צעירים שואלים
האם אני פרפקציוניסט?
אם אתה...
לא מסתפק בפחות ממאה בכל מבחן
נרתע מאתגרים חדשים כי אתה חושש להיכשל
רואה בכל ביקורת עלבון אישי
אז יכול מאוד להיות שהתשובה לשאלה שלעיל היא כן. אבל האם זה משנה?
למה פרפקציוניזם מהווה מכשול?
זה בסדר גמור לנסות לתת את מיטבך. אבל ”יש הבדל עצום בין שאיפה בריאה למצוינות לבין חתירה כפייתית לאידיאל בלתי ניתן להשגה”, מציין הספר פרפקציוניזם – מה כל כך רע בלהיות טוב מדי? (?Perfectionism—What’s Bad About Being Too Good) הספר מוסיף: ”פרפקציוניזם מהווה מעמסה כבדה, כי למען האמת, אף אחד אינו מושלם”.
מילים אלה עולות בקנה אחד עם הכתוב במקרא. נאמר בו: ”אדם אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא” (קהלת ז׳:20). מכיוון שאתה לא מושלם, לפעמים ההישגים שלך לא יהיו מזהירים.
האם אתה מתקשה להשלים עם עובדה זו? אם כן, שים לב לארבע דרכים שבהן הפרפקציוניזם משפיע עליך – ולא לטובה.
הדימוי העצמי שלך. פרפקציוניסטים מציבים לעצמם רף גבוה ולא־מציאותי, וזהו מתכון לאכזבה. ”המציאות היא שאי־אפשר להיות מצוינים בכל דבר, ואם כל הזמן נלקה את עצמנו כי אנחנו לא מושלמים, נישאר בלי טיפת ביטחון עצמי. זה ממש מדכא” (אלישה).
גישתך כלפי עצות מועילות. פרפקציוניסטים נוטים לפרש ביקורת בונה כרצח אופי. ”כשאני מקבל ביקורת, אני מרגיש נורא ואיום”, אומר צעיר ששמו ג׳רמי. הוא מוסיף: ”פרפקציוניזם מקשה עליך להכיר במגבלות שלך ולהסכים לקבל את העזרה שאתה צריך”.
השקפתך על הזולת. פרפקציוניסטים נוטים להיות ביקורתיים כלפי אחרים, ולא קשה להבין למה. ”כשאתה מצפה לשלמות מעצמך, אתה מצפה מכל השאר לעמוד באותו רף שקבעת”, אומרת אנה בת ה־18. ”לכן אתה מתאכזב מאנשים כל פעם מחדש כי הם לא עומדים ברף הזה”.
התדמית שלך בעיני אחרים. אם יש לך ציפיות גבוהות מדי, אל תופתע אם אנשים יתחילו להתרחק ממך. ”זה ממש מתיש לנסות לעמוד ברף גבוה ולא־מציאותי של אדם פרפקציוניסט”, אומרת בחורה ששמה בת’. ”אף אחד לא רוצה להימצא בחברת אדם כזה!”
האם יש דרך טובה יותר?
המקרא אומר: ”סבירותכם תיוודע נא לכל אדם” (פיליפים ד׳:5). לאנשים סבירים יש ציפיות מאוזנות מעצמם ומאחרים.
”כבר יש לך מספיק לחצים מבחוץ. למה להיות פרפקציוניסט ורק להוסיף לעצמך לחצים מיותרים? זה יותר מדי דברים על הראש!” (ניילה).
המקרא אומר: ”הצנע לכת עם אלוהיך” (מיכה ו׳:8). אנשים צנועים מכירים במגבלות שלהם. הם לא מקבלים על עצמם אחריות שאין ביכולתם לעמוד בה, והם לא משקיעים במשימה כלשהי יותר זמן ממה שיש להם.
”כדי למלא היטב את המחויבויות שלי, אני יכולה להתחייב רק לכמות סבירה של מטלות. יש גבול למה שאני יכולה לעשות” (היילי).
המקרא אומר: ”כל אשר תמצא ידך לעשות, בכוחך עשה” (קהלת ט׳:10). מכאן שהתרופה לפרפקציוניזם היא לא עצלנות. התרופה היא חריצות לצד התכונות שהזכרנו קודם לכן – סבירות וצניעות.
”אני משתדל לבצע את העבודה שלי על הצד הטוב ביותר, ואני נותן את כל כולי. אני יודע שבחיים לא אבצע אותה בצורה מושלמת, אבל אני שמח כי אני יודע שעשיתי את מיטבי” (ג׳ושוע).