המקרא מגיע אל האי האדום הגדול
האי מדגסקר, הממוקם כ־400 קילומטר מול החוף הדרומי־מזרחי של אפריקה, הוא האי הרביעי בגודלו בעולם. השם יהוה מוכר למלגשים (תושבי מדגסקר) זה זמן רב, שכן כבר יותר מ־170 שנה קיימים תרגומי מקרא במלגשית המכילים בתוכם את שם אלוהים. סיפור הכנתו של התרגום המלגשי הוא סיפור של התמדה ומסירות.
המאמצים לתרגם את המקרא למלגשית החלו באי הסמוך מאוריציוס. כבר בשנת 1813 יזם סר רוברט פַרְקוּאַר, המושל הבריטי של מאוריציוס, את תרגום ספרי הבשורה למלגשית. בהמשך הוא עודד את רַדַמה ה־1 מלך מדגסקר להזמין מורים מהאגודה המיסיונרית של לונדון אל האי האדום הגדול, כפי שנקראת מדגסקר.
ב־18 באוגוסט 1818 הגיעו ממאוריציוס שני מיסיונרים וֶלשים, דיוויד ג׳ונס ותומס ביבן, אל עיר הנמל טוֹאַמַסִינָה. שם מצאו ציבור של אנשים דתיים מאוד, אשר פולחן האבות והמסורות תפסו אצלם מקום מרכזי בחיי היומיום. המלגשים דיברו בשפה ססגונית ממוצא מלאי־פולינזי.
זמן קצר לאחר שפתחו בית־ספר קטן, הביאו ג׳ונס וביבן את נשותיהם ואת ילדיהם ממאוריציוס אל טוֹאַמַסִינָה. למרבה הצער נדבקו כולם במלריה, ובדצמבר 1818 איבד ג׳ונס את אשתו ואת בתו. כעבור חודשיים חיסלה המחלה את משפחת ביבן כולה. הניצול היחידי היה דיוויד ג׳ונס.
למרות הטרגדיה הקשה החליט ג׳ונס להמשיך הלאה. הוא היה נחוש בדעתו להעמיד את דבר־אלוהים לרשות תושבי מדגסקר. לאחר שחזר למאוריציוס כדי לשקם את בריאותו, החל במשימה הקשה של לימוד השפה המלגשית. כעבור זמן קצר פתח בעבודות הכנה לתרגום בשורת יוחנן.
באוקטובר 1820 שב ג׳ונס אל מדגסקר. הוא התיישב בבירה אַנְטַנַנַריבוֹ, ועד מהרה הקים בית־ספר מיסיונרי חדש. התנאים היו קשים. לא היו לא ספרי לימוד, לא לוח ולא שולחנות כתיבה. אך תוכנית הלימודים הייתה מעולה, והילדים למדו בשקיקה.
מקץ שבעה חודשים בערך של עבודת יחיד, זכה ג׳ונס לשותף חדש שהחליף את ביבן, מיסיונר ששמו דיוויד גריפית’ס. שניהם התמסרו ללא ליאות לתרגום המקרא למלגשית.
מלאכת התרגום יוצאת לדרך
בשנות ה־20 המוקדמות של המאה ה־19 היה הכתב המלגשי היחידי כתב הבנוי מאותיות ערביות (sorabe) ורק מעטים היו מסוגלים לקוראו. לכן אחרי שהמיסיונרים נועצו עם רדמה ה־1 הסכים המלך להחליף את האותיות הערביות באלפבית הלטיני.
מלאכת התרגום החלה ב־10 בספטמבר 1823. ג׳ונס תרגם את בראשית ואת מתי, ואילו גריפית’ס נטל על עצמו את תרגום הספרים שמות ולוקס. שניהם ניחנו במרץ בלתי רגיל. בנוסף לביצוע רוב עבודות התרגום בעצמם, המשיכו ללמד בבית־הספר בבקרים ובשעות אחר הצהריים. הם גם הכינו וערכו טקסים בכנסייה בשלוש שפות שונות. מכל מקום, התרגום קיבל עדיפות על פני כל דבר אחר.
בעזרתם של 12 תלמידים תרגמו שני המיסיונרים את כתבי־הקודש המשיחיים במלואם וספרים רבים בתנ״ך, וזאת בתוך 18 חודשים בלבד. כעבור שנה הושלם תרגום ראשוני של המקרא כולו. כמובן, היה צורך בתיקונים ובליטושים. על כן, שני בלשנים, דיוויד ג׳ונס וג׳וזף פרימן, נשלחו מאנגליה כדי להושיט עזרה.
התמודדות עם משברים
כשהושלם התרגום המלגשי שלחה האגודה המיסיונרית של לונדון את צ׳ארלס הבנדן להרכיב את מכבש הדפוס הראשון במדגסקר. הבנדן הגיע ב־21 בנובמבר 1826. אך הוא חלה במלריה ומת בחלוף חודש אחד מאז הגיעו. איש מלבדו לא ידע להפעיל את מכבש הדפוס. כעבור שנה הצליח בעל מלאכה מיומן מסקוטלנד, ג׳יימס קמרון שמו, להרכיב את המכונה בעזרת ספר הדרכה שנתגלה בין חלקיה. אחרי הרבה מאוד ניסויים וטעיות, עלה בידי קמרון להדפיס ב־4 בדצמבר 1827 קטע מבראשית פרק א׳.a
משבר נוסף פרץ עם מותו של רדמה ה־1 ב־27 ביולי 1828. המלך רדמה היה מתומכיו הנלהבים של פרויקט תרגום המקרא. דיוויד ג׳ונס אמר בשעתו: ”המלך רדמה אדיב ומסביר פנים מאין כמוהו. הוא חסיד גדול של החינוך, והַנחלת אומנויות התרבות לעמו יקרה לו מזהב ומכסף”. ואולם, את המלך ירשה אשתו ראנאוואלונה ה־1, ועד מהרה התברר שאין היא תומכת בתרגום המקרא כבעלה.
זמן קצר לאחר עלייתה לכס המלוכה, ביקש אורח מאנגליה להתקבל אצלה לשיחה על עבודת התרגום, ובקשתו נדחתה. בהזדמנות אחרת, כשאמרו המיסיונרים למלכה שעליהם ללמד עוד רבות את התושבים, כולל יוונית ועברית, אמרה: ”אין לי עניין רב ביוונית ובעברית, אבל ברצוני לדעת אם בכוחכם ללמד את עמי דברים מועילים יותר, כמו הכנת סבונים”. מחשש שיאלצו אותם לעזוב לפני השלמת תרגום המקרא במלגשית, ביקש קמרון ארכה של שבוע כדי לשקול את דברי המלכה.
אחרי שבוע הציג קמרון בפני שליחי המלכה שתי פיסות סבון העשוי מחומרים מקומיים. ייצור סבון וביצוע מלאכות אחרות לתועלת הציבור שנעשו בידי בעלי מלאכה מיסיונרים הניחו את דעתה של המלכה מספיק זמן עד להדפסת המקרא כולו, להוציא מספר ספרים בתנ״ך.
הפתעה ואכזבה
חרף העובדה שדחתה בתחילה את המיסיונרים, הוציאה המלכה במאי 1831 צו מפתיע. על־פי הצו היא מתירה לנתיניה להיטבל לנצרות. אלא שהחלטה זו לא האריכה ימים. על־פי הספר תולדות מדגסקר (A History of Madagascar) ”הטבילות המרובות החרידו את הגורמים השמרניים בחצר המלוכה, ואלה שכנעו את המלכה שטקס אכילת לחם הקודש כמוהו כשבועת אמונים לבריטניה”. משום כך, בסוף 1831 בוטל ההיתר להיטבל לנצרות, וזאת שישה חודשים בלבד אחרי הענקתו.
אופייה ההפכפכני של המלכה, יחד עם ההשפעה ההולכת וגוברת מצד הגורמים המסורתיים בממשל, המריצו את המיסיונרים להשלים את הדפסת המקרא. כתבי־הקודש המשיחיים כבר הודפסו, והופצו אלפי עותקים. והנה ב־1 במרס 1835 צצה מכשלה נוספת: המלכה ראנאוואלונה ה־1 הוציאה את הנצרות אל מחוץ לחוק וציוותה שכל הספרים הנוצריים יימסרו לרשויות.
אחת מהשלכות הצו הייתה שהחניכים המלגשים לא הורשו עוד לעבוד בפרויקט ההדפסה. על כן, קומץ השליחים שנותרו להשלמת המלאכה עבדו יומם ולילה עד אשר סוף סוף, ביוני 1835, הודפסו כתבי־הקודש בשלמותם. המקרא המלגשי יצא אל אוויר העולם!
הואיל והאיסור היה בתוקף, הופצו במהירות ספרי המקרא, ו־70 עותקים של כתבי־הקודש הוחבאו כדי להצילם מהשמדה. הייתה זו החלטה נבונה שכן בתוך שנה עזבו את האי כל המיסיונרים מלבד שניים. למרות זאת, דבר־אלוהים הלך והתפשט באי האדום הגדול.
אהבתם של המלגשים למקרא
עד כמה שמחו תושבי מדגסקר שנתאפשר להם לקרוא את דבר־אלוהים בשפתם הם! התרגום מכיל אי־דיוקים, ושפתו נחשבת כיום די מיושנת. למרות זאת, נדיר למצוא בית שאין בו ספר מקרא, ומלגשים רבים קוראים בו באופן קבוע. מה שמיוחד לגבי התרגום הזה הוא השימוש המרובה בשם אלוהים, יהוה, לאורך התנ״ך. בעותקיו המקוריים של התרגום מופיע שם אלוהים גם בכתבי־הקודש המשיחיים. תודות לכך, מלגשים רבים מכירים את שם אלוהים.
כאשר העותקים הראשונים של כתבי־הקודש המשיחיים יצאו תחת מכבש הדפוס, ראה הדַפָּס מר בייקר את שמחתם של המלגשים וקרא: ”אינני מתיימר להתנבא, אבל אינני מאמין שדבר־אלוהים יוכל אי פעם להיעלם מארץ זו!” דבריו התאמתו. לא המלריה, לא הקשיים הכרוכים בלימוד שפה קשה ולא צווי ממשל עוינים לא יכלו למנוע את העמדת דבר־אלוהים לרשות תושבי מדגסקר.
כיום המצב טוב שבעתיים. מדוע? בשנת 2008 יצא לאור בשלמותו תרגום עולם חדש של כתבי־הקודש בשפה המלגשית. התרגום מהווה צעד גדול קדימה משום שהוא כתוב בשפה מודרנית וקלה להבנה. דבר־אלוהים נטוע כעת עמוק יותר באי האדום הגדול (יש׳ מ׳:8).
[הערת שוליים]
a הקטעים המקראיים הראשונים שהודפסו במלגשית היו עשרת הדיברות ותפילת האדון. הם הודפסו במאוריציוס בערך באפריל/מאי 1826. את העותקים קיבלו אך ורק בני משפחתו של המלך רדמה ומספר אישים רמי דרג.
[תמונה בעמוד 31]
”תרגום עולם חדש” במלגשית מסב כבוד לשם אלוהים, יהוה