אלוהים נטה לנו חסד בדרכים רבות

עוד מצעירותו היה אבי ארתור אדם ירא אלוהים,‏ והוא רצה להיות כומר מתודיסטי.‏ אולם תוכניותיו השתנו כשהחל לקרוא את הספרות של תלמידי המקרא ולהתרועע עמם.‏ הוא נטבל בגיל 17 בשנת 1914.‏ במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא קיבל צו גיוס.‏ בשל סירובו לשאת נשק נידון אבי ל־10 חודשי מאסר בבית הכלא קינגסטון שבאונטריו,‏ קנדה.‏ לאחר שחרורו החל אבי לשרת במסגרת השירות המורחב כקולפורטר (‏חלוץ)‏.‏

בשנת 1926 ארתור גסט נשא לאישה את הייזל וילקינסון.‏ אמה למדה את האמת בשנת 1908.‏ נולדתי ב־24 באפריל 1931 והייתי השני מבין ארבעה ילדים.‏ אורח חיינו כמשפחה סבב סביב עבודת יהוה.‏ תודות לכבוד העמוק שרחש אבי למקרא הוקרנו את דבר־אלוהים לאורך כל חיינו.‏ יצאנו לבשר מבית לבית כמשפחה באופן קבוע (‏מה״ש כ׳:‏20‏)‏.‏

ניטרליות וחלוציות כדוגמת אבי

בשנת 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה,‏ וכעבור שנה הוטל חרם על פעילותם של עדי־יהוה בקנדה.‏ בבתי־הספר הציבוריים קוימו טקסים פטריוטיים שבמסגרתם הצדיעו לדגל ושרו את המנון המדינה.‏ אחותי הגדולה דורותי ואני היינו רשאים לצאת מהכיתה במהלך הטקסים הללו.‏ להפתעתי באחד הימים המורה שלי ניסתה להביך אותי וכינתה אותי פחדן.‏ בתום יום הלימודים התנפלו עליי מספר תלמידים וזרקו אותי על הרצפה.‏ אבל חוויה זו חיזקה את נחישותי ”‏לציית לאלוהים כשליט ולא לבני אדם”‏ (‏מה״ש ה׳:‏29‏)‏.‏

ביולי שנת 1942,‏ כשהייתי בן 11,‏ נטבלתי במאגר מים בחווה.‏ במהלך חופשות הלימודים שמחתי לשרת כחלוץ חופשה (‏המכונה כיום חלוץ עוזר)‏.‏ באחת הפעמים הצטרפתי לשלושה אחים שבישרו לחוטבי עצים בשטח בלתי מוקצה בצפון אונטריו.‏

ב־1 במאי 1949 התחלתי לשרת כחלוץ רגיל.‏ באותם ימים בוצעו עבודות בנייה בסניף,‏ ולכן הוזמנתי לסייע בעבודות וב־1 בדצמבר התמניתי לחבר במשפחת בית־אל בקנדה.‏ התבקשתי לעבוד בבית הדפוס ולמדתי להפעיל את מכבש הדפוס.‏ במשך מספר שבועות עבדתי במשמרות לילה והדפסתי עלון בנושא הרדיפות שחוו באותה תקופה משרתי יהוה בקנדה.‏

בהמשך,‏ כשעבדתי במחלקת השירות,‏ ראיינתי חלוצים שביקרו במשרד הסניף כשפניהם מועדות לקוויבק,‏ אזור שהיה באותם ימים חממה של התנגדות.‏ בין החלוצים שביקרו בסניף הייתה מרי זאזולה מאדמונטון,‏ אלברטה.‏ היא ואחיה הגדול ג׳ו סירבו להפסיק ללמוד את המקרא,‏ ובעקבות כך הוריהם,‏ שהיו אורתודוקסים אדוקים,‏ גירשו אותם מביתם.‏ ביוני 1951 שניהם נטבלו,‏ ושישה חודשים לאחר מכן החלו לשרת כחלוצים.‏ במהלך הריאיון התרשמתי מהגישה הרוחנית של מרי.‏ אמרתי לעצמי:‏ ’‏אם אני לא אתקל במשהו שלילי אצלה,‏ אני חושב שזו הבחורה שאתחתן אתה’‏.‏ כעבור תשעה חודשים התחתנו — היה זה ב־30 בינואר 1954.‏ שבוע לאחר מכן התבקשנו לעבור הכשרה לשירות הנפתי,‏ ובמשך שנתיים שירתנו בנפה בצפון אונטריו.‏

פעילות הבישור הכלל־עולמית שגשגה ויצאה קריאה לשרת כשליחים.‏ חשבנו לעצמנו שאם אנו יכולים להתמודד בקנדה עם הכפור של החורף והיתושים המציקים בקיץ,‏ נהיה מסוגלים לשרוד בתנאים קשים בכל משימה.‏ סיימנו את לימודינו בכיתה ה־27 של בית־ספר גלעד ביולי 1956,‏ ובנובמבר הגענו ליעד שליחותנו — ברזיל.‏

שירותנו כשליחים בברזיל

לאחר שהגענו לסניף בברזיל התחלנו ללמוד פורטוגזית.‏ למדנו צורות פנייה בסיסיות ושיננו הצגת דברים באורך של דקה לכתבי העת,‏ ואחרי כן יצאנו לשירות השדה.‏ אם בעל הבית גילה התעניינות,‏ הקראנו לו פסוקים המראים כיצד ייראו החיים תחת מלכות אלוהים.‏ ביום הראשון שלנו בשירות השדה אישה אחת הקשיבה לנו בתשומת לב.‏ הקראתי לה את הכתוב בההתגלות כ״א:‏3,‏ 4‏,‏ ואז התעלפתי!‏ הגוף שלי לא הסתגל לחום וללחות.‏ היה זה קושי שהמשיך ללוות אותי.‏

יעד שליחותנו היה העיר קמפוס.‏ כיום יש שם 15 קהילות.‏ כשהגענו לעיר,‏ הייתה שם רק קבוצה מבודדת של מבשרים.‏ היה בעיר גם בית שליחים שבו שירתו ארבע אחיות:‏ אסתר טרסי,‏ רמונה באואר,‏ ליזה שוורץ ולוריין ברוקס (‏כיום וולן)‏.‏ התפקיד שלי בבית השליחים היה לסייע עם הכביסה ולהשיג עצים לבישול הארוחות.‏ לאחר אחד משיעורי המצפה שקיימנו בימי שני בערב,‏ ביקר אותנו אורח לא־צפוי.‏ אשתי שכבה על הספה כדי לנוח בזמן ששוחחנו על מה שעבר עלינו באותו היום.‏ כשהיא הרימה את ראשה מהכרית כדי לקום,‏ יצא משם נחש שעורר המולה שלא פסקה עד שהרגתי אותו!‏

לאחר שלמדנו פורטוגזית במשך שנה,‏ התמניתי למשגיח נפה.‏ חיינו חיים פשוטים באזורים כפריים — לא היה לנו חשמל,‏ ישנו על מחצלות ועברנו ממקום למקום בסוס או בכרכרה וסוס.‏ במהלך מבצע הטפה בשטח בלתי מוקצה,‏ נסענו ברכבת לעיירה בהרים ושכרנו חדר באכסניה.‏ משרד הסניף שלח לנו 800 כתבי עת כדי שנחלק אותם בשירות.‏ היינו צריכים להגיע מספר פעמים לסניף הדואר כדי לאסוף את חבילות כתבי העת ולשאת אותם למקום שבו שהינו.‏

בשנת 1962 נערך במספר מקומות ברחבי ברזיל בית־הספר לשירות המלכות עבור אחים ועבור אחיות ששירתו כשליחות.‏ במשך שישה חודשים היה עליי לעבור מבית־ספר אחד למשנהו — אך בלי מרי.‏ לימדתי בכיתות במנאוס,‏ בלם,‏ פורטלזה,‏ רסיפה וסלוודור.‏ ארגנתי כינוס מחוזי באולם אופרה ידוע במנאוס.‏ גשמי זלעפות זיהמו את מי השתייה והותירו אותנו ללא מזנון הולם בכינוס.‏ (‏באותם ימים הוגשו ארוחות בכינוסים המחוזיים.‏)‏ יצרתי קשר עם הצבא,‏ וקצין חביב שמח לדאוג לאספקת מי שתייה עבור כל באי הכינוס.‏ הוא גם שלח חיילים שיקימו שני אוהלים גדולים שישמשו עבורנו כמטבח ומזנון.‏

בזמן היעדרותי בישרה מרי ברובע מסחרי שבו העובדים הגיעו מפורטוגל וכל מה שעניין אותם היה להתעשר.‏ היא לא הצליחה לנהל שיחה על המקרא עם אף אדם,‏ ולכן היא אמרה למספר חברי בית־אל:‏ ”‏המקום האחרון עלי אדמות שארצה לחיות בו הוא פורטוגל”‏.‏ הפתעה!‏ זמן קצר לאחר מכן קיבלנו מכתב הזמנה לשרת בפורטוגל.‏ באותם ימים פעילות ההטפה בארץ זו הייתה תחת חרם.‏ מרי הייתה בהלם!‏ למרות זאת,‏ הסכמנו למשימה.‏

שירותנו בפורטוגל

הגענו לליסבון שבפורטוגל באוגוסט שנת 1964.‏ אחינו נרדפו עד צוואר על־ידי המשטרה החשאית של פורטוגל (‏PIDE)‏. בהתחשב במצב מוטב היה שהאחים המקומיים לא יקבלו את פנינו,‏ ואנחנו נמנענו מליצור אתם קשר.‏ התגוררנו באכסניה בזמן שהמתנו לקבלת אשרות השהייה שלנו.‏ לאחר שקיבלנו אותן,‏ שכרנו דירה.‏ בסופו של דבר יצרנו קשר עם משרד הסניף בינואר 1965.‏ היה זה יום משמח עבורנו לנכוח באסיפה הראשונה שלנו אחרי חמישה חודשים!‏

גילינו שהמשטרה עורכת מדי יום חיפושים בבתי אחינו.‏ אולמי המלכות נסגרו,‏ ולכן אסיפות הקהילה נערכו בבתים פרטיים.‏ מאות עדים נלקחו לתחנות המשטרה לשם זיהוי ותחקור.‏ השוטרים התעללו באחים בניסיון לגלות את שמותיהם של מי שהדריכו את האסיפות.‏ כתוצאה מכך,‏ האחים נהגו לפנות זה אל זה בשמות פרטיים,‏ כגון ז׳וזה או פאולו,‏ ולא בשמות משפחה.‏ גם אנחנו עשינו כמותם.‏

מה שעמד בראש מעיינינו היה לספק לאחינו מזון רוחני.‏ המשימה של מרי הייתה להקליד את המאמרים הלימודיים של המצפה וספרות אחרת על גבי נייר מצופה שעווה ששימש לשכפול עותקים רבים.‏

הגנה על הבשורה הטובה בבתי המשפט

ביוני 1966 נערך משפט חשוב מאוד בליסבון.‏ כל 49 חברי קהילת פייז׳ו עמדו למשפט מפני שנכחו באסיפה לא־חוקית שהתקיימה בבית פרטי.‏ הכנתי אותם למשפט ולחקירה הנגדית על־ידי כך שערכתי אתם תרגולים שבהם גילמתי את הצד התובע.‏ ידענו שנפסיד במשפט,‏ אבל הבנו שבעקבותיו תינתן עדות עצומה.‏ בסיום דבריו עורך הדין שלנו ציטט באומץ לב את דברי גמליאל מהמאה הראשונה (‏מה״ש ה׳:‏33–39‏)‏.‏ התפתחויות המשפט סוקרו במידה נרחבת בעיתונות,‏ ו־49 האחים והאחיות ריצו עונשי מאסר שנעו בין 45 ימים לחמישה וחצי חודשים.‏ לשמחתנו עורך הדין הנועז שלנו הסכים ללמוד את המקרא ונכח באסיפות הקהילה לפני מותו.‏

בדצמבר 1966 התמניתי למשגיח הסניף והקדשתי זמן רב לטיפול בעניינים משפטיים.‏ הוכשרה קרקע יציבה להכרה בזכותם של עדי־יהוה ליהנות מחופש דת (‏פיל׳ א׳:‏7‏)‏.‏ לבסוף זכינו להכרה חוקית ב־18 בדצמבר 1974.‏ האחים נתן נור ופרדריק פראנץ מהמשרדים הראשיים ביקרו בפורטוגל כדי להשתתף בשמחתנו באסיפה היסטורית שנערכה באופורטו וליסבון.‏ באסיפה זו הנוכחות הכוללת הגיעה ל־870,‏46.‏

יהוה פתח את הדלת לפעילות נרחבת במספר איים שבהם מדברים פורטוגזית,‏ לרבות איי כף ורדה,‏ האיים האַזוֹריים,‏ מדירה וסאו טומה ופרינסיפה.‏ כתוצאה מכך התעורר הצורך בסניף גדול יותר.‏ ב־23 באפריל 1988 נשא אח מילטון הנשל את נאום חנוכת המבנים החדשים של הסניף בפני קהל נלהב של 522,‏45 איש.‏ היה זה מחמם לב לראות שלאירוע היסטורי זה הגיעו 20 אחים ואחיות ששירתו בעבר כשליחים בפורטוגל.‏

הפקנו תועלת מדוגמתם של אחים נאמנים

לאורך השנים התרועעות עם אחים נאמנים העשירה מאוד את חיינו.‏ למדתי לקח יקר ערך כששירתי לצד אח תיאודור גָ’‏רֶס במהלך ביקור שהוא ערך כמשגיח אזור.‏ הסניף שבו ביקרנו התמודד עם בעיה קשה,‏ וחברי ועד הסניף עשו כל שביכולתם כדי לפתור אותה.‏ אח ג׳רס הרגיע אותם ואמר:‏ ”‏כעת זה הזמן לתת לרוח הקודש לפעול”‏.‏ לפני כמה עשורים אשתי מרי ואני ביקרנו בברוקלין ובילינו את אחד הערבים בחברת אח פראנץ ואחרים.‏ כאשר ביקשנו ממנו בסיום הערב לספר משהו מניסיונו רב השנים בשירות יהוה,‏ אח פראנץ אמר:‏ ”‏המלצתי היא:‏ דבוק בארגון יהוה הגלוי לעין באש ובמים.‏ זהו הארגון היחיד שמבצע את מה שציווה ישוע על תלמידיו — לבשר את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים!‏”‏

אשתי ואני מצאנו בכך הנאה אמיתית.‏ אנו מוקירים את הזיכרונות הטובים שיש לנו מביקורים שערכתי כמשגיח אזור בסניפים.‏ הביקורים הללו היו הזדמנות עבורנו לגלות הערכה כלפי שירותם הנאמן של צעירים ומבוגרים כאחד ולעודד אותם להמשיך להחזיק בזכות המיוחדת שלהם לשרת את יהוה.‏

שנים רבות חלפו מאז,‏ וכיום שנינו בשנות ה־80 לחיינו.‏ מרי מתמודדת עם בעיות בריאותיות רבות (‏קור״ב י״ב:‏9‏)‏.‏ הקשיים צרפו את אמונתנו וחיזקו את נחישותנו לשמור על נאמנותנו.‏ במבט לאחור על כל שנות שירותנו אנו יכולים לומר במלוא הביטחון שיהוה נטה לנו חסד בכל כך הרבה דרכים.‏a