ספר המוצג באור מסולף
”תורת תנועתה הכפולה של הארץ, סביב צירה וסביב השמש, כוזבת ומנוגדת תכלית ניגוד לכתבי־הקודש”. כך פסקה ב־1616 הוועדה לרשימת הספרים האסורים מטעם הכנסייה הקתולית.1 האומנם סותר המקרא עובדות מדעיות? או שמא סוּלף מובנו?
בחורף 10/1609, כיוון גלילֵאו גלילאי אל השמים את הטלסקופ החדש שבנה, וגילה ארבעה ירֵחים הנעים סביב כוכב הלכת צדק. תגליתו ניפצה לרסיסים את הסברה הרווחת, שלפיה חייבים כל הגרמים השמימיים להקיף את כדור־הארץ. לפני כן, ב־1543, הגה האסטרונום הפולני ניקולאוּס קופרניקוס תיאוריה, האומרת שכוכבי הלכת חגים סביב השמש. גלילאו אימת זאת כעובדה מדעית.
אולם, בעיני תיאולוגים קתוליים זו היתה כפירה. זה זמן רב החזיקה הכנסייה בדעה שכדור־הארץ הוא מרכז היקום.2 השקפה זו מקורה בפרשנות מילולית של פסוקים, המתארים את הארץ כמיוסדת ”על מכוניה; בל תימוט עולם ועד” (תהלים ק״ד:5). גלילאו הוזמן לרומא, והובא בפני בית־דינה של האינקוויזיציה. בעקבות חקירה מייגעת, אוּלץ לכפור בנכונוּת ממצאיו, ובשארית ימיו הוחזק במעצר־בית.
ב־1992, 350 שנה לאחר מות גלילאו, הודתה סוף סוף הכנסייה הקתולית שאחרי ככלות הכל, גלילאו צדק.3 אך, הואיל וגלילאו צדק, הניתן להסיק שהמקרא טועה?
הבנת קטעי מקרא כהווייתם
גלילאו ראה בכתבי־הקודש ספר אמת. כשסתרו תגליותיו המדעיות את הפרשנות המקובלת של פסוקים מסוימים, טען שהתיאולוגים לא הבינו את הכתוב נכונה. הרי ”לא ייתכנו שתי אמיתוֹת סותרות”, כתב גלילאו.4 לדבריו, המונחים המדויקים של המדע אינם סותרים את המילים הפשוטות שבמקרא. אלא שהתיאולוגים לא אבו להכיר בצדקת הדבר. הם עמדו על כך, שיש להבין את כל הצהרות המקרא בעניין כדור־הארץ כפשוטן. משום כך, שללו את ממצאיו של גלילאו, ולא עוד אלא שגם לא עמדו על מובנן האמיתי של אמירות מקראיות מעין אלה.
הרי הדעת נותנת שהביטוי המקראי ”ארבע פינות הארץ” אינו מלמד שמחברי המקרא גרסו שהארץ מרובעת, פשוטו כמשמעו (ההתגלות ז׳:1). המקרא נכתב בשפה שדוברה בפי אנשים מן השורה, ויש בו צירופי־לשון ציוריים רבים. אי לכך, כשהמקרא מזכיר את הארץ כבעלת ”ארבע פינות”, ’יסוד’ איתן, ’אדנים’ ו’אבן פינה’, אין הוא מנסה להציג תיאור מדעי של כדור־הארץ; ברור שהוא משתמש בתיאורים מטפוריים, כפי שאנו מרבים לעשות בשפת היומיוםa (ישעיהו נ״א:13; איוב ל״ח:6).
בסִפרו גלילאו גלילאי (Galileo Galilei), ציין הביוגרף ל. גֵיימוֹנַט: ”ניסיונם של תיאולוגים צרי אופק, לתחום את המדע בגבולות החשיבה המקראית, אין בו אלא כדי לפגוע בשמו הטוב של המקרא”.5 וזה אכן היה פרי מעלליהם. לאמיתו של דבר, פרשנותם של התיאולוגים למקרא — לא המקרא עצמו — היא ששמה למדע סייגים נטולי היגיון.
גם פונדמנטליסטים דתיים בדורנו מסלפים את המקרא, בטענתם הנחרצת שכדור־הארץ נברא בשישה ימים בני 24 שעות (בראשית א׳:3–31). השקפה זו אינה תואמת לא את המדע ולא את כתבי־הקודש. במקרא, כבלשון הדיבור, ”יום” הוא מונח גמיש, המגדיר פרקי זמן שונים. בבראשית ב׳:4, כלולים כל ששת ימי הבריאה ב”יום” כוללני אחד. לעתים, משמע המילה ”יום” במקרא הוא פשוט ”זמן ארוך”.6 לפיכך, אין סיבה מקראית להתעקש שכל יום בריאה ארך 24 שעות. בלמדם אחרת, מסלפים הפונדמנטליסטים את מובן המקרא. (ראה גם פטרוס ב׳. ג׳:8.)
במהלך ההיסטוריה, הִרבו התיאולוגים לסלף את כתבי־הקודש. תן דעתך לדרכים אחרות שבהן הציגו דתות הנצרות את דברי המקרא באור מסולף.
מסולף על־ידי הדת
מעשיהם של המתיימרים לחיות על־פי המקרא הכתימו לא אחת את המוניטין של הספר הנערץ עליהם, לטענתם. משיחיים מדומים טבחו אלה את אלה בשם האל. לעומת זאת, המקרא קורא לנוהים אחרי המשיח ’לאהוב זה את זה’ (יוחנן י״ג:34, 35; מתי כ״ו:52).
מנהיגי דת חומסים את צאן־מרעיתם, סוחטים מהם בלשון חלקלקות כספים שהושגו בעמל ויֶזע — ההיפך הגמור של הצו המקראי: ”חינם קיבלתם, חינם תיתנו” (מתי י׳:8; פטרוס א׳. ה׳:2, 3).
ברור אפוא, שאי־אפשר לשפוט את המקרא על־פי דבריהם ומעשיהם של כל המצטטים אותו או המתיימרים ליישם את הכתוב בו. אדם רחב אופקים ירצה אפוא לתהות על קנקנו של המקרא בעצמו ולבדוק מה מקנה לספר זה את ייחודו.
[הערת שוליים]
a לדוגמה, אפילו הנוטים למילוליות מבין האסטרונומים בני־זמננו יאמרו שהשמש ”שוקעת” או שהכוכבים וקבוצות הכוכבים ”נעים” — אף שלמעשה תנועתם של אלה מדומה בלבד ונראית בעקבות סיבוב כדור־הארץ.
[תמונה בעמוד 4]
שניים מהטלסקופים של גלילאו
[תמונה בעמוד 5]
גלילאו מול חוקריו