מתח מועיל ומתח מזיק
”המתח הוא תגובת הלוואי של הגוף לכל צורך. לכן כולנו נמצאיםתמיד בדרגה כלשהי של מתח”(ד״ר הנס סליה).
כדי שהכנר יוכל להפיק צלילים מוסיקליים מכינורו, המיתרים צריכים להיות מתוחים — אך רק עד למידה מסוימת. המיתרים פוקעים אם הם מתוחים מדי. אך אם הם רפויים מדי, לא יפיקו צלילים כלל. מיתר מכוון הוא מיתר המתוח במידה המתאימה, היכן שהוא בין שני קצוות אלה.
כך גם לגבי המתח. כפי שראינו קודם, מתח רב מדי עלול להזיק. אך מה היה קורה אילולא היה מתח בחיינו? הרעיון אומנם נשמע כרעיון טוב, אבל עובדה היא שאנו זקוקים לפחות למידת־מה של מתח. לדוגמה, דמיין לעצמך שאתה חוצה את הכביש ולפתע אתה מבחין במכונית המתקדמת לעברך במהירות. תחושת המתח היא שמאפשרת לך להתרחק מן הסכנה — במהירות האפשרית!
המתח מועיל לא רק בשעת חירום. הוא עוזר לך לבצע מטלות יומיומיות. כולנו נתונים במתח כלשהו כל הזמן. ’המוות הוא המנוחה ממתחים’, אומר ד״ר הנס סליה, ומוסיף שהאמירה ”הוא במתח” נבובה בדיוק כמו הביטוי ”יש לו חום”. ”מה שאנו מתכוונים בעצם לומר בביטויים כאלה”, אומר סליה, ”הוא שהאדם סובל ממתח רב או מחום גבוה”. מהקשר זה משתמע שגם במצב מנוחה קיים בגופך מתח וגם בזמן השינה, שהרי לבך ממשיך לפעום וריאותיך ממשיכות לתפקד.
שלושה סוגי מתח
כשם שיש דרגות שונות של מתח, יש גם סוגים שונים.
מתח עז נובע מלחצי היומיום. לא אחת, אנו נדרשים להתמודד עם מצבים לא נעימים הדורשים פתרון. מצבים אלה מקריים וזמניים, ומסיבה זו ניתן על־פי־רוב לשלוט במתח. יש כמובן אנשים שחייהם רצופים משברים, ונראה כי האנדרלמוסיה הפכה לחלק בלתי נפרד מן האישיות שלהם. אך ניתן לשלוט אף בדרגה גבוהה זו של מתח. אולם ייתכן שהשרויים במצב זה יסרבו לשנות את סגנון חייהם הסוער, עד שיהיו מודעים להשפעתו עליהם ועל הסובבים אותם.
מתח עז הוא מצב זמני, ולעומתו מתח כרוני הוא מצב מתמשך. האדם הנתון במצב מלחיץ חש שהוא במבוי סתום, בין שמדובר במצוקת העוני, בעבודה שהוא מתעב המאמללת אותו — או בבעיית האבטלה. בעיות משפחתיות מתמשכות עלולות אף הן לגרום למתח כרוני. הטיפול בבן משפחה חולה עשוי להוסיף למתחים. תהא אשר תהא הסיבה למתח מסוג זה, הוא מכרסם בקורבנו יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש. ”הגרוע ביותר במתח הכרוני הוא שמתרגלים אליו”, טוען ספר בנושא. ”אנשים השרויים במתח עז מודעים לו מייד, משום שהוא חדש להם; הם מתעלמים ממתח כרוני משום שמדובר בתחושה המוכרת להם זה זמן רב, ושלמדו להשלים איתה”.
מתח טראומתי עלול לתקוף את האדם לאחר אסונות איומים כגון אונס, תאונה או אסון טבע. רבים מן החיילים שהשתתפו במלחמות ומניצולי מחנות הריכוז סובלים ממתח מסוג זה. הסימפטומים של מתח טראומתי עשויים לכלול זיכרונות חיים מן הטראומה, אפילו שנים לאחר שקרתה, ורגישות יתר לאירועים שוליים. לעתים מצב זה מאובחן כ”הפרעות דחק שלאחר טראומה” (PTSD). (ראה מסגרת לעיל.)
רגישות יתר למתחים
יש אומרים שאופן התגובה שלנו למצבי לחץ בהווה תלוי במידה רבה במהות הלחצים שעימם התמודדנו בעבר ובחוזק שלהם. לטענתם, אירועים טראומתיים עלולים לשנות את ה”מיתוג” האלקטרוכימי המוחי של האדם ולגרום לו בעתיד לרגישות יתר למתחים. למשל, מחקר שערך ד״ר לורנס בְּרַס בקרב 556 אנשי צבא שהשתתפו במלחמת העולם השנייה העלה, כי הסיכויים ללקות בשבץ היו גדולים פי שמונה אצל מי שהיו שבויי מלחמה יחסית לאחרים. עובדה זו נכונה לגביהם גם 50 שנה לאחר הטראומה הראשונית. ”הלחץ שחשו כשבויי מלחמה היה כה רב, עד כי הוא שינה את אופן התגובה שלהם למתח — לרגישות יתר”.
מומחים טוענים כי אין להקל ראש במצבי לחץ שעימם התמודדנו בילדות, משום שהללו יכולים להטביע את חותמם עלינו. ”ההורים של רוב הילדים שעברו טראומה לא לקחו אותם לרופא”, מציינת ד״ר ג׳ין קינג. ”הילדים מתמודדים עם הבעיה, ממשיכים בשגרת חייהם, ובסופו של דבר מגיעים למרפאות שלנו שנים לאחר מכן, כשהם סובלים מדיכאון או ממחלות לב”. תן דעתך למשל, לטראומה בעקבות אובדן של הורה. לדברי ד״ר קינג, ”לחץ בסדר גודל כזה כשאתה צעיר עלול לשנות לצמיתות את המעגלים של מוחך ולארגן אותם מחדש. כתוצאה מכך נפגעת יכולתו של המוח להתמודד עם לחצים רגילים, יומיומיים”.
מובן שאופן התגובה של אדם ללחץ תלוי במספר גורמים נוספים, כגון מערוכת גופו ומידת העזרה שהוא יכול לקבל על מנת להתמודד בהצלחה עם מצבים מלחיצים. ניתן בהחלט לשלוט במתח, ואין זה משנה מה גורם לו. כמובן, אין זו משימה קלה. ד״ר רייצ׳ל יהודה מעירה: ”לומר למי שנעשה רגיש למתחים ’פשוט תירגע’ זה כמו לומר לסובל מנדודי שינה ’לך לישון’”. עם זאת, אפשר לעשות רבות כדי להפיג את המתח, כפי שנראה במאמר הבא.
[תיבה בעמוד 7]
מתח במקום העבודה ”תופעה חובקת עולם”
דו״ח מטעם האו״ם העלה, כי ”המתח נהיה לאחת מבעיות הבריאות החמורות ביותר של המאה ה־20”. קיומו במקום העבודה גלוי לעין.
• באוסטרליה, מספר התביעות של עובדי מדינה הקשורות למתחים נסק ל־90 אחוז בתוך שלוש שנים בלבד.
• סקר שנערך בצרפת הראה, כי 64 אחוז מן האחיות ו־61 אחוז מן העוסקים בהוראה טוענים שהם מודאגים בגין הסביבה המלחיצה שבה הם נאלצים לעבוד.
• מחלות הנובעות ממתח עולות לארצות־הברית סכום משוער של 200 מיליארד דולר מדי שנה. מעריכים כי 75 עד 85 אחוז מתאונות העבודה נגרמות ממתח.
• במדינות רבות, נראה שנשים סובלות ממתח יותר מאשר הגברים. סביר להניח שהסיבה נעוצה בכך שעליהן לתמרן בין התחייבויות רבות יותר בבית ובעבודה.
מתח במקום העבודה הוא אכן כפי שמכנה אותו הדו״ח מטעם האו״ם, ”תופעה חובקת עולם”.
[תיבה בעמוד 8]
PTSD — תגובה נורמלית למצב לא נורמלי
’שלושה חודשים לאחר שעברנו תאונה ומכוניתנו נמחצה, עדיין לא יכולתי להפסיק לבכות או לישון לילה שלם. היה די ביציאה מהבית כדי שאיתקף חרדה’ (לואיז).
לואיז סובלת מהפרעות דחק שלאחר טראומה (PTSD). זוהי מחלה מתישה המאופיינת בזיכרונות או בחלומות טורדניים על אירוע טראומתי, החוזרים ונשנים. חולה PTSD אף עלול להגיב בעצבנות יתר. מייקל דֵיוויס, מומחה לבריאות הנפש, מספר למשל על חייל שלחם במלחמת וייטנאם, אשר ביום חתונתו זינק אל מאחורי השיחים לקול פיצוץ מהצתת מנוע של מכונית. ”היו הרבה סימנים בסביבתו שהעידו שהכל בסדר”, מספר דיוויס. ”זה קרה 25 שנה לאחר המלחמה; הוא היה בארצות־הברית, לא בווייטנאם; ... הוא לבש חליפת טוקסידו לבנה, לא מדי קרב. אך תגובתו לגירוי הסביבתי הישן הזה היתה לרוץ ולתפוס מחסה”.
הלם קרב הוא רק אחת הסיבות ל־PTSD. ידיעון הרוורד לבריאות הנפש מציין כי הסיבות להפרעה זו עשויות להיות כל ”אירוע או סדרת אירועים שבהם מעורבים מוות או סכנת מוות, פציעה קשה או סכנת פציעה. ייתכן שמדובר באסון טבע, בתאונה או בגורם אנושי — בשיטפון, שריפה, רעידת אדמה, תאונת דרכים, הפצצות, ירי, עינויים, חטיפה, תקיפה, אונס או בהתעללות בילדים”. אדם שהיה עד ראייה לאירוע טראומתי או שהאירוע הובא לידיעתו — דרך עדות נוגעת ללב או באמצעות תצלומים — עשוי לגלות סימפטומים של PTSD, במיוחד אם מדובר בבני משפחה או בידידים קרובים.
מובן שכל אדם מגיב אחרת לטראומה. לפי ידיעון הרוורד לבריאות הנפש, ”רוב מי שעוברים חוויה טראומתית אינם מפתחים סימפטומים פסיכיאטריים חמורים. גם כאשר קיימים הסימפטומים, אין הם מוגדרים בהכרח כ־PTSD”. אך מה קורה כאשר המתח מתפתח ל־PTSD? עם הזמן, יש שלומדים לשלוט ברגשות שמתעוררים בעקבות הטראומה ולחוש הקלה. אחרים ממשיכים להיאבק בזיכרונות מן האירוע הטראומתי שנים רבות לאחר מכן.
בכל מקרה, הסובלים מ־PTSD והחפצים לעזור להם חייבים לזכור שכדי להחלים דרושה סבלנות. על־פי המקרא המשיחיים מתבקשים ’לעודד את הנכאים ולהיות סבלניים כלפי כל אדם’ (תסלוניקים א׳. ה׳:14). חלפו חמישה חודשים בטרם יכלה לואיז, שצוטטה בראשית המאמר, לשוב ולאחוז בהגה. ארבע שנים לאחר התאונה אמרה: ”על אף שמצבי השתפר מאז, הנהיגה לעולם לא תהיה עבורי חוויה נעימה כפי שהיתה פעם. זה דבר שאני עושה בגלל שאני חייבת. עברתי כברת דרך מחוסר־האונים שחשתי בתקופה שלאחר התאונה”.
[תמונה בעמוד 9]
רבים מהעוסקים בעבודה משרדית סובלים ממתחים
[תמונה בעמוד 9]
המתח אינו בהכרח מזיק