מי היו האבות העולים והפוריטנים?‏

בחופי צפון אמריקה בפְּלִימוּת שבמסצ׳וּסטס,‏ ניצבת אבן גרניט גדולה ועליה חקוק המספר 1620.‏ אבן זו המכונה סלע פלימות קרובה,‏ על־פי הדעה הרווחת,‏ למקום שבו קבוצת אירופאים ירדה אל החוף לפני כ־400 שנה.‏ אולי אתה מכיר אותם בכינוי האבות העולים.‏

רבים מכירים את הסיפורים על האבות העולים שהזמינו את ידידיהם האינדיאנים ילידי אמריקה לסעודות חגיגיות לרגל הקציר.‏ אך מי היו האבות העולים,‏ ומדוע באו לצפון אמריקה?‏ כדי להשיב על השאלות נחזור לימי הנרי ה־8 מלך אנגליה.‏

תהפוכות דתיות באנגליה

כמאה שנה לפני שיצאו האבות העולים לדרכם,‏ הייתה אנגליה מדינה קתולית,‏ והמלך הנרי ה־8 החזיק בתואר ”‏מגן האמונה”‏ שהעניק לו האפיפיור.‏ אולם בעקבות סירובו של האפיפיור קלמנס ה־7 לבטל את נישואיו של הנרי לקתרינה מאַרַגוֹן,‏ הראשונה מבין שש נשות המלך,‏ נוצר קרע.‏

בעוד הנרי טרוד בבעיותיו המשפחתיות,‏ עוררה הרפורמציה הפרוטסטנטית תהפוכות בכנסייה הקתולית בחלקים נרחבים באירופה.‏ הנרי לא רצה לאבד את היוקרה שהעניקה לו הכנסייה ולכן מנע בתחילה את כניסת הפרוטסטנטים לאנגליה.‏ בהמשך נמלך בדעתו.‏ הכנסייה הקתולית אינה מוכנה לבטל את נישואיו,‏ ולכן הנרי ”‏יבטל”‏ את הכנסייה.‏ בשנת 1534 נטל מידי האפיפיור את הסמכות על הקתולים באנגליה והכריז על עצמו ראש הכנסייה האנגליקנית.‏ עד מהרה סגר מנזרים ומכר את נכסיהם המרובים.‏ עם מות הנרי בשנת 1547 הפכה אנגליה למדינה פרוטסטנטית.‏

אדוארד ה־6 בנו של הנרי לא איחה את הקרע עם רומא.‏ לאחר מותו בשנת 1553,‏ הוכתרה מרי,‏ בתם הקתולית של הנרי וקתרינה מאַרַגוֹן,‏ למלכת אנגליה וניסתה להחזיר את האומה לשליטת האפיפיור.‏ היא הגלתה פרוטסטנטים רבים והעלתה על המוקד יותר מ־300 איש,‏ וכך זכתה לכינוי ’‏מרי אשת הדמים’‏ (‏Bloody Mary)‏. אך גלי השינוי היו חזקים ממנה.‏ מרי מתה ב־1558,‏ ויורשתה אליזבת ה־1,‏ שהייתה אחותה החורגת,‏ דאגה לכך שמאז ואילך לא תהיה לאפיפיור השפעה רבה על חיי הדת באנגליה.‏

ואולם,‏ פרוטסטנטים מסוימים סברו שאין די בניתוק מן הכנסייה הרומית — יש להסיר כל שריד מן הקתוליות הרומית.‏ הם רצו לטהר (‏באנגלית:‏ פּיוּר)‏ את הפולחן הנהוג בכנסיות,‏ ומשום כך כונו הפּוּרִיטנים.‏ מקצתם טענו שאין צורך בבישופים ושכל קהילה צריכה לקיים שלטון עצמי בלי תלות בהנהגה הארצית של הכנסייה.‏ הם נודעו כפורשים.‏

הפוריטנים מעוררי המחלוקות צמחו בימי המלכה אליזבת.‏ הלבוש הפחות קפדני של אנשי כמורה מסוימים עורר את מורת רוחה של המלכה,‏ ובשנת 1564 ציוותה על הארכיבישוף של קֶנטרבֶּרי לכפות עליהם קוד לבוש.‏ הפוריטנים חששו מפני חזרתן של גלימות הכמרים הקתוליים,‏ וסירבו לשתף פעולה.‏ מחלוקת חריפה יותר התגלעה על רקע ההיררכיה ארוכת הימים של הבישופים והארכיבישופים.‏ אליזבת הותירה את הבישופים במעמדם ודרשה מהם להישבע לה אמונים כמי שעומדת בראש הכנסייה.‏

מפורשים לאבות העולים

בשנת 1603 ירש ג׳יימס ה־1 את כיסאה של אליזבת והפעיל מכבש לחצים על הפורשים להיכנע למרותו.‏ בשנת 1608 נמלטה קהילת פורשים מן העיר סקרובי להולנד כדי ליהנות מן החירות שהונהגה בה.‏ אך עם הזמן,‏ חשו הפורשים בהולנד פחות נוח בהשוואה לאנגליה,‏ וזאת בשל הסובלנות ההולנדית כלפי קבוצות דתיות אחרות וכלפי הפריצוּת וההפקרות.‏ הם החליטו לעזוב את אירופה ולהתחיל חיים חדשים בצפון אמריקה.‏ הנכונות מצד קבוצת פורשים זו לנדוד הרחק מביתם למען עיקרי אמונתם,‏ זיכתה אותם עם הזמן בכינוי Pilgrims (‏צליינים)‏.‏

המהגרים,‏ שרבים מהם היו פורשים,‏ קיבלו רשות להתיישב במושבה הבריטית ורג׳יניה ויצאו לצפון אמריקה בספטמבר 1620 באונייה שנקראה מייפלאואר.‏ כ־100 מבוגרים וילדים בילו חודשיים סוערים במימי צפון האוקיינוס האטלנטי עד הגיעם לקֵיפּ־קוד,‏ מאות קילומטרים מצפון לוורג׳יניה.‏ שם חיברו את אמנת מייפלאואר,‏ מסמך שבו הצהירו על כוונתם לכונן קהילה ולהישמע לחוקיה.‏ הם התיישבו בפְּלִימוּת הקרובה ב־21 בדצמבר 1620.‏

חיים חדשים בעולם החדש

הפליטים שהגיעו לצפון אמריקה לא נערכו לחורף.‏ בתוך מספר חודשים מתו מחצית מחברי הקבוצה.‏ באביב חלה הקלה.‏ הניצולים בנו בתים עמידים ולמדו מן האינדיאנים כיצד לגדל יבולים מקומיים למאכל.‏ בסתיו 1621 נהנו האבות המהגרים משגשוג ושפע והתפנו להודות לאלוהים על ברכתו.‏ מאירוע זה צמח חג ההודיה הנחוג כיום בארצות־הברית ובארצות אחרות.‏ עם הזמן הגיעו מהגרים נוספים,‏ ובתוך פחות מ־15 שנה מנתה אוכלוסיית פלימות יותר מ־000,‏2 איש.‏

במקביל לכך החליטו כמה פוריטנים באנגליה,‏ בדומה לפורשים,‏ ש”‏ארץ ההבטחה”‏ שוכנת מעבר לאוקיינוס האטלנטי.‏ בשנת 1630 הגיעה קבוצת פוריטנים למקום מסוים מצפון לפלימות ויסדה את מושבת מפרץ מסצ׳וסטס.‏ בשנת 1640 כבר חיו בניו אינגלנד כ־000,‏20 מהגרים אנגלים.‏ לאחר שמושבת מפרץ מסצ׳וסטס סיפחה לתוכה את פלימות בשנת 1691,‏ חדלו המהגרים הפורשים להיחשב לפורשים.‏ בוסטון הפכה למרכז הרוחני של האזור,‏ והפוריטנים נתנו את הטון בחיי הדת בניו אינגלנד.‏ כיצד קיימו את פולחנם?‏

פולחנם של הפוריטנים

בתחילה בנו הפוריטנים בעולם החדש בתי תפילה מעץ שבהם התכנסו בימי ראשון בבוקר.‏ התנאים בתוך המבנים היו נסבלים במזג אוויר טוב,‏ אך הטקסים שהתקיימו בחורף בחנו את סבלנותם אפילו של האדוקים מבין הפוריטנים.‏ לא הייתה מערכת הסקה בבתי התפילה,‏ והמאמינים הרועדים כמעט קפאו מקור.‏ המטיפים לרוב לבשו כפפות כדי להגן על ידיהם מן האוויר המקפיא בתוך האולם.‏

הפוריטנים ביססו את עיקרי אמונתם על תורותיו של מתקן הדת הצרפתי הפרוטסטנטי ז׳אן קלווין.‏ הם אימצו את תורת הגזירה הקדומה והאמינו כי אלוהים מועיד מראש את הגאולה לאנשים מסוימים והיתר נידונים לאש גיהינום נצחית.‏ לדידם,‏ לא משנה מה יעשה האדם,‏ אין בידו לשנות את מעמדו לפני האלוהים.‏ איש אינו יודע אם לאחר מותו ייהנה מרוח קלה בשמיים או יבער כפתילת מנורה לנצח נצחים.‏

ברבות הימים החלו הכמרים הפוריטנים להטיף לחזרה בתשובה.‏ הם הזהירו את צאן מרעיתם כי על אף רחמי אלוהים,‏ כל המפרים את חוקיו יגיעו ישירות לגיהינום.‏ מטיפים אלו ”‏הגבירו”‏ את להבות הגיהינום לבל יתקררו כדי שהמאמינים לא יסורו מדרך הישר.‏ מטיף בן המאה ה־18,‏ ג׳ונתן אדוארדז,‏ נאם פעם בנושא ”‏החוטאים בידי האל הזועם”‏.‏ הוא תיאר את הגיהינום בשפה מסמרת שיער עד כדי כך שכמרים אחרים נאלצו לספק עזרה רגשית לקהילה המבועתת ששמעה את הדרשה.‏

מבשרים מסביבות מסצ׳וּסטס שהטיפו שם סיכנו את חייהם.‏ שלוש פעמים סילקו הרשויות מטיפה קווייקרית בשם מרי דייר.‏ אך בכל פעם היא שבה והמשיכה להשמיע את דעותיה.‏ בסופו של דבר,‏ תלו אותה בבוסטון ב־1 ביוני 1660.‏ פיליפ רטקליף ככל הנראה שכח באיזו קנאות טיפלו ראשי הפוריטנים במתנגדים.‏ בשל נאומיו נגד הממשל ונגד כנסיית סֵילֶם הולקה ונקנס.‏ וכדי שלא ישכח,‏ קיצצו את אוזניו ורק אחר כך שילחו אותו לביתו.‏ האי־סובלנות הפוריטנית הבריחה אנשים ממסצ׳וסטס ותרמה לצמיחתן של מושבות אחרות.‏

יהירות מולידה אלימות

הפוריטנים החשיבו את עצמם ל”‏נבחרי”‏ האל,‏ ורבים מהם ראו בעמי המקום משיגי גבול תת־אנושיים.‏ גישה זו עוררה תרעומת,‏ וכמה ילידים פתחו בהתקפות.‏ בתגובה לכך הקלו ראשי הפוריטנים את חוקי השבת במידה כזו שאיפשרה לגברים לשאת נשק בדרכם לבית התפילה.‏ בשנת 1675 החמיר המצב.‏

מֶטַקוֹמֶט,‏ שנודע גם בתואר המלך פיליפ והיה מבני השבט האינדיאני וַמפַּנוֹאַג,‏ ראה כיצד בני עמו מאבדים את אדמותיהם והחל לפשוט על יישובים פוריטניים,‏ תוך שהוא שורף בתים וטובח במתיישבים.‏ הפוריטנים השיבו מלחמה,‏ והקרבות נמשכו חודשים.‏ באוגוסט 1676 לכדו הפוריטנים את פיליפ ברוד איילנד.‏ הם התיזו את ראשו,‏ גררו את גופתו וביתרו אותה לארבעה נתחים.‏ כך תמה מלחמת המלך פיליפ והקיץ הקץ על עצמאותם של עמי הילידים בניו אינגלנד.‏

במרוצת המאה ה־18 מצאה הקנאות הפוריטנית פורקן חדש.‏ כמרים מסוימים במסצ׳וסטס דיברו בגנות השלטון האנגלי והציתו את הכמיהה לעצמאות.‏ בדיוניהם על המהפכה ערבבו בין פוליטיקה לדת.‏

הפוריטנים היו ברובם אנשי עמל אמיצי לב המסורים לדתם.‏ עד היום מדברים על ”‏אופי פוריטני”‏ ועל ”‏יושר פוריטני”‏.‏ אך אין די ביושר וכנות כדי להיטהר מתורות כזב.‏ החיבור בין פוליטיקה לדת הוא דבר שישוע נמנע ממנו (‏יוחנן ו׳:‏15;‏ י״ח:‏36‏)‏.‏ בנוסף לכך,‏ מעשים ברוטאליים עומדים בניגוד לאמת הבסיסית האומרת:‏ ”‏מי שאינו אוהב אינו יודע את אלוהים,‏ שכן האלוהים הוא אהבה”‏ (‏יוחנן א׳.‏ ד׳:‏8‏)‏.‏

האם דתך מלמדת על אש גיהינום,‏ גזירה קדומה או תורות אחרות שאינן מבוססות על המקרא?‏ האם מנהיגי הדת שלך מעורבים בקמפיינים פוליטיים?‏ למד בכנות את דבר־אלוהים,‏ המקרא,‏ והדבר יעזור לך למצוא את ’‏עבודת אלוהים הטהורה והתמימה’‏,‏ אשר רצויה היא מלפני אלוהים (‏יעקב א׳:‏27‏)‏.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 12]‏

הפוריטנים ואש גיהינום

הפוריטינים לימדו על אש גיהינום ובכך סתרו את המקרא.‏ המקרא מלמד שהמתים חסרי תודעה ושאין הם מסוגלים לחוש כאב או הנאה (‏קהלת ט׳:‏5,‏ 10‏)‏.‏ יתרה מזו,‏ עינויים באש מעולם לא ’‏עלו על לבו’‏ של אלוהים (‏ירמיהו י״ט:‏5;‏ יוחנן א׳.‏ ד׳:‏8‏)‏.‏ הוא קורא לבני אדם לשנות את אורח חייהם,‏ ונוהג בחוטאים חסרי חרטה בצורה הומנית (‏יחזקאל ל״ג:‏11‏)‏.‏ בניגוד לאמיתות מקראיות אלו,‏ המטיפים הפוריטנים על־פי־רוב ציירו את אלוהים כאל אכזר ותאב נקם.‏ יחסם לחיים היה אכזרי וכלל שימוש בכוח להשתקת האויבים.‏

‏[‏תמונה בעמוד 10]‏

האבות העולים עוגנים בצפון אמריקה,‏ 1620

‏[‏שלמי תודה]‏

Harper’s Encyclopædia of United States History

‏[‏תמונה בעמוד 12]‏

זוג פוריטני חמוש בדרכו לכנסייה

‏[‏תמונה בעמוד 13]‏

חג ההודיה הראשון,‏ 1621

‏[‏תמונה בעמוד 13]‏

בית תפילה פוריטני,‏ מסצ׳וסטס

‏[‏תמונה בעמוד 13]‏

ז׳אן קלווין

‏[‏תמונה בעמוד 13]‏

ג׳ונתן אדוארדז

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 11]‏

Library of Congress, Prints & Photographs Division

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 12]‏

תמונות:‏ North Wind Picture Archives

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 13]‏

למעלה משמאל:‏ Snark/Art Resource, NY; למעלה מימין:‏ Harper’s Encyclopædia of United States History;‏ ז׳אן קלווין:‏ (‏Vol. II)‏ The History of Protestantism from the book ‏,Life of Calvin Portrait in Paul Henry’s‏;‏ ג׳ונתן אדוארדז:‏ Dover‏/Dictionary of American Portraits