חלק 4
איזו הדרכה העניק לנו אלוהים?
”אני יהוה אלוהיך, מלמדך להועיל [לתועלתך]” (ישעיהו מ״ח:17).
המקרא הוא מתנה מאת אלוהים. בהשראת רוחו העלו נאמנים מקרב עם ישראל על הכתב את מחשבותיו. דוד המלך, שכתב מזמורי תהלים רבים, אמר: ”רוח יהוה דיבר בי, ומילתו על לשוני” (שמואל ב׳. כ״ג:2).
לשם מה נתן לנו אלוהים את כתבי־הקודש?
כתבי־הקודש לא רק מספרים על עברנו ועל עתידנו אלא גם מספקים לנו תשובות לשאלות החשובות ביותר של החיים, כגון: מדוע אנו כאן? וכיצד נוכל ליהנות מעתיד מאושר? אנו יכולים לדעת את התשובות אך ורק תודות לבורא, אשר ברוב דאגתו כלפינו גילה אותן מעל דפי המקרא. במקרא נאמר על אלוהים ועל חוקיו:
”יהוה ייתן חוכמה. ... אז תבין צדק ומשפט ומֵישָׁרִים, כל מעגל טוב” (משלי ב׳:6, 9).
”תורת יהוה תמימה [מושלמת], משיבת נפש. עדות יהוה נאמנה, מחכימת פתי [חסר ניסיון]. פיקודי יהוה ישרים, משמחי לב; מצוות יהוה ברה [טהורה], מאירת עיניים” (תהלים י״ט:8, 9).
ברור אפוא שאחת הסיבות העיקריות לכך שאלוהים העניק לנו את המקרא היא כדי שיהיו לנו חיים מאושרים.
מניין לנו שספרי המקרא שבידינו אותנטיים?
הסופרים נקטו משנה זהירות בעבודתם
אנשים נאמנים כדוגמת עזרא, שהיה ”סופר מהיר [מעתיק מיומן] בתורת משה”, נקטו מימי קדם משנה זהירות לשימור הטקסט המקראי (עזרא ז׳:6). מגילות ים המלח הן דוגמה מרשימה להצלחת מאמציהם. מגילות אלו התגלו החל מ־1947 במערות ליד קומראן. הן מכילות קטעים כמעט מכל ספרי התנ״ך. אף שהמגילות נכתבו לפני יותר מ־000,2 שנה הן שונות במעט מאוד זו מזו ומן הנוסח העברי המסורתי המקובל בימינו. ”אף לא אחד מהבדלי נוסח אלה משפיע על המסר המקראי עצמו”, מציין גֶזָה וֶרְמֶשׁ, חוקר מגילות ים המלח. העתקה מדויקת זו מוכיחה כי ספרי המקרא שבידינו משקפים נאמנה את הנוסחים המקוריים שנכתבו ברוח אלוהים.
מערת קומראן 4, שבה נתגלה אוסף מגילות ים המלח הגדול ביותר
האם נבואות המקרא אכן מתגשמות?
לאחר שנכנסו בני ישראל לארץ שהבטיח להם אלוהים הזכיר להם יהושע בן נון: ”לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים אשר דיבר יהוה אלוהיכם עליכם” (יהושע כ״ג:14). מילים אלו התבררו תמיד כנכונות. מדוע? משום שאלוהים יכול להשפיע על השתלשלות האירועים כרצונו. זו הסיבה שנבואותיו מתגשמות עד הפרט האחרון.
בבל כיום
לדוגמה, אלוהים ניבא שעם ישראל ישוחרר מבבל ושהעיר עצמה תהפוך בסופו של דבר לשממה. ישעיהו כתב שבבל תהיה ”כמהפכת אלוהים את סדום ואת עמורה. לא תשב לנצח” (ישעיהו י״ג:19, 20). מאותה עת ועד לסוף תקופת בית שני, עדיין הייתה בבל עיר מאוכלסת. אבל בחלוף מאות שנים ספורות, זמן רב אחרי שנכתבה מגילת ישעיהו (ממגילות ים המלח), הפכה בבל לשוממה, וכך היא עד עצם היום הזה (ישעיהו י״ג:21).a
a למידע נוסף ראה החוברת ספר לכל אדם, עמודים 27–29, שיצאה לאור מטעם עדי־יהוה.