כאשר מת לך אדם יקר

ביום שלישי,‏ ה־17 ביולי 2007,‏ בסביבות השעה שבע בערב,‏ החליק מטוס נוסעים ממסלול ההמראה בנמל התעופה העמוס ביותר של ברזיל,‏ בלב סאו פאולו.‏ המטוס חצה כביש ראשי והתרסק לתוך מבנה.‏ כ־200 איש קיפחו את חייהם.‏

מה שתואר כאסון התעופה הכבד ביותר שידעה ברזיל,‏ ייחקק לעד בזכרונם של מי ששכלו את יקיריהם.‏ קלודט הייתה בין אלה שחוו אובדן כזה.‏ היא צפתה בטלוויזיה כאשר שמעה את החדשות על התרסקות המטוס.‏ בנה,‏ רנטו,‏ בן ה־26 היה בין נוסעי המטוס.‏ הוא עמד להינשא באוקטובר.‏ קלודט ניסתה נואשות להתקשר לטלפון הסלולארי שלו,‏ אבל לא הייתה כל תשובה.‏ היא התמוטטה על הרצפה ובכתה בלי הרף.‏

בינואר 1986 איבדה אנטג׳י את ארוסה בתאונת דרכים טרגית.‏ כאשר הגיעו לאוזניה הבשורות הוכתה בהלם.‏ ”‏בהתחלה סירבתי להאמין.‏ הרגשתי שזה חלום רע ושאני אתעורר פתאום ואגלה שזה לא נכון.‏ רעדתי וחשתי כאבים עזים כאילו מישהו נתן לי אגרוף בבטן”‏.‏ במשך שלוש שנים סבלה אנטג׳י מדיכאון.‏ אומנם חלפו למעלה מ־20 שנה מאז התאונה,‏ אבל היא עדיין רועדת כאשר היא נזכרת בכך.‏

אין מילים היכולות לתאר את התחושה העמוקה של ההלם,‏ חוסר האמון,‏ קהות החושים והייאוש העלולים לנבוע מאובדן טרגי ובלתי צפוי.‏ אולם גם כאשר ידוע מראש שאדם אהוב עומד למות,‏ כמו במקרה של מחלה ממושכת,‏ עלולים הצער והיגון להיות עזים ביותר.‏ איש אינו מוכן לגמרי למותו של אדם יקר.‏ בשנת 2002 נפטרה אימהּ של ננסי לאחר מחלה ממושכת.‏ אף שמותה היה צפוי,‏ ביום שנפטרה אימהּ ישבה ננסי על רצפת בית החולים והייתה בהלם מוחלט.‏ החיים איבדו בעיניה כל משמעות.‏ מאז חלפו יותר מחמש שנים,‏ אבל היא עדיין ממררת בבכי בהיזכרה באימהּ.‏

‏”‏אנשים אף פעם אינם מתגברים על אובדן,‏ הם פשוט לומדים לחיות איתו”‏,‏ מציינת ד״ר הולי ג׳.‏ פריגרסון.‏ אם מת לך אדם יקר,‏ בין אם זה באופן פתאומי ובין אם לאו,‏ אתה עשוי לתהות:‏ ’‏האם טבעי לחוש צער כה עמוק?‏ איך אפשר להתמודד עם מותו של אדם יקר?‏ האם אזכה לראות שוב את יקירי?‏’‏ בשאלות אלו ואחרות ידון המאמר הבא.‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 3]‏

EVERTON DE FREITAS/AFP/Getty Images