”קרוב יום יהוה הגדול”
”קרוב יום יהוה הגדול. קרוב ומהר מאוד” (צפניה א׳:14).
1, 2. (א) לאיזה יום מיוחד מצפים המשיחיים? (ב) אילו שאלות עלינו לשאול, ומדוע?
בחורה קורנת מאושר בציפייה ליום חתונתה. אישה הרה מצפה בלב גדוש אהבה ללידת תינוקה. פועל מותש מייחל כבר לתחילתה של חופשה נכספת. מה המשותף ביניהם? הם כולם מחכים ליום מיוחד — יום שישפיע על חייהם. הרגשות בקרבם עמוקים, אך שונים מאוד. היום המיוחל בסופו של דבר יבוא, ובבואו הם מקווים שהוא ימצא אותם מוכנים.
2 גם המשיחיים האמיתיים מצפים בדריכות לבואו של יום מיוחד. זהו ”יום יהוה” הגדול (ישעיהו י״ג:9; יואל ב׳:1; פטרוס ב׳. ג׳:12). מהו ”יום יהוה” הממשמש ובא, וכיצד ישפיע בואו על בני האדם? יתרה מזו, מה עלינו לעשות כדי לוודא שאנו מוכנים לקראתו? מן ההכרח למצוא כעת תשובות לשאלות אלו משום שעל־פי הראיות, המילים שלהלן אכן נכונות: ”קרוב יום יהוה הגדול. קרוב ומהר מאוד” (צפניה א׳:14).
”יום יהוה הגדול”
3. מהו ”יום יהוה הגדול”?
3 מהו ”יום יהוה הגדול”? לאורך כתבי־הקודש המונח ”יום יהוה” נוגע לזמנים מיוחדים שבהם העניש יהוה את אויביו ופיאר את שמו הנאדר. ’ימי יהוה’ באו על אנשי יהודה וירושלים הממרים ועל יושבי בבל ומצרים שנהגו בעריצות ובדיכוי. במילים אחרות, באו עליהם משפטי יהוה (ישעיהו ב׳:1, 10–12; י״ג:1–6; ירמיהו מ״ו:7–10). עם זאת, ”יום יהוה” הגדול מכול עוד טמון בחיק העתיד. ב”יום” זה יוציא יהוה לפועל את דינו ויעניש את כל מחללי שמו. היום יתחיל בהשמדת ”בבל הגדולה”, המעצמה העולמית של דתות הכזב, ויגיע לשיאו בחורבן יתר הסדר העולמי המרושע במלחמת הר מגידון (ההתגלות ט״ז:14, 16; י״ז:5, 15–17; י״ט:11–21).
4. מדוע ראוי שרוב בני האדם יפחדו מאוד מיום יהוה הקרב בצעדי ענק?
4 בין אם הם מודעים לכך ובין אם לאו, מן הראוי שרוב בני האדם יפחדו מאוד מן היום הזה הקרב בצעדי ענק. מדוע? ביד הנביא צפניה משיב יהוה: ”יום עֶברה היום ההוא, יום צרה ומצוקה, יום שואה ומשואה, יום חושך ואפילה, יום ענן וערפל”. אכן מפחיד! עוד אומר הנביא: ”והֲצֵרותי לאדם... כי ליהוה חטאו” (צפניה א׳:15, 17).
5. איזו השקפה חיובית יש למיליוני אנשים ביחס ליום יהוה, ומדוע?
5 עם זאת, מיליוני אנשים אחרים מצפים בכליון עיניים לבוא יום יהוה. מדוע? משום שהם יודעים שיהיה זה יום של ישועה והצלה לצדיקים, יום שבו ירוּמם יהוה ויקודש שמו המפואר (יואל ד׳:16, 17; צפניה ג׳:12–17). מה שאדם עושה כעת בחייו הוא שקובע במידה רבה אם עליו לחרוד מפני היום הזה או לצפות לו בשקיקה. מהי התייחסותך ליום הזה הקרב ובא? האם אתה ערוך ומוכן לקראתו? האם העובדה שיום יהוה נראה באופק משפיעה על חיי היומיום שלך?
”יבואו לצים... ויתלוצצו”
6. כיצד רוב האנשים מתייחסים ל”יום יהוה”, ומדוע המשיחיים האמיתיים אינם מופתעים מכך?
6 למרות דחיפות הזמנים, רוב יושבי הארץ אינם נותנים את דעתם ל”יום יהוה” הקרב ובא. הם שמים ללעג ולקלס את מי שמזהירים מפני בואו הקרוב. המשיחיים האמיתיים אינם מופתעים מכך משום שהם זוכרים את דברי האזהרה שכתב השליח פטרוס: ”קודם כול דעו זאת, שבאחרית הימים יבואו לצים המתהלכים לפי מאווייהם האישיים ויתלוצצו לאמור: ’איפה בואו המובטח? הרי מאז שמתו האבות הכול ממשיך כמו שהיה מראשית הבריאה!’ ” (פטרוס ב׳. ג׳:3, 4).
7. מה יעזור לנו לשמור על תחושת דחיפות?
7 מה יעזור לנו להדוף את החשיבה השלילית הזאת ולשמור על תחושת דחיפות? פטרוס מורה לנו: ”אני מזכיר אתכם ומעורר את מחשבתכם התמה, למען תזכרו את הדברים שנאמרו מקדם ביד הנביאים הקדושים, ואת מצוות שליחיכם מטעם האדון והמושיע” (פטרוס ב׳. ג׳:1, 2). שימת לב לאזהרות הנבואיות תסייע לנו ’לעורר את מחשבתנו התמה’ או הצלולה. אולי כבר שמענו את התזכורות הללו שוב ושוב, אך היום יותר מתמיד חשוב לשעות לאזהרות אלו (ישעיהו ל״ד:1–4; לוקס כ״א:34–36).
8. מדוע רבים מתעלמים מתזכורות המקרא?
8 מדוע יש שמתעלמים מן התזכורות האלו? פטרוס מוסיף: ”מרצון שוכחים הם את הדבר הזה, שהשמיים היו מקדם וכי הארץ נתהוותה מן המים ועל־ידי המים בדבר אלוהים; ועל־ידי אלה נהרס העולם שהיה אז, בהישפטו במים” (פטרוס ב׳. ג׳:5, 6). יש שאינם רוצים שיום יהוה יבוא. הם אינם רוצים ששגרת חייהם תוּפר. אין הם מעוניינים לתת את הדין לפני יהוה על סגנון חייהם האנוכיי! כדברי פטרוס, הם חיים על־פי ”מאווייהם האישיים”.
9. איזו גישה גילו האנשים בימי נוח ובימי לוט?
9 בשל ’רצונם’ מעדיפים הלצים להתעלם מן העובדה שיהוה כבר התערב בעבר בענייני האדם. ישוע המשיח והשליח פטרוס התייחסו לשני אירועים כאלה, ”ימי נוח” ו”ימי לוט” (לוקס י״ז:26–30; פטרוס ב׳. ב׳:5–9). בני דור המבול לא שמו לב לאזהרה שהשמיע נוח. בדומה לכך, לפני השמדת סדום ועמורה, נראה לוט בעיני חתניו כ”מצַחֵק” (בראשית י״ט:14).
10. מהי תגובת יהוה לאדישים?
10 המצב אינו שונה בימינו. אבל שים לב מה היא תגובת יהוה לאדישים: ”ופקדתי על האנשים הקופאים על שמריהם, האומרים בלבבם: ’לא ייטיב יהוה ולא יָרֵעַ’. והיה חילם למשיסה, ובתיהם לשממה. ובנו בתים ולא יֵשבו, ונטעו כרמים ולא ישתו את יינם” (צפניה א׳:12, 13). אנשים ימשיכו בשגרת חייהם ה”נורמלית”, אך לא יראו ברכה מתמשכת בעמלם. מדוע? כי יום יהוה יבוא במפתיע, וכל העושר החומרי שצברו לא יוכל להצילם (צפניה א׳:18).
”חכו לי”
11. איזו אזהרה עלינו לזכור?
11 בשונה מן העולם המרושע הסובב אותנו, עלינו לזכור את האזהרה שכתב הנביא חבקוק: ”עוד חזון למועד, ויָפֵחַ לקץ ולא יכזב. אם יתמהמה, חכה לו; כי בוא יבוא. לא יאחר” (חבקוק ב׳:3). גם אם מנקודת מבטנו הבלתי מושלמת נראה שהיום מתמהמה, עלינו לזכור שיהוה אינו מאחר. יומו יבוא בדיוק בזמן, בשעה שבני אדם לא יצפו לו (מרקוס י״ג:33; פטרוס ב׳. ג׳:9, 10).
12. מפני מה הזהיר ישוע, וכיצד עומד הדבר בניגוד להתנהגותם של תלמידי ישוע הנאמנים?
12 כדי להדגיש עד כמה חשוב לצפות ליום יהוה, הזהיר ישוע שאפילו כמה מתלמידיו יאבדו את תחושת הדחיפות. עליהם ניבא: ”אבל אם העבד הרע יאמר בלבו ’אדוני מתמהמה’ ויתחיל להכות את חבריו העבדים ויאכל וישתה עם השיכורים, בוא יבוא אדוניו של העבד ההוא ביום שאינו מצפה לו ובשעה שאינו יודע [ו]ישסף אותו” (מתי כ״ד:48–51). בניגוד לכך, כיתת העבד הנאמן והנבון שומרת נאמנה על תחושת דחיפות. כיתת העבד עומדת על המשמר ומוכיחה עצמה כמוכנה, וישוע מפקיד אותה ”על כל אשר לו” עלי אדמות (מתי כ״ד:42–47).
הצורך בתחושת דחיפות
13. כיצד הדגיש ישוע את הצורך בתחושת דחיפות?
13 המשיחיים בני המאה הראשונה היו חייבים לשמור על תחושת דחיפות. היה עליהם לפעול מיידית ולנוס מירושלים כאשר ראו אותה ”מוקפת מחנות” (לוקס כ״א:20, 21). הדבר אירע בשנת 66 לספירה. ראה כיצד ישוע הדגיש למשיחיים דאז את הצורך לפעול בדחיפות: ”מי שעל הגג אל ירד לקחת חפצים מביתו, ומי שבשדה אל יחזור לקחת את בגדו” (מתי כ״ד:17, 18). לאור העובדה שירושלים שרדה עוד ארבע שנים, מדוע היה על המשיחיים להישמע לדברי ישוע בכזו דחיפות בשנת 66 לספירה?
14, 15. מדוע חשוב היה שהמשיחיים בני המאה הראשונה יפעלו ללא דיחוי כשיראו את ירושלים מוקפת מחנות?
14 זה נכון שהצבא הרומי לא החריב את ירושלים לפני 70 לספירה, אך השנים שחלפו עד אז לא היו שנים שלוות. נהפוך הוא! הן היו רצופות אלימות ושפיכות דמים. היסטוריון אחד אמר שבעת ההיא התחוללה בירושלים ”מלחמת אזרחים עקובה מדם ומחרידה המלווה במעשי אכזריות מצמררים”. צעירים גויסו כדי לחזק את המעוזים, לשאת נשק ולשרת בצבא. יום יום עברו הם אימונים צבאיים. מי שלא תמכו בצעדים קיצוניים נחשבו לבוגדים. אילו התמהמהו המשיחיים בעיר, הם היו נקלעים למצב מסוכן מאוד (מתי כ״ו:52; מרקוס י״ב:17).
15 ראוי לציין שישוע אמר כי ”הנמצאים ביהודה”, ולא רק בירושלים, יהיו חייבים להימלט. היה זה מסר חשוב משום שחודשים ספורים אחרי נסיגתם מירושלים, חידשו חיילי רומא את פעולותיהם הצבאיות. תחילה, ב־67 לספירה נפל בידיהם הגליל, וכעבור שנה נכבשה יהודה באופן שיטתי. הדבר אימלל את חייהם של תושבי האזור. עם הזמן היה קשה יותר ויותר לכל יהודי להימלט מירושלים עצמה. שערי העיר היו תחת שמירה, וכל נסיון בריחה נתפס כעריקה לשורות הרומאים.
16. איזו גישה נדרשה מן המשיחיים בני המאה הראשונה על מנת לשרוד את ימי הצרה שפקדו אותם?
16 בהתחשב בכל הגורמים הללו, ניתן להבין מדוע הדגיש ישוע את דחיפות המצב. היה על המשיחיים לגלות נכונות להקריב מעצמם ולא לתת לנכסים חומריים להסיח את דעתם. כדי להישמע לאזהרת ישוע היה עליהם ’לוותר על כל רכושם’ ולהיפרד ממנו (לוקס י״ד:33). מי שמיהרו לציית ונמלטו אל עבר הירדן, ניצלו.
לשמור על תחושת הדחיפות
17. מדוע עלינו לחדד את תחושת הדחיפות?
17 מנבואות המקרא עולה בבירור כי אנו חיים בשלהי עת הקץ. עלינו לחדד יותר מאי פעם את תחושת הדחיפות. חייל בתקופת שלום אינו חש את המתח והסכנות שבשדה הקרב. אך אם יאבד בעקבות זאת את תחושת הדחיפות ולא יעמוד על המשמר, ולפתע יידרש לפעולה, הוא עלול להיתפס בלתי מוכן ולשלם מחיר כבד. אותו הדבר נכון מבחינה רוחנית. אם נרשה לתחושת הדחיפות להתקהות, אנו עלולים להימצא ללא המוּכנות הדרושה על מנת להדוף את ההתקפות הניחתות עלינו, ויום יהוה יבוא עלינו בהפתעה (לוקס כ״א:36; תסלוניקים א׳. ה׳:4). מי ’שנסוגו מאחרי יהוה’ זו העת שישובו לבקשו (צפניה א׳:3–6; תסלוניקים ב׳. א׳:8, 9).
18, 19. מה יעזור לנו להחיש את ”בוא יום יהוה”?
18 אין לתמוה על כך שהשליח פטרוס קורא לנו להחיש את ”בוא יום האלוהים”, כלומר, למקד בו את מחשבותינו. כיצד? אחת הדרכים היא ”לחיות בקדושה ובחסידות” (פטרוס ב׳. ג׳:11, 12). התמסרות למעשים של קדושה ומסירות לאלוהים תסייע לנו לצפות בדריכות ל”יום יהוה”. לא נוכל ממש להחיש את הזמן שנותר עד בוא יום יהוה. אך בעודנו מחכים לו, הזמן יחלוף לכאורה הרבה יותר מהר אם נהיה עתירי פועל בשירות אלוהים (קורינתים א׳. ט״ו:58).
19 אם נחשוב על דבר־אלוהים ונהרהר בתזכורות הגלומות בו, נוכל גם אנו ”לייחל מכל הלב (לצפות לו ולהחישו) לבוא” היום הזה או להיות ב”ציפייה מתמדת” לקראתו, זאת לפי פטרוס ב׳. ג׳:12 בתרגומי מקרא שונים לאנגלית (The Amplified Bible; The New Testament, by William Barclay). עם התזכורות הללו נמנות הנבואות הרבות המצביעות לא רק על בואו של יום יהוה, אלא גם על שפע הברכות שיורעפו על כל מי ש’מחכים ליהוה’ (צפניה ג׳:8).
20. אילו דברים עלינו להפנים?
20 זה הזמן שכולנו נפנים את הדברים שנאמרו בפי הנביא צפניה: ”בטרם לא יבוא עליכם חרון אף יהוה, בטרם לא יבוא עליכם יום אף יהוה, בקשו את יהוה כל ענווי הארץ, אשר משפטו פעלו. בקשו צדק, בקשו ענווה, אולי תיסתרו ביום אף יהוה” (צפניה ב׳:2, 3).
21. מה תהיה עמדתם הנחושה של משרתי אלוהים במהלך שנת 2007?
21 עד כמה ראוי אפוא שהפסוק השנתי שנבחר לשנת 2007 הוא: ”קרוב יום יהוה הגדול”. משרתי אלוהים משוכנעים כי היום הזה ”קרוב ומהר מאוד” (צפניה א׳:14). והוא ”לא יאחר” (חבקוק ב׳:3). לכן עד אז, הבה נהיה תמיד ערים למשמעות הזמנים שבהם אנו חיים ונזכור שהתגשמותן הסופית של הנבואות הללו ממשמשת ובאה!
השב על השאלות
• מהו ”יום יהוה הגדול”?
• מדוע רבים מתעלמים מדחיפות הזמנים?
• מדוע היה על המשיחיים במאה הראשונה לפעול בתחושת דחיפות?
• כיצד נוכל להגביר את תחושת הדחיפות?
[קטע מוגדל בעמוד 19]
הפסוק השנתי לשנת 2007 הוא: ”קרוב יום יהוה הגדול” (צפניה א׳:14).
[תמונות בעמודים 16, 17]
כבימי נוח צפויה ללצים הפתעה כשיפעל יהוה
[תמונה בעמוד 18]
המשיחיים נדרשו לפעול ללא דיחוי כשראו את ירושלים ”מוקפת מחנות”