אנו זקוקים לארגונו של יהוה
השמעת פעם את האמירה, ”אני מאמין באלוהים אבל לא בדת”? דעות דומות נשמעות מפי אנשים שבעבר היו באי כנסייה נלהבים והתאכזבו מאוזלת ידה של דתם לספק את צורכיהם הרוחניים. למרות האכזבה מארגונים דתיים ככלל, רבים עדיין רוצים לעבוד את אלוהים אך סבורים כי עדיף לעבוד אותו בדרכם הם מאשר בכנסייה או בארגון דתי אחר.
מה אומר המקרא? האם אלוהים מעוניין שהמשיחיים יהיו קשורים לארגון כלשהו?
המשיחיים הקדומים היו מאורגנים
בחג השבועות שנת 33 לספירה שפך יהוה את רוח קודשו לא על מאמינים בודדים, אלא על קבוצת גברים ונשים שהתאספו ”יחדיו” בעליית גג בירושלים (מעשי השליחים ב׳:1). בעת ההיא נוסדה הקהילה המשיחית שהפכה לימים לארגון בינלאומי. היה זה לברכת התלמידים הקדומים ההם. מדוע? ראשית, עוד קודם לכן הוטלה עליהם משימה חשובה — לבשר את הבשורה על מלכות אלוהים ”בכל העולם” (מתי כ״ד:14). המאמינים החדשים יכלו ללמוד בקהילה מן המאמינים המנוסים כיצד לבצע את מלאכת ההטפה.
לא חלף זמן רב ובשורת המלכות נפוצה הרחק מחומות ירושלים. בין 62 ל־64 לספירה, כתב השליח פטרוס את איגרתו הראשונה אל המשיחיים שהיו פזורים ב”פונטוס, גלטיה, קפדוקיה, אסיה וביתיניה”, אזורים המצויים בטורקיה של ימינו (פטרוס א׳. א׳:1). היו מאמינים גם בארץ ישראל, לבנון, סוריה, קפריסין, יוון, כרתים ואיטליה. באיגרתו אל הקולוסים שנשלחה ב־60 או ב־61 לספירה כתב פאולוס שהבשורה ”הוכרזה לכל הבריאה תחת השמים” (קולוסים א׳:23).
היתרון השני שבגללו כדאי היה להשתייך לארגון הוא שבמסגרת זו יכלו המשיחיים לעודד איש את רעהו. משיחיים שהתרועעו עם הקהילה שמעו הרצאות מדרבנות ומחזקות ידיים, למדו את כתבי־הקודש יחדיו, שיתפו זה את זה בחוויות מחזקות אמונה והתפללו עם אחיהם לאמונה (קורינתים א׳. פרק י״ד). בנוסף לכך, אחים בוגרים בקהילה יכלו ’לרעות את העדר’ (פטרוס א׳. ה׳:2).
המשיחיים שהתארגנו בקהילות גם למדו להכיר ולאהוב זה את זה. ההתרועעות עם הקהילה לא היתה להם למעמסה, אלא בנתה וחיזקה אותם (מעשי השליחים ב׳:42; י״ד:27; קורינתים א׳. י״ד:26; קולוסים ד׳:15, 16).
הקמת קהילה בינלאומית מאוחדת, כלומר ארגון, נועדה גם לקידום האחדות. המשיחיים למדו להיות ’תמימי דעים במוצא פיהם’ (קורינתים א׳. א׳:10). זה היה הכרחי, שכן חברי הקהילה באו מרקעים חברתיים שונים ומכל מיני רמות השכלה. הם דיברו בשפות שונות, ואין ספק שהיו ביניהם הבדלי אישיות (מעשי השליחים ב׳:1–11). לעתים, התגלעו חילוקי דעות של ממש. אך במסגרת הקהילה קיבלו המשיחיים את העזרה הדרושה ליישוב המחלוקות (מעשי השליחים ט״ו:1, 2; פיליפים ד׳:2, 3).
שאלות רציניות שנבצר מזקני־הקהילה המקומיים להשיב עליהן, הופנו למשגיחים נודדים בוגרים כדוגמת פאולוס. סוגיות דוקטרינליות חשובות הופנו לגוף המנהל המרכזי ששכן בירושלים. הגוף המנהל היה מורכב בתחילה משליחי ישוע המשיח, אך ברבות הימים נוספו אליו זקנים מן הקהילה בירושלים. כל קהילה הכירה בסמכות שנתן אלוהים לגוף המנהל ולנציגיו לארגן את הפעילות, למנות אחים לתפקידי שירות ולהחליט החלטות בסוגיות דוקטרינליות. כשהגיע הגוף המנהל לכלל החלטה בסוגיה כלשהי, אימצו הקהילות את ההחלטה ו”נתמלאו שמחה על העידוד” (מעשי השליחים ט״ו:1, 2, 28, 30, 31).
כן, יהוה השתמש בארגון במאה הראשונה לספירה. מה קורה היום?
אנו זקוקים כיום לארגון
עדי־יהוה, כעמיתיהם במאה הראשונה, מייחסים חשיבות עליונה למצווה לבשר את בשורת המלכות. אחת הדרכים לעשות כן היא לחלק ספרי מקרא וספרות מקראית, ולהכנתם יש צורך בארגון.
את הפרסומים המשיחיים חייבים להכין בהקפדה. יש לבדוק את דיוק החומר, להדפיס אותו ולשלוח את הספרות לקהילות. אחר כך דרושים משיחיים שיתנדבו למסור את הספרות לכל המעוניין לקרוא בה. בשורת המלכות הגיעה בדרך זו למיליוני אנשים. מבשרי הבשורה הטובה משתדלים לבצע את פעילות ההטפה בצורה מסודרת, ולהקפיד שלא לבשר יותר מדי בשטח אחד ולהזניח שטחים אחרים. כל זה מצריך ארגון.
הואיל ו”אלוהים איננו נושא פנים”, יש צורך לתרגם ספרי מקרא וספרות מקראית (מעשי השליחים י׳:34). כתב־העת שבידך יוצא לאור כיום ב־132 שפות וכתב־העת הנלווה לו, עורו!, יוצא ב־83 שפות. לצורך כך, דרושים בעולם כולו צוותי מתרגמים מאורגנים היטב.
באסיפות ובכינוסים מתעודדים חברי הקהילה. הם שומעים שם הרצאות מקראיות מדרבנות, לומדים את הכתובים יחדיו, משתפים זה את זה בחוויות מחזקות אמונה ומתפללים עם אחיהם. ובנוסף לכך, כפי שהיה במאה הראשונה, מבקרים אצלם משגיחים נודדים אוהבים, וביקורים אלו מחזקים את אמונתם. המשיחיים היום מהווים אפוא ”עדר אחד ורועה אחד” (יוחנן י׳:16).
כמובן, עדי־יהוה אינם מושלמים, וגם אחיהם במאה הראשונה לא היו מושלמים. ובכל זאת, הם משרתים את יהוה באחדות. כתוצאה מכך, מתבצעת מלאכת הטפת הבשורה בכל רחבי תבל (מעשי השליחים ט״ו:36–40; אפסים ד׳: 13).
[תמונה בעמוד 31]
המשיחיים היום מהווים ”עדר אחד ורועה אחד”