סופרים קדומים ודבר־אלוהים

התנ״ך הושלם בסוף המאה החמישית לפה״ס.‏ במאות השנים שחלפו מאז השלמתו,‏ קמו למדנים יהודים — במיוחד הסופרים ומאוחר יותר בעלי המסורה — שעשו מאמצים עילאיים לשמר את הנוסח העברי.‏ ואולם,‏ ספרי המקרא העתיקים ביותר נכתבו בימי משה ויהושע,‏ אלף שנה לפני תקופת הסופרים.‏ הספרים הללו נכתבו על גבי חומרים מתכלים,‏ ועל כן חובה היה להעתיק את המגילות פעמים רבות.‏ מה ידוע על עבודת הסופר בעת הקדומה ההיא?‏ האם היו מעתיקים מיומנים בעם ישראל הקדום?‏

כתבי־​היד המקראיים העתיקים ביותר שבנמצא הם חלקים ממגילות ים המלח,‏ אשר קצתן מן המאות השלישית והשנייה לפה״ס.‏ ”‏אין בידינו העתקים קדומים יותר של ספרי מקרא”‏,‏ הסביר הפרופסור אלן ר.‏ מילארד,‏ חוקר הלשונות והאריכיאולוגיה של המזרח הקרוב.‏ עוד אמר:‏ ”‏מן התרבויות השכנות ניתן ללמוד איך פעלו הסופרים הקדומים,‏ והידע הזה מסייע לנו בהערכת הנוסח העברי ותולדותיו”‏.‏

מקצוע הסופר בימי קדם

תעודות היסטוריות,‏ דתיות,‏ חוקיות וספרותיות נכתבו במסופוטמיה לפני ארבעת אלפים שנה.‏ בתי־​ספר לסופרים פרחו,‏ ואחד מתחומי הלימוד היה העתקה נאמנה של טקסטים קיימים.‏ החוקרים בימינו מוצאים שינויים קלים בלבד בתעודות בבליות שהועתקו שוב ושוב במשך אלף שנה או יותר.‏

לא רק במסופוטמיה היו סופרים.‏ אנציקלופדית אוקספורד לארכיאולוגיה של המזרח הקרוב (‏אנג׳)‏ מציינת:‏ ”‏סופר בבלי מאמצע האלף השני לפה״ס היה מרגיש בבית בכל אחד ממרכזי הסופרים שברחבי מסופוטמיה,‏ ארם,‏ כנען ואפילו מצרים”‏.‏a

מקצוע הסופר נחשב ליוקרתי במצרים שבימי משה.‏ הסופרים נהגו תדיר להעתיק יצירות ספרותיות.‏ פעילות זו מתוארת בעיטורים על גבי קבר מצרי מלפני יותר מארבעת אלפים שנה.‏ האנציקלופדיה שצוטטה קודם לכן אומרת על הסופרים העתיקים בתקופה זו:‏ ”‏באלף השני לפה״ס יצרו הסופרים קאנון ספרותי,‏ שנתן ביטוי לתרבויות הגדולות של מסופוטמיה ומצרים וכונן קוד אתיקה לסופר המקצועי”‏.‏

‏’‏קוד האתיקה’‏ כלל את השימוש בקולופונים שנוספו לגוף הטקסט.‏ בקולופונים ציינו את שמותיהם של הסופר ובעל הלוח,‏ את התאריך,‏ את מקור הנוסח שממנו נעשה ההעתק,‏ את מספר השורות וכן הלאה.‏ לרוב הוסיף הסופר את המילים:‏ ”‏נכתב ונבדק לפי המקור”‏.‏ פרטים אלה מלמדים כי הדיוק עמד בראש מעייניהם של המעתיקים.‏

פרופסור מילארד,‏ שדבריו הובאו לעיל,‏ מציין:‏ ”‏ניכר כי תהליך ההעתקה כלל בדיקה ותיקון ולוּוה בשיטות מוגדרות למניעת טעויות,‏ שהבולטת בהן היא ספירת השורות או המילים,‏ שיטות שהופיעו מחדש בקרב בעלי המסורה בראשית ימי הביניים”‏.‏ אם כן,‏ בימי משה ויהושע נהוג היה במזרח התיכון להקפיד על מסירה מדויקת של טקסטים כתובים.‏

האם היו מעתיקים מיומנים גם בקרב בני ישראל?‏ מה עולה מן הראיות הפנימיות שבמקרא?‏

סופרים בעם ישראל הקדום

משה גדל בבית פרעה (‏שמות ב׳:‏10;‏ מעשי השליחים ז׳:‏21,‏ 22‏)‏.‏ על־​פי אגיפטולוגים (‏מומחים לחקר מצרים העתיקה)‏,‏ במסגרת לימודיו קנה משה שליטה בכתב המצרי ורכש לפחות במידה חלקית כישורים כסופר.‏ בספרו בני ישראל במצרים (‏Israel in Egypt)‏, פרופסור ג׳יימס ק.‏ הופמייר אומר:‏ ”‏יש יסוד להאמין במסורת המקראית המייחסת למשה את היכולת לתעד אירועים ומסעות ולמלא תפקידים אחרים שביצעו הסופרים”‏.‏b

המקרא מזכיר דמויות אחרות בעם ישראל הקדום שהיו מוכשרות למלאכת הסופר.‏ על־​פי תולדות המקרא בהוצאת קיימבריג׳‏ (‏אנג׳)‏,‏ משה ”‏מינה פקידים יודעי קרוא וכתוב.‏.‏.‏ כדי לרשום החלטות ולהסדיר עניינים ניהוליים”‏.‏ מסקנה זו נשענת על מה שאמר משה בדברים א׳:‏15‏:‏ ”‏ואקח את ראשי שבטיכם,‏ .‏.‏.‏ ואתן אותם ראשים עליכם,‏ שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמישים ושרי עשרות ושוטרים לשבטיכם”‏.‏ מי היו השוטרים?‏

המילה ”‏שוטר”‏ מופיעה מספר פעמים במקרא בזיקה לימי משה ויהושע.‏ ישנם חוקרים האומרים כי משמעה ”‏מזכיר לרישום מסמכים”‏,‏ ”‏איש שתפקידו ’‏לכתוב’‏ או ’‏לרשום’‏”‏ או ”‏פקיד שסייע לשופט בעבודות מזכירוּת”‏.‏ הופעתה החוזרת והנשנית של המילה מצביעה על כך שהיה בישראל מספר לא־​מבוטל של פקידים כאלה,‏ אשר מילאו תפקידים רבים ונכבדים בניהול העם בראשית דרכו.‏

הדוגמה השלישית נוגעת לכוהני ישראל.‏ אנציקלופדיה יודאיקה (‏אנג׳)‏ טוענת כי ”‏לצורך מילוי תפקידיהם הדתיים והחילוניים היה עליהם לדעת קרוא וכתוב”‏.‏ לדוגמה,‏ משה הורה לבני לוי:‏ ”‏מקץ שבע שנים.‏.‏.‏ קרא את התורה הזאת נגד כל ישראל”‏.‏ הכוהנים היו מופקדים על העתקתה הרשמית של התורה.‏ באישורם ובפיקוחם נערכו העתקים נוספים (‏דברים י״ז:‏18,‏ 19;‏ ל״א:‏10,‏ 11‏)‏.‏

ראה כיצד נעשה ההעתק הראשון של התורה.‏ בחודש האחרון לחייו,‏ אמר משה לבני ישראל:‏ ”‏והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר יהוה אלוהיך נותן לך,‏ והקימות לך אבנים גדולות ושַׂדת אותם בשׂיד.‏ וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת”‏ (‏דברים כ״ז:‏​1–4‏)‏.‏ לאחר חורבן יריחו והעַי,‏ נאספו בני ישראל למרגלות הר עיבל השוכן בלב ארץ ההבטחה.‏ שם כתב יהושע ”‏משנה [‏העתק]‏ תורת משה”‏ על אבני המזבח (‏יהושע ח׳:‏​30–32‏)‏.‏ כתיבה זו הצריכה אנשים היודעים קרוא וכתוב.‏ מכאן שלבני ישראל הקדומים היו הידע והמיומנות לשמר בדייקנות את כתבי הקודש שלהם.‏

מהימנות הכתובים

לאחר ימי משה ויהושע נכתבו עוד מגילות בעברית השייכות לתנ״ך והועתקו ביד.‏ כל ההעתקים הללו התבלו או נחשפו לפגעי לחות ועובש,‏ והיה צורך להחליפם.‏ תהליך ההעתקה נמשך מאות שנים.‏

למרות ההקפדה הרבה שנקטו מעתיקי המקרא,‏ הסתננו באופן בלתי נמנע מספר טעויות.‏ אך האם טעויות המעתיקים שינו באופן מהותי את נוסח המקרא?‏ לא.‏ בסיכומו של דבר,‏ מדובר בטעויות שוליות שאין להן כל השפעה על מהימנותו הכללית של המקרא,‏ כפי שעולה מתוך השוואה ביקורתית של כתבי יד עתיקים.‏

מבחינת המשיחיים,‏ יַחסו של ישוע המשיח לספרי התנ״ך הקדומים הוא גושפנקה למהימנות הטקסט שבכתבי־​הקודש.‏ התבטאויות כגון ”‏האם לא קראתם בספר משה?‏”‏ ו”‏הלוא משה נתן לכם את התורה”‏,‏ מראות כי ישוע ראה בהעתקים שהיו בימיו כתבי יד מהימנים (‏מרקוס י״ב:‏26;‏ יוחנן ז׳:‏19‏)‏.‏ בנוסף,‏ ישוע העיד על מהימנות התנ״ך כולו באומרו:‏ ”‏צריך שיתקיים כל הכתוב עלי בתורת משה ובנביאים ובתהלים”‏ (‏לוקס כ״ד:‏44‏)‏.‏

יש לנו אפוא סיבות טובות להיות בטוחים שכתבי־​הקודש נמסרו בדייקנות מימי קדם,‏ כפי שישעיהו הנביא אמר ברוח הקודש:‏ ”‏יבש חציר,‏ נבל ציץ,‏ ודבר אלוהינו יקום לעולם”‏ (‏ישעיהו מ׳:‏8‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 18]‏

סופר מצרי מבצע את מלאכתו

‏[‏תמונה בעמוד 19]‏

ספרי המקרא העתיקים ביותר נכתבו בימי משה