אוריגֶנֶס — כיצד השפיעה תורתו על הכנסייה?‏

‏”‏גדול מורי הכנסייה אחרי השליחים”‏.‏ במילים אלו שיבח הִייֶרוֹנִימוּס,‏ עורך תרגום המקרא הלטיני ווּלגַטה,‏ את אוריגֶנֶס,‏ תיאולוג בן המאה השלישית לספירה.‏ אך לא הכל הוקירו את אוריגֶנֶס.‏ היו שראו בו שורש פורה ראש ולענה אשר ממנו צמחו תורות כפירה.‏ לדברי סופר בן המאה ה־17,‏ מבקרי אוריגֶנֶס טענו:‏ ”‏תורתו היא ברובה לא־הגיונית והרסנית,‏ רעל קטלני כארס נחש,‏ שאותו פלט אל העולם”‏.‏ כשלוש מאות שנה אחרי מותו הוכרז אוריגֶנֶס רשמית ככופר.‏

מדוע עורר האיש רגשי הערצה ואיבה גם יחד?‏ כיצד השפיע על התפתחות עיקרי האמונה הכנסייתיים?‏

מסוּר לכנסייה

אוריגנס נולד בערך בשנת 185 לספירה בעיר אלכסנדריה שבמצרים.‏ הוא זכה לחינוך מקיף בספרות יוונית,‏ אלא שאביו,‏ לֵיאוֹנידס,‏ הכריח אותו להקדיש לא פחות מאמצים ללימוד כתבי־הקודש.‏ כשהיה אוריגנס בן 17,‏ הוציא הקיסר הרומי צו האוסר על נתיניו להמיר את דתם.‏ אביו של אוריגנס הושלך לכלא משום שנעשה למשיחי.‏ בלהט נעוריו החליט אוריגנס להצטרף אליו לכלא ולמות עימו מות קדושים.‏ לשמע הדבר הסתירה אמו את בגדיו כדי למנוע ממנו לעזוב את הבית.‏ במכתב ששלח התחנן אוריגנס לאביו:‏ ”‏הישמר שלא תשנה את דעתך בגללנו”‏.‏ ליאונידס דבק באמונתו והוצא להורג.‏ בעקבות מותו נותרה המשפחה חסרת כל.‏ אולם,‏ בשלב ההוא כבר התקדם אוריגנס בלימודיו והחל לעסוק בהוראת ספרות יוונית לפרנסתו ולפרנסת אמו וששת אחיו הקטנים.‏

הקיסר התכוון לעצור את התפשטותה של הדת המשיחית.‏ הואיל והצו שהוציא נגע לא רק לתלמידים אלא גם למורים,‏ נמלטו מאלכסנדריה כל מורי הדת המשיחיים.‏ כאשר פנו לא־משיחיים אל אוריגנס וביקשו הדרכה מקראית,‏ ראה בזאת אוריגנס משימה משמים ונרתם למלאכה.‏ רבים מתלמידיו מתו על מזבח אמונתם,‏ ומקצתם עוד לפני שהשלימו את לימודיהם.‏ בחירוף נפש חיזק אוריגנס בפומבי את ידי תלמידיו וזאת בשעה שהתייצבו לפני שופטים,‏ בהיותם בכלא או לפני הוצאתם להורג.‏ ההיסטוריון אֶאוּזֶבּיוּס מן המאה הרביעית לספירה מספר שבדרכם אל המוות ”‏העז אוריגנס בתעוזה רבה לנפנף להם לשלום בנשיקה”‏.‏

אוריגנס עורר עליו את זעמם של לא־משיחיים רבים,‏ אשר האשימו אותו בהמרת דתם ובמותם של ידידיהם.‏ לא אחת נחלץ בעור שיניו מאספסוף שביקש את נפשו.‏ אף שנאלץ לעבור ממקום למקום כדי לחמוק מרודפיו,‏ לא חדל אוריגנס ממלאכת ההוראה.‏ אומץ לבו ומסירותו הרשימו את דימיטריוס,‏ הבישוף של אלכסנדריה.‏ לפיכך,‏ במלאות לו 18 שנה בלבד מינה אותו דימיטריוס למנהל בית־הספר להוראה דתית באלכסנדריה.‏

ברבות הימים,‏ נודע אוריגנס כחוקר משכמו ומעלה וכסופר פורה.‏ היו שאמרו כי כתב 000,‏6 ספרים,‏ אם כי סביר להניח שזהו נתון מוגזם.‏ בעיקר התפרסם אוריגנס ביצירה הֶכְּסַפֶּלה,‏ מהדורה ענקית בת 50 כרכים של התנ״ך.‏ הוא ערך את ההֶכְּסַפֶּלה בשש עמודות מקבילות ובהן (‏1)‏ הנוסח העברי והארמי,‏ (‏2)‏ תעתיק של התנ״ך באותיות יווניות,‏ (‏3)‏ תרגום עקילס ליוונית,‏ (‏4)‏ תרגום סומכוס ליוונית,‏ (‏5)‏ תרגום השבעים ליוונית,‏ בעריכה מחודשת של אוריגנס כדי שיהיה נאמן יותר למקור העברי,‏ (‏6)‏ תרגום תיאודוטיון ליוונית.‏ ”‏בשילוב הפסוקים”‏,‏ כתב חוקר המקרא ג׳ון הורט,‏ ”‏קיווה אוריגנס לשפוך אור על קטעים שהיו מבלבלים או מטעים את הקורא היווני אילו היה בידו אך ורק תרגום השבעים”‏.‏

‏”‏לחרוג מן הכתוב”‏

למרות הכל,‏ האווירה הדתית המבולבלת ששררה במאה השלישית לספירה הותירה את רישומה על התייחסותו של אוריגנס להוראת כתבי־הקודש.‏ הגם שהנצרות היתה אז בחיתוליה,‏ היא כבר נטמאה בעיקרי אמונה לא־מקראיים,‏ וכנסיותיה הפזורות לימדו מגוון רחב של תורות.‏

אוריגנס אימץ ללבו כמה מעיקרי אמונה לא־מקראיים אלו וכינה אותם תורת השליחים.‏ עם זאת,‏ הוא לא היסס להעלות השערות בסוגיות אחרות.‏ רבים מתלמידיו התחבטו בשאלות פילוסופיות שניסרו באוויר בתקופה ההיא.‏ מתוך כוונה לעזור להם,‏ חקר אוריגנס לעומק את האסכולות הפילוסופיות שעיצבו את השקפת עולמם של תלמידיו הצעירים.‏ הוא שם לו למטרה לספק לתלמידיו תשובות משביעות רצון לשאלותיהם הפילוסופיות.‏

בניסיון למזג בין המקרא לבין הפילוסופיה,‏ הסתמך אוריגנס בעיקר על השיטה האלגורית לפירוש המקרא.‏ הוא יצא מנקודת הנחה שלכל פסוק יש משמעות רוחנית ולאו דווקא משמעות מילולית.‏ חוקר אחד מציין שבהתייחסות זו היו בידי אוריגנס ”‏הכלים להמציא מושגים לא־מקראיים התואמים את שיטתו התיאולוגית,‏ ובו בזמן להתיימר להיות (‏ללא ספק במלוא הכנות)‏ פרשן נלהב ונאמן של כתבי־הקודש”‏.‏

איגרת שכתב אוריגנס לאחד מתלמידיו שופכת אור על אורח חשיבתו.‏ הוא ציין שבני ישראל הכינו את כלי מקדשו של יהוה מן הזהב שלקחו מן המצרים.‏ בזאת מצא בסיס אלגורי לשימוש בפילוסופיה היוונית לצורך הוראת הדת המשיחית.‏ הוא כתב:‏ ”‏מה שימושיים היו בידי בני ישראל הדברים שהובאו ממצרים!‏ המצרים לא עשו בהם שימוש נאות,‏ ואילו העברים,‏ בחוכמת אלוהים,‏ השתמשו בהם לעבודתו”‏.‏ על כן עודד אוריגנס את תלמידו ”‏לשאוב מן הפילוסופיה של היווניים כל דבר שעשוי לשרת כנושא ללימוד או כהכנה לדת המשיחית”‏.‏

התייחסות בלתי מבוקרת זו לפרשנות המקרא טשטשה את הגבולות בין תורות משיחיות לבין הפילוסופיה היוונית.‏ למשל,‏ בספרו על העקרונות (‏On First Principles)‏ תיאר אוריגנס את ישוע כ’‏בן יחיד שנולד,‏ אך לא היתה לו התחלה’‏.‏ הוא הוסיף:‏ ’‏הולדתו נצחית ובלתי נפסקת.‏ הוא לא נעשה לבן על־ידי קבלת נשמת חיים,‏ על־ידי מעשה חיצוני כלשהו,‏ אלא על־ידי ההוויה האלוהית עצמה’‏.‏

אוריגנס לא מצא תפיסה זו במקרא,‏ משום שכתבי־הקודש מלמדים כי בנו יחידו של יהוה הוא ”‏בכור כל בריאה”‏ ו”‏הראשית של בריאת אלוהים”‏ (‏קולוסים א׳:‏15;‏ ההתגלות ג׳:‏14‏)‏.‏ לדברי ההיסטוריון וחוקר הדתות אוגוסטוס ניאנדר,‏ הגיע אוריגנס למושג ”‏ההולדה הנצחית”‏ מ”‏לימודיו הפילוסופיים בתורת אפלטון”‏.‏ אם כן,‏ אוריגנס הפר את העיקרון המקראי הבסיסי ש”‏לא לחרוג מן הכתוב”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ד׳:‏6‏)‏.‏

מוכרז ככופר

בשנותיו הראשונות כמורה,‏ הוסר אוריגנס מתפקידו ככומר בידי סינוד שהתכנס באלכסנדריה.‏ ייתכן שהדבר נעשה משום שהתהילה שצבר עוררה את קינאתו של הבישוף דימיטריוס.‏ אוריגנס עבר לארץ ישראל,‏ שם נערץ בהערצה שאינה יודעת גבולות כמגן ממעלה ראשונה של תורת המשיח והמשיך לכהן ככומר.‏ בפרוץ ”‏הכפירה”‏ במזרח,‏ פנו אליו וביקשו את עזרתו לשכנע את הבישופים שסרחו לשוב ולאמץ את התורה המקובלת.‏ אחרי מותו ב־254 לספירה יצא לו שם רע במיוחד.‏ מדוע?‏

לאחר שהפכה הנצרות לאחת הדתות הראשיות,‏ נעשו תורותיה האורתודוקסיות מוגדרות לפרטי פרטים.‏ כיוון שכך,‏ תיאולוגים מדורות מאוחרים יותר דחו רבות מהשקפותיו הספקולטיביות והפילוסופיות של אוריגנס,‏ השקפות שהיו בחלקן בלתי מדויקות.‏ תורותיו הציתו חילוקי דעות מרים בכנסייה.‏ כדי ליישב את הוויכוחים ולשמור על אחדותה,‏ הרשיעה הכנסייה רשמית את אוריגנס ככופר.‏

לא רק אוריגנס החזיק בדעות מוטעות.‏ המקרא חזה כי תחול סטייה כוללת מתורותיו הטהורות של המשיח.‏ הכפירה עלתה כפורחת בסוף המאה הראשונה לספירה,‏ אחרי מותם של שליחי ישוע (‏תסלוניקים ב׳.‏ ב׳:‏​6,‏ 7‏)‏.‏ בסופו של דבר,‏ היו נוצרים שהחליטו כי הם מייצגים את הזרם ה”‏אורתודוקסי”‏,‏ וטענו שכל היתר הם ”‏כופרים”‏.‏ למעשה,‏ הנצרות סטתה במידה רבה מן הדת המשיחית האמיתית.‏

‏”‏מה שבכזב מכונה ’‏דעת’‏”‏

חרף ההשערות הרבות שהעלה אוריגנס,‏ יש ביצירותיו כמה יסודות חיוביים.‏ לדוגמה,‏ בהֶכְּסַפֶּלה מופיע שם אלוהים בארבע אותיותיו העבריות המקוריות.‏ זו ראיה חשובה לכך שהמשיחיים הקדומים הכירו את שם אלוהים — יהוה — והשתמשו בו.‏ למרות זאת,‏ אב כנסייה מן המאה החמישית,‏ תיאופילוס שמו,‏ הזהיר ואמר:‏ ”‏יצירותיו של אוריגנס הן כחלקת אדמה ובה כל סוגי הפרחים.‏ אם אני מוצא שם פרח יפה,‏ אני קוטף אותו;‏ אך אם הכל נראה לי דוקרני אני מתרחק מזה כמו מקוץ”‏.‏

בשל המיזוג בין הפילוסופיה היוונית לעיקרי האמונה המקראיים,‏ התיאולוגיה שהגה אוריגנס נטמאה בשגיאות תוך השלכות הרות אסון לנצרות.‏ לדוגמה,‏ הגם שרוב השערותיו המרחיקות לכת נדחו,‏ תרמו דעותיו בדבר ה”‏הולדה הנצחית”‏ של המשיח להנחת יסודותיה של תורת השילוש הלא־מקראית.‏ הספר הכנסייה בשלוש המאות הראשונות (‏The Church of the First Three Centuries)‏ מציין:‏ ”‏החיבה לפילוסופיה [‏שהציג אוריגנס]‏ לא נועדה לדעוך במהרה”‏.‏ מה היתה התוצאה?‏ ”‏הפשטות שאפיינה את האמונה המשיחית הושחתה,‏ ואינספור טעויות זרמו אל תוך הכנסייה”‏.‏

אוריגנס יכול היה לנהוג כדברי השליח פאולוס ולא לתרום להתפתחות הכפירה,‏ אילו היה ’‏סר מדיבורים תפלים וחסרי קדושה,‏ ומטענות ופירכות של מה שבכזב מכונה ”‏דעת”‏’‏.‏ הואיל וביסס את עיקר משנתו על ”‏דעת”‏ זו,‏ ’‏סטה’‏ אוריגנס מן האמונה (‏טימותיאוס א׳.‏ ו׳:‏​20,‏ 21;‏ קולוסים ב׳:‏8‏)‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 31]‏

ההֶכְּסַפֶּלה,‏ פרי עטו של אוריגנס,‏ מעידה כי בידי המשיחיים הקדומים היו כתבי־יד של המקרא ביוונית אשר הכילו את שם אלוהים

‏[‏שלמי תודה]‏

12.182 T-S ,‏Published by permission of the Syndics of Cambridge University Library

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 29]‏

Culver Pictures