הקץ לעוני קרוב
למה התכוון ישוע באומרו: ”העניים איתכם תמיד”? (מתי כ״ו:11) האם רמז שהעוני יכה באנושות לעד ושלא יימצא לו פתרון?
ישוע ידע שכל עוד יימשך סדר־הדברים הנוכחי של שלטון האדם, יהיה עוני. הוא ידע ששום צורת ממשל ושום מערכת כלכלית או חברתית לא יוכלו לעוני. ההיסטוריה מאשרת זאת.
אין שיטת ממשל ומערכת כלכלית או חברתית שלא נוסו באלפי שנות ההיסטוריה האנושית. אף־על־פי־כן, לא חלף העוני מבימת ההיסטוריה. למרות ההתקדמות בתחומי המדע, התעשייה והרפואה, המציאות הקשה היא שהעוני מפיל ברשתו יותר ויותר קורבנות בכל רחבי העולם.
ישוע הכיר היטב את הגורמים הרבים לעוני, ביניהם רעב, בצורת, פלישות צבאיות, ממשל גרוע, כלכלה כושלת, עשירים ובעלי השפעה העושקים את האביונים והחלשים, תאונות ומחלות, וכן מות בעלים העוזבים לאנחות יתומים ואלמנות בחוסר כל. יתרה מזו, הוא ידע שאנשים עלולים להתרושש ולרושש את משפחתם בעקבות הרגלים פסולים, כמו עצלות, שכרות, הימורים והתמכרות לסמים.
מכאן שכאשר אמר ישוע ”העניים איתכם תמיד”, היתה כוונת דבריו שביעור העוני נשגב מיכולתם של בני האדם. הוא התכוון שהעוני יימשך כל עוד יימשך קיומו של סדר־הדברים הזה, הנתון בשליטת האדם.
בעיית העוני אומנם אינה חדשה. אך אל לנו להסיק שלישוע או לאביו השמימי לא אכפת מעניים. כמו־כן, אל לנו להסיק מדברי ישוע שהעוני יימשך לעד. המקרא מבהיר שהעוני יבוא אל קצו.
עוני ותורת משה
חשוֹב למשל על התורה שנתן אלוהים, באמצעות משה, לעם ישראל הקדום. אחד התנאים בתורה היה שכל משפחה מבני ישראל תקבל נחלה בארץ כנען (דברים י״א:8–15; י״ט:14). הלויים יצאו מכלל זה, ולא קיבלו נחלה. תחת זאת, הם קיבלו למחייתם, על שום עבודתם המיוחדת במקדש, מעשר מתנובות הארץ (במדבר י״ח:20, 21, 24).
בנוסף לכך, חוקי הירושה בתורת משה הבטיחו שכל נחלה תישאר בבעלות המשפחה או השבט, אשר להם ניתנה מלכתחילה (במדבר כ״ז:8–11). גם אם מכר פלוני את אדמתו, היא לא נשארה בבעלות הקונה לעד. בבוא הזמן הוחזרה האדמה למשפחה שמכרה אותה.
למי שהתרוששו מסיבות שונות, אולי מחמת ניהול כושל של אדמתם או בזבזנות, העניקה התורה את הזכות ללקט מזון בשדות, במטעים ובכרמים של אחרים (ויקרא כ״ג:22). זאת ועוד, הנזקקים מבני ישראל היו רשאים ללוות כסף ללא ריבית. לפיכך, העם נקרא לגלות רוח של נדיבות כלפי העניים (שמות כ״ב:24).
ישוע דאג לעניים
כעבור מאות שנים, כשחי ישוע עלי אדמות, גילה גם הוא את רוח הנדיבות, כפי שלמד מאביו, יהוה. ישוע גילה התעניינות אישית בעניים. לו ולתלמידיו היתה קופה משותפת, וממנה תרמו לנזקקים מבני ישראל (יוחנן י״ב:5–8).
לאחר שהוצא ישוע להורג, גילו המשיחיים דאגה דומה לעניים, והושיטו סיוע חומרי במיוחד לאחיהם ואחיותיהם הרוחניים שהיו דלי אמצעים (רומים ט״ו:26). כמוהם, גם המשיחיים האמיתיים בימינו מגלים אהבה ודאגה איש לרעהו.
המקרא מביע אומנם חמלה לעשוקים, אך הוא גוער, כמובן, במי ש’אוכלים את בשרם’ מרוב עצלות (קהלת ד׳:1, 5). השליח פאולוס כתב: ”מי שאינו רוצה לעבוד, גם אל יאכל” (תסלוניקים ב׳. ג׳:10). ברוח דומה, מי שמכורים לסמים, לטבק או לאלכוהול, ומבזבזים כספים על התמכרותם זו, עלולים להתרושש בסופו של דבר. זהו פרי מעלליהם; הם בעצם ’קוצרים את מה שזרעו’ (גלטים ו׳:7).
סיבות לחוש ביטחון
המקרא מלמד שאלוהים מתעניין במיוחד במצבם של מי שמתאמצים לעשות את רצונו. לדוגמה, בתהלים ל״ז:25 דוד אומר: ”נער הייתי, גם זקנתי, ולא ראיתי צדיק נעזב, וזרעו מבקש לחם”. לא מובטח עושר למי שלבם נוטה לצדקה, אך הפסוק מלמד שאלוהים ידאג לכך שיהיה להם כל הדרוש למחייתם. פסוק 28 באותו מזמור מציין: ”יהוה אוהב משפט, ולא יעזוב את חסידיו”.
כשחי ישוע על הארץ, דאגתו לעניים לא הסתכמה בעזרה חומרית. הוא הבטיח להם שכל עוד יחתרו לבצע את רצון אלוהים, אלוהים ידאג לפחות למילוי צורכיהם הבסיסיים, הן בהווה והן בעתיד. ישוע אמר:
”הביטו אל עוף השמים: אינם זורעים ואינם קוצרים, אף אינם אוספים אל אסמים, ואביכם שבשמים מכלכל אותם. הלא אתם חשובים יותר מהם. ... ולמה אתם דואגים ללבוש? התבוננו אל שושני השדה וראו איך הם גדלים: אינם עמלים ואינם טוֹוים. אומר אני לכם שגם שלמה בכל הדרו לא היה לבוש כאחד מהם. ואם ככה מלביש אלוהים את חציר השדה אשר היום ישנו ומחר יושלך לתוך התנור, על אחת כמה וכמה אתכם, קטני אמונה! לכן אל תדאגו לאמור: מה נאכל? מה נשתה? ומה נלבש? ... והרי אביכם שבשמים יודע שצריכים אתם לכל אלה” (מתי ו׳:26–32).
לסיכום דבריו, קרא ישוע לתלמידיו: ”אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו [של אלוהים], וכל אלה ייווספו לכם” (מתי ו׳:33). איזה עידוד נפלא הוא זה לעניים המבקשים להשביע את רצון אלוהים! שים לב גם שישוע הראה שמלכות אלוהים צריכה להיות במקום הראשון בחיי תלמידיו. ישוע ידע שכאשר תפרוש מלכות אלוהים השמימית את שלטונה על כדור הארץ כולו, אז—ורק אז—ימוגר העוני.
העוני חלוף יחלוף
אם כן, ישוע הושיט תקווה נפלאה לעתיד. יוצא אפוא, שכאשר אמר ישוע ”העניים איתכם תמיד”, דיבר על החיים בסדר־הדברים שבשליטת האדם. הוא לא דיבר על החיים בעתיד, בחסות שלטונה של מלכות אלוהים השמימית. המקרא מנבא: ”לא לנצח יישכח אביון, תקוות עניים תאבד לעד” (תהלים ט׳:19). וכמלך מלכות אלוהים, לא יסבול ישוע המשיח כל ניסיון ניצול או עושק.
שלטון מלכותו השמימית של אלוהים היה הנושא המרכזי בהוראתו של ישוע (מתי ד׳:17). תחת שלטון המלכות, פני הדברים על הארץ יהיו בבואה של מצב העניינים בשמים. משום כך, לימד ישוע את תלמידיו לבקש מאלוהים בתפילה: ”תבוא מלכותך, ייעשה רצונך כבשמים כן בארץ” (מתי ו׳:10).
כיצד? אלוהים מתעתד למחות מעל פני האדמה את סדר־הדברים של שלטון האדם, ולהשליט במקומו את מלכותו השמימית. הנבואה בדניאל ב׳:44 חוזה: ”ובימי המלכים האלה [השולטים כיום] יקים אלוהי השמים מלכות שלא תחרב לעולם. מלכות זו לא תעבור לעם אחר [חסל סדר שלטון אנוש]. היא תפורר את כל המלכויות האלה [בנות זמננו] ותשים להן קץ והיא תקום לעולם”.
בעת ההיא, בעולם חדש תחת שלטון מלכות אלוהים, יהפוך כדור הארץ כולו לגן־עדן ובו שפע מכל טוב. העוני יימחה ולא יישאר לו זכר. עיין בכמה מנבואות המקרא בדבר התנאים שישררו אז:
”ועשה יהוה צבאות לכל העמים... משתה שמרים [יין המשומר], שמנים מְמֻחָיִם [מטעמים דשנים]” (ישעיהו כ״ה:6). ”יהי פיסת בר [שפע תבואה] בארץ, בראש הרים ירעש” (תהלים ע״ב:16). ”גשמי ברכה יהיו. ונתן עץ השדה את פריו, והארץ תתן יבולה, והיו על אדמתם לבטח” (יחזקאל ל״ד:26, 27). ”ארץ נתנה יבולה; יברכנו אלוהים, אלוהינו” (תהלים ס״ז:7). ”ישושום מדבר וציה, ותגל ערבה ותפרח כחבצלת” (ישעיהו ל״ה:1).
יתרה מזו, מיכה ד׳:4 מבטיח: ”ויָשבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ואין מחריד”. בית מובטח לכל: ”ובנו בתים וישבו... לא יבנו ואחר יֵשב” (ישעיהו ס״ה:21, 22). אין תימה שישוע הבטיח למאמינים בדברים שלימד ש’יהיו איתו בגן־עדן’! (לוקס כ״ג:43).
כפי שראינו, דבר־אלוהים שנכתב בהשראתו מראה בפירוש שיקיץ הקץ על העוני. סופו קרוב, שכן על־פי נבואות המקרא העולם נמצא ב”אחרית הימים”. אלה ”זמנים קשים” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5, 13). סדר־הדברים הנוכחי יחלוף במהרה לבלי שוב, והעוני יחוסל אחת ולתמיד—לא ביד בני אנוש, אלא יד אלוהים תהיה בדבר. ישוע, המלך המשיח, ”יציל אביון מְשַׁווֵע, ועני ואין עוזר לו. יחוס על דל ואביון, ונפשות אביונים יושיע” (תהלים ע״ב:12, 13).
[תמונה בעמודים 8, 9]
תנאי דיור טובים ושפע מזון מובטחים לכל בעולם החדש שיכונן אלוהים
[תמונה בעמוד 10]
בעולם החדש לא יהיו ילדים רעבים