב ושוב וללא מענה מה עלה בגורל יקירו?‏ האם אין מנוס מכך שהמוות יישאר בגדר תעלומה?‏