הממשלה העולמית הנכנסת – מלכות אלהים
(חלק י״ג בסידרה)
פרק י׳
’ההמון הרב’ מברך את בוא הממשלה העולמית הנכנסת
1, 2. לפני מי נאספים עתה כל עמי הארץ?
כל עמי תבל, הן אלה שבתוך אירגון האומות המאוחדות והן אלה שמחוצה לו, נאספים עתה לפני המלך המשיח, שאותו הושיב אלהים על הכס. המשיח חזה זאת מראש, בהיותו על הארץ לפני אלף ותשע־מאות שנה. במשל האחרון שהביא על ”אות” הנוכחות שלו ושל ’עת הקץ’, אמר:
2 ”כאשר יבוא בן־האדם בכבודו וכל המלאכים אתו, יישב על כסא כבודו וייאספו לפניו כל הגויים.” – מתי כ״ה:31,32.
3. מדוע יש שיערערו על הנאמר לעיל?
3 רבים יערערו על כך שנבואה זו, שמכוח־השכינה, מתגשמת כיום, בטענה שאין הם עדים לכך שארבעה מיליארד האנשים מכל הלאומים, השבטים והגזעים מתקבצים אל מקום רחב־ידיים, לפני כס שמימי גלוי־לעין, שעליו יושב המלך המשיח ו”כל המלאכים” סביבו. ואכן, הצדק עימם באמרם שאין הם רואים כל התכנסות בינלאומית מעין זאת. שהרי, כיצד יוכלו כל ארבעה מיליארד תושבי כדור־הארץ להתקבץ אל מקום אחד, אפילו אם היו מעמידים לרשותם את כל אמצעי התחבורה שבעולם?
4.מדוע אין ההתאספות הזאת מהווה משום בעיה למשיח?
4 עם זאת, טייסי־החלל שנחתו בשנים האחרונות שש פעמים על הירח, יכולים היו לראות מעל־פניו את זריחתו ושקיעתו של כוכב־הלכת ”ארץ”. ובשעה שטסו בחלליתם בין הירח לכדור־הארץ, עלה בידם לראות את כל כדור־הארץ המסתובב סביב צירו. אם היה הדבר נכון לגביהם, עד כמה יותר יכול ישוע המשיח, שזכה למעמד נישא, להתבונן על זירת המאורעות העולמית מעל כסאו הרם בשמים, הרחק מעבר לירח! מאז רומם אותו אלהים לשבת לימינו, בשנת 33 לספירה, יכול היה לעשות כן תמיד. כיון שכך, באיזה מובן מתאספים לפניו כל העמים, מאז הכתרתו בשמים בתום ”עתות הגויים” בשנת 1914?
5. באיזה מובן נאספים העמים לפני המלך המשיח?
5 ובכן, המצב לגבי העמים השתנה, מאז הסתיימה בשנת 1914 התקופה בה הורשו הם לשלוט על העולם בלא התערבותו של אלהים כריבון אוניברסלי. (לוקס כ״א:24; תהלים ק״י:1, 2) כאשר מאז ואילך היפנה המשיח את תשומת־ליבו לעמים, עשה כן בתור מלך שרסן־השלטון בידיו. (חזון־יוחנן י״א:15; י״ב:10) עתה הוא מתבונן בהם ובוחן את עמדתם כלפי הכניעה לשלטון המשיחי החוקי. הוא מתייחס אליהם כאל מערכת פוליטית כלל־עולמית, כאל קבוצה מאוגדת, וכולם כאחד ניצבים מולו בעניין המחלוקת על השלטון העולמי. עתה מוטל עליהם לבחור בין ריבונות לאומית, לבין ריבונותו האוניברסלית של אלהים באמצעות מלכות המשיח. לאור הסמכות שהוענקה למשיח, הוא מוסמך עתה ’לרעות את העמים בשבט ברזל,’ ואף ’לנפץ’ אותם בבוא העת. (תהלים ב׳:8, 9; חזון־יוחנן י״ב:5) האומות שנדונו לכליה מקובצות עתה באירגון האו״ם, אך לא על־מנת להיכנע לשלטון המשיח.
6. כיצד נמסרה לכל העמים הודעה על השינוי במעמדם?
6 לכל האומות נמסרה הודעה על השינוי שחל במעמדן לפני יהוה אלהים, אשר קבע את ”עתות הגויים”. (דניאל ד׳:13, 20, 22, 29; לוקס כ״א:24) כיצד? על־ידי שיהוה שלח אליהן את ’שגרירי’ מלכותו, כדי שיכריזו את ’הבשורה הטובה של המלכות בכל העולם לעדות לכל הגויים’, ממש כשם שניבא ישוע המשיח במתי כ״ד:14. ’שגרירי המלכות’ הללו הם ’בחיריו’ של אלהים ו’אחיו’ הרוחניים של המשיח. (קורינתיים ב׳. ה׳:20; אפסיים ו׳:20; יוחנן כ׳:17; עברים ב׳:11, 12) כתוצאה משירותם כשגרירים וכמכריזי המלכות, נקבצים העמים לפני מלכו המשוח של אלהים, האוחז בשבט הברזל. עדי יהוה כבר הפיצו את בשורת המלכות במאתיים ועשר ארצות, ועקב כך פועלים כיום תלמידי המשיח בכל אותן ארצות. (מתי כ״ח:19, 20) בדרך זו קובצו כל העמים לפני המלך המוכתר, ומאחר שנמסרה להם הודעה, ניצבים כולם לפניו במעמד דומה, כבעלי אחריות שווה. – השווה מתי כ״ד:31; ישעיהו מ״ג:9.
ההפרדה בין תומכי המלכות לשאינם תומכים בה
7, 8. (א) האם מפריד המלך בין העמים בהתאם להבדלים פוליטיים? (ב) על איזה יסוד מתנהלת ההפרדה?
7 כיצד נוהג ”בן־האדם”, היושב על הכס השמימי הנשגב, בעמים שקובצו לפניו? המשיח ממשיך את משלו ואומר: ”אז יפרידם זה מזה, כרועה המפריד את הכבשים מן העזים. ויציב את הכבשים לימינו ואת העזים לשמאלו.” – מתי כ״ה:31–33.
8 מהמשך המשל מסתבר, שהמלך המשיח איננו מפריד את העמים לשתי כיתות, האחת כנגד השנייה, מבחינת הבדלים פוליטיים. הוא מפריד בין האנשים המשתייכים לאותן אומות, בהרשותו לכל אחד לבחור את בחירתו האישית, בלא להתחשב במה שעושה הממשלה שהוא חי תחת שלטונה. מלאכת ההפרדה הזאת מתנהלת במרוצת ’נוכחותו’ הסמויה של המשיח במלכותו ובהדר־תפארתו. (מתי כ״ד:3, 37, 39, 40) על איזה יסוד מתנהלת מלאכת ההפרדה הזאת? ההפרדה ’היא בין התומכים במלכות המשיח לבין אלה הדוחים אותה. אם כן, איזה בעל־חיים במשל מסמל את המצדדים במלכות, ואיזה את אלה שאינם מצדדים בה? הבה נראה:
9, 10. מה עשו האנשים דמויי־הכבש, שהמלך מציבם לימינו?
9 אז ”יאמר המלך אל הניצבים לימינו, ’בואו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם מאז היווסד תבל, כי רעב הייתי ונתתם לי לאכול, צמא הייתי והשקיתם אותי, עובר־אורח הייתי ואספתם אותי, ערום – והלבשתם אותי, חולה הייתי וביקרתם אותי, במאסר הייתי ובאתם אלי.’” – מתי כ״ה:34–36.
10 אנו למדים, איפוא, שה”כבשים” מסמלים את תומכי המלכות המשיחית, שהיתה מוכנה להם מאז נוסד עולם האנושות. אך, מאחר שישוע המשיח לא היה מלך בשר־ודם, גלוי־לעין, במהלך נוכחותו בהוד־מלכותו מאז 1914, כיצד יכולים היו אותם אנשים דמויי־כבש לעשות את הדברים הללו למענו? המשל ממשיך ואומר:
11. כיצד משיב המלך על שאלות ”הכבשים”?
11 ”יענו הצדיקים ויאמרו אליו, ’אדוננו, מתי ראינו אותך רעב והאכלנו אותך, או צמא והשקינו אותך? מתי ראינוך עובר־אורח ואספנו אותך, או ערום והלבשנו אותך? ומתי ראינו אותך חולה, או במאסר, ובאנו אליך?’ ישיב המלך ויאמר להם, ’אמן, אומר אני לכם, מה שעשיתם לאחד מאחי הקטנים האלה לי עשיתם.’” – מתי כ״ה:37–40.
12. כיצד עשו ”הכבשים” הצדיקים את הדברים הללו, ומדוע?
12 באמרו ”אחי”, ’מתכוון המשיח ל”בחיריו”, לאלה שהם ”יורשי נחלת אלהים וגם יורשים השותפים למשיח”. (מתי כ״ד:31; רומיים ח׳:17) כיום נותרה עדיין על הארץ שארית קטנה של אחיו הרוחניים. כולם משתתפים בחריצות בהגשמת נבואת המשיח, ”ובשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים ואחרי־כן יבוא הקץ.” זאת, משום שהם סמוכים ובטוחים שמלכות אלהים ממשמשת ובאה, על־פי ה”אות” של נוכחותו הסמויה־מן־העין של המשיח. בגלל עשותם כן מאז תום ”עתות הגויים” ב־1914, הם התנסו ברעב, בצמא, בעירום, בחולי, בהיעדרות מן הבית או באובדן בתיהם, ואפילו במאסר, רק משום שהכריזו ”בשורה זו של המלכות”. (מתי כ״ד:14, 32, 33; מרקוס י״ג:9, 10; לוקס כ״א:29–31) ”הצדיקים” דמויי־הכבש חשים לעזרת ’אחיו’ הרוחניים של המשיח, מפני שהם מצדדים במלכות שעליה מכריזים בפניהם ה”שגרירים” המשיחיים. הם מברכים את בואה כשלטון חוקי על האנושות כולה.
13, 14. (א) בדומה לאיזה לא־יהודים בימי המלכה אסתר נוהגים ”הכבשים” הללו? (ב) כיצד נעשים הם לתלמידיו של המלך?
13 הם מושיטים ביודעין את עזרתם לקידום בשורת המלכות, כיון שהם מתפללים בעד הממשלה העולמית הזאת ותומכים בה. משום כך, הסיוע שהם מגישים ל’אחיו’ הרוחניים של המשיח יקר בעיניו. בימי־קדם, הקבילו להם הנוכרים שבאו לעזרת היהודים שהיו בסכנת השמדה בתקופת אסתר המלכה ובן־דודה מרדכי, שנתמנה לראש השרים בממלכת אחשוורוש, מלך פרס ומדי. – אסתר ח׳:17; ט׳:3.
14 כיון שכך, הבטחתו הבאה של המלך מתייחסת אליהם: ”כל המשקה אתכם כוס מים משום היותכם של המשיח, אמן אני אומר לכם שלא יאבד שכרו.” (מרקוס ט׳:41) שכרם של הצדיקים דמויי־הכבש, מגישי העזרה, איננו אלא הזכות להטיף יחד עם שארית ’אחיו’ של המשיח את ’הבשורה הטובה של המלכות’ בכל רחבי תבל, כשהם נוטלים חלק בסיבלות השארית למען מטרה זו. עקב כך נעשים הם לתלמידי המלך המשיח, בהקדישם את עצמם ליהוה אלהים, אביו השמימי. – מתי כ״ח:19, 20.
15. באיזו שליחות נתברכו ”הכבשים”?
15 בזכות הקדשתם זו, נתמנו הצדיקים דמויי־הכבש לשליחי המלכות המשיחית של אלהים, ומוטלת עליהם השליחות להכריז על הממשלה העולמית התיאוקרטית לאנשי כל הלאומים, הגזעים והלשונות. הם אכן נעשים ’ברוכי אביו’ של המשיח.
16. כיצד יירשו ”הכבשים” את המלכות שהוכנה להם זה מכבר?
16 הללו יזכו לגמול על נאמנותם לריבונותו האוניברסלית של אלהים – לא כיורשים־שותפים למשיח ול’אחיו’ הרוחניים במלכות השמימית – אלא כיורשי התחום הארצי של מלכות המשיח. המלה ”מלכות”, או ממלכה, מורה לעתים קרובות על תחום שלטונה של המלכות. כאן מדובר על התחום של גן־העדן הארצי, שעליו דיבר המשיח לפני למעלה מאלף ותשע־מאות שנה, באמרו לאוהד שגווע לצידו, ”אמן, לך אומר אני, היום, [בחג־הפסח של ה־33 לספירה] אתי תהיה בגן־עדן.”(לוקס כ״ג:43) כאשר גירש אלהים את אדם וחוה מגן־עדן, היה בדעתו להחזיר את גן־העדן הזה לקדמותו, בהתאם להבטחתו בבראשית ג׳:15, דבר שהיה ב”היווסד תבל”. – מתי כ״ה:34.
אלה שאינם תומכים בממשלה העולמית הנכנסת
17, 18. איזה פסק־דין יצא נגד ”העזים”, ומדוע?
17 בניגוד להזמנת המלך ’לרשת את המלכות [את תחום שלטונה הארצי] המוכנה לדמויי־הכבש מאז היווסד תבל’, יצא גזר־דין מרשיע נגד ”העזים” הסמליות שבמשל. בהקשר אליהן נאמר:
18 ”אחרי־כן יאמר אל הניצבים לשמאלו, ’לכו ממני, ארורים, אל אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו, כי רעב הייתי ולא נתתם לי לאכול, צמא הייתי ולא השקיתם אותי, עובר־אורח הייתי ולא אספתם אותי, ערום – ולא הלבשתם אותי, חולה ובמאסר – ולא ביקרתם אותי.’ ישיבו גם הם ויאמרו, ,אדוננו, מתי ראינו אותך רעב, או צמא, או עובר־אורח, או ערום, או חולה, או במאסר ולא שרתנו אותך?’ אז יענה להם ויאמר, אמן, אומר אני לכם, מה שלא עשיתם לאחד מן הקטנים האלה, גם לי לא עשיתם.’” – מתי כ״ה:41–45.
19. המתייחס המלך להתנהגותם כהזנחה שלא ביודעין?
19 כאן מתעוררת השאלה: המתייחס המלך לעניין זה כאילו התעלמה כיתת ”העזים” מכך, שלא בכוונה תחילה? הסבור הוא שהתנהגותם זו נובעת אך ורק מהזנחה חסדת־מחשבה? כמובן שלא, משום שהוא מכנה את אלה שהזניחוהו בשם ”ארורים” ומצווה עליהם לצאת מעל פניו ”אל אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו”. על המלך לשפוט אותם כרשעים, על־פי הכלל המקראי: ”מארת [קללת] יהוה בבית רשע, ונווה צדיקים יברך.” (משלי ג׳:33) אך, מדוע ראויה כיתת ”העזים” לקללה, רק משום שלא הגישה עזרה וסיוע ל’אחיו’ של המשיח?
20, 21. מה בכל זאת ידעו ”הכבשים” ו”העזים”?
20 אם נאמר ש”העזים” הסמליות קוללו ונדונו להשמדה יחד עם השטן ומלאכיו רק משום שהזניחו, שלא ביודעין, את ’אחיו’ של המשיח, אזי סביר לטעון ש”הכבשים” הסמליים בורכו וזכו לגמול, משום שעשו בבלי דעת את הטוב ל’אחיו’ של המשיח. איזה ערך ממשי יהיה בכך, אם ”העזים” הזניחום, בלא להיות מודעים לכך כלל? האמנם יהיה בזה משום צדק לשלם שכר לכיתה נבערת אחת, ולהעניש את הכיתה הנבערת השנייה? ברור שלא.
21 הבה נניח ששתי הכיתות לא היו מודעות לעובדה, שמה שעשו, או שלא עשו, ל’אחיו’ הרוחניים של המשיח, הן בעצם עשו, או לא עשו למשיח עצמו. אך, הן ידעו שיחסם החיובי, או השלילי, מופנה כלפי ’אחיו’! הכיצד?
22. למי נועדו ’אחיו’ של המשיח לבשר, ’ותוך איזו תגובה?
22 ובכן, יש להתייחס למשל של ישוע על הכבשים והעזים, לאור מה שאמר קודם־לכן בנבואתו על ’אות הנוכחות שלו ושל סיום סדר־הדברים’. (מתי כ״ד:3, ע״ח) הוא דיבר על המלאכה הברוכה שיבצעו ’אחיו’ הרוחניים,באמרו להם במתי כ״ד:14: ”ובשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים ואחרי ־כן יבוא הקץ.” אם כן, היא לא תוכרז רק באיזורים מסוימים, אלא ”לכל הגויים” ו”בכל העולם”. אך, ישוע גם אמר ל’אחיו’ הרוחניים: ”אז ימסרו אתכם לרודפים ויהרגו אתכם ותהיו שנואים לכל הגויים בגלל שמי.” – מתי כ״ד:9.
23. האם אי־ההכרה ב’אחיו’ של המשיח מוכיחה שהם אינם כאלה?
23 אם ישנאו את ’אחיו’ הרוחניים; בגלל שמו, משמע הדבר שהם יזדהו בפומבי על־ידי הכרזת ”בשורה זו של המלכות” בכל רחבי תבל ועל־ידי עשותם תלמידים. (מתי כ״ח:19, 20) בדרך כלל, הממשלות הלאומיות ונתיניהן מסרבים להכיר בכך שמכריזי בשורת המלכות הם ’אחיו’ הרוחניים של המשיח. אך, האמנם מוכיח הדבר שהם אינם ’אחיו’ הרוחניים? כלל וכלל לא!
24. מדוע אין הזנחתם של ’אחי’ המשיח ניתנת להצדקה?
24 הסירוב הכללי להכיר ב’אחיו’ הרוחניים של המשיח, והשנאה הבינלאומית המכוונת נגדם על שום הכרזתם את המלכות, השפיעה על יחס האנשים כלפיהם. בארצות בהן קיימת ”מגילת זכויות” המגינה על חופש הפולחן, אין האזרחים רשאים לרדוף את ’אחי’ המשיח בצורה אלימה. אך, מחשש מפני דעת־הקהל, או משום שהם מסכימים עימה, יתכן שאלה הנמנעים מלרדוף, מסרבים ביודעין להגיש עזרה וסיוע ולתמוך ב’אחיו’ של המשיח. אין, איפוא, להצדיק את גישתם השלילית או את הזנחתם. – משלי כ״ט:18.
25. מדוע אי־אפשר להתייחס לנושא באדישות, בלא להיענש על כך?
25 המשל של ישוע על הכבשים והעזים לוקח כל זאת בחשבון. אי הגשת עזרה וסיוע ל’אחיו’ של המשיח, משמעה, אי תמיכה במלכות המשיח, בממשלה העולמית הנכנסת. העניין חמור, משום שאי־אפשר להתפשר בנושא הממשלה העולמית, או לנקוט כלפיה עמדה שאיננה לכאן או לכאן. המלך המשיח מתעב גישה פושרת, או אדישה. (חזון־יוחנן ג׳:16) המשיח אמר, כמו־כן: ”מי שאיננו אתי. נגדי הוא, ומי שאיננו אוסף אתי – מפזר.” (מתי י״ב:30; לוקס י״א:23) משום כך, אין המשיח פועל באי־צדק בהכריזו על האנשים דמויי־העז שאינם תומכים ב”כסאו” או במלכותו כ”ארורים”, שיש להענישם עם השטן ומלאכיו. ”העזים” מסווגות עם השטן, משום שהן מאזינות להשמצות השטן ומלאכיו ומטפחות דעות קדומות נגד ’אחיו’ של המשיח. (חזון־יוחנן י״ב:10) כיוון שכך, גורלן יהיה כגורלו.
26. מתי יאמר המלך ל”עזים” ללכת מעל פניו אל ה”אש”?
26 הבה נישמר, איפוא, שלא לנסות להצדיק את ”העזים” ולערער בכך על מידת הצדק של המלך המשיח. בין שהדבר לרוחנו, ובין שלא, חותם המשיח את משלו על ”העזים” האשמות ועל ”הכבשים” הנקיים־מאשמה, בפסק־הדין: ”יילכו אלה [העזים הסמליות] לדראון עולם והצדיקים לחיי עולם.” (מתי כ״ה:46) מתי יאמר המלך המשיח ל”עזים” הארורות ללכת אל ה”אש” הסמלית, לדראון ולאבדון [ביוונית, קולאסיס]? זאת, לאחר שהטפת בשורת המלכות תבוצע בעולם כולו על ־ידי ’אחיו’ הרוחניים ויקיץ ”הקץ” על סדר־הדברים הזה, הנמצא עתה ב’עת הקץ’ שלו. (מתי כ״ד:3, 14) אזי תפרוץ ”הצרה הגדולה”, שה”עזים” לא יינצלו ממנה. – מתי כ״ד:21, 22.
27. מהו עונשן של ה”עזים” וכמה זמן יימשך?
27 ’אובדנם הנצחי של האנשים דמויי־העז הינו ההיפך הגמור של ”חיי עולם”, שיהיו מנת־חלקם של ”הכבשים”. הרי זה עונש נצחי, משום שהוא לא יוסר מעל ”העזים” כשגזר־דינם ייצא לפועל ב”צרה הגדולה”. הם לעולם לא יקומו לתחייה. חלקם יהיה ”המוות השני” הנזכר בכתבי־הקודש ושאותו מסמל ”אגם האש”. הם לא ישתחררו לעד מ״אגם האש” הסמלי’ לא יותר משישתחררו ממנו השטן ומלאכי־החבלה שלו. (חזון־יוחנן כ׳:10–15; בראשית ג׳:15) הם יישמדו ב”צרה הגדולה” שתגיע לשיאה ב”מלחמת היום הגדול אשר לאלהי צבאות” בהר־מגידון. – חזון־יוחנן ט״ז:14, 16; י״ט:8, 11–21.
ניצולי ”הצרה הגדולה”
28, 29. ממה יינצלו ”הכבשים”, כמתואר בחזון־יוחנן ז׳:13–15?
28 אם ברצוננו ליהנות מן הממשלה העולמית הנכנסת של יהוה אלהים ומשיחו, ברור שלא נהיה מעוניינים ללכת ל”דראון עולם” יחד עם ”העזים” ב”צרה הגדולה” הממשמשת ובאה. הבחירה הנבונה, שיש בה משום כבוד אלהים, תהיה להוכיח את עצמנו עתה כאנשים דמויי־כבש מבורכים. כיתת ”הכבשים” הסמליים תישאר בחיים במרוצת ”הצרה הגדולה”, והינצלותם תובילם ל”חיי עולם” תחת שלטון הממשלה העולמית הנכנסת. ”הכבשים” מתוארים כ”המון רב” שאין למנותו, שיינצל מן ”הצרה הגדולה”. הדבר מובטח, כפי שמציין הדו־שיח בין ”זקן” מיוחד לבין אחד מ’אחיו’ של המשיח, השליח יוחנן. בהקשר לכך אנו קוראים:
29 ”דיבר אחד הזקנים ואמר אלי: ’אלה הלבושים גלימות לבנות, מי הם ומאיין באו?’ אדוני, אתה יודע,’ השבתי לו. אמר אלי: ’אלה הם הבאים מן הצרה הגדולה. הם כיבסו את גלימותיהם והלבינו אותן בדם השה. לכן הם נמצאים לפני כסא אלהים ועובדים אותו יומם ולילה בהיכלו, והיושב על הכסא יפרוש משכנו עליהם.’” – חזון־יוחנן ז׳:13–15.
30. איזו הגנה מאפשרת להם להינצל, כדי לעמוד לפני מי?
30 אלהים פורש את ”משכנו” על לובשי הגלימות הלבנות, כדי להגן ולסוכך עליהם. הדבר מסביר מדוע הם היחידים ”הבאים מן הצרה הגדולה”’ מבין כל אוכלוסיית העולם בעת ההיא, מלבד שארית ’אחיו’ הרוחניים של המשיח, אשר כלפיהם המשיכו הם לעשות את הטוב. במהלך ”הצרה הגדולה” ימוגרו כל כסאות שליטי העולם ויישמדו. (חגי ב׳:22) משום כך לא מדובר על אף כסא אחר מלבד ”כסא אלהים”. (חזון־יוחנן ז׳:10–15) אין איש היושב על כס כלשהו, מלבד אלהים. כך יוצדק מעמדו כריבון היקום, כולל כדור־הארץ!
31. איזו פעולה, שאיננה נזכרת במשל של ישוע,נקטו הם?
31 החזון מראה שניצולי ”הצרה הגדולה”, לובשי הגלימות הלבנות, עשו יותר ממה שמתאר המשל על הכבשים והעזים. הם ”כיבסו את גלימותיהם והלבינו אותן בדם השה.” עובדה זו מדגישה, שהם מאמינים כי ”שה האלוהים” הוא ישוע המשיח, וכי קיבלו את קרבנו ואת דמו מכפר־החטא. זהו אחד הגורמים המניע אותם לעזור, לסייע ולשתף פעולה עם ’אחיו’ הרוחניים של ”’השה”. ומעל לכול, הם נושאים עיניהם אל האב השמימי של ”השה”, אל ריבון העולם כדי שיושיע אותם מן ”הצרה הגדולה”.
32. כיצד עומדים הם בדרישות היסודיות להינצלותם זו?
32 חברי ’ההמון הרב’ מוכיחים שהם עומדים בדרישות היסודיות לישועה, עקב העמדה שהם נוקטים כלפי כסא האלהים והודאתם בפניו בפומבי. עובדה זו מסתברת מן הדברים הבאים: ”אחרי־כן [כלומר, אחרי חתימת 000,144 בני־ישראל הרוחניים, אחיו הרוחניים של השה] ראיתי והנה המון רב, אשר לא יכול איש למנותו, מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות – עומדים לפני הכסא ולפני השה כשהם לבושים גלימות לבנות וכפות תמרים בידיהם, וקוראים בקול גדול: ’הישועה לאלהינו היושב על הכסא ולשה.’” – חזון־יוחנן ז׳:9, 10.
33. במה מודים הם ביחס לאלהים ולמשיחו? כיצד?
33 ,ההמון הרב,’ שאינם כוללים איש מבני־ישראל הרוחניים, עומדים בלבוש הולם ותוך רחשי כבוד לפני כסא האלהים, בהכירם בו כשליט העולם. (חזון־יוחנן י״א:15) וכאילו היו כפות תמרים בידיהם, מהללים הם אותו פה אחד כריבון האוניברסלי, הראוי לשבת על כס הממשלה העולמית. (השווה יוחנן י״ב:12, 13) הם מכירים, כמו־כן, ב”שר החיים” ששלח יהוה, בישוע המשיח. (מעשי־השליחים ג׳:15; יוחנן א׳:29, 36) הם מודים, איפוא, בשמחה לפני השמים והארץ, כי יהוה הוא שהצילם מן ”הצרה הגדולה”.
34. ממתי במיוחד החלו הם להתקבץ?
34 במרוצת ’עת הקץ’ הזאת, ובמיוחד מאז שנת 1935, התקבצו והתאחדו חברי ’ההמון הרב’, על אף היותם בני לאומים, גזעים ושבטים שונים. הם האזינו להטפה הכלל־עולמית של ”בשורה זו של המלכות”. בפעלם בתואם עם המידע שפורסם בחוברת המצפה מ־15 באוגוסט, 1934 (עמוד 250, סעיף 34), הם הקדישו עצמם ליהוה אלהים, באמצעות המשיח. הם הצטרפו אל שארית ’אחיו’ הרוחניים של המשיח בהכרזת ’בשורת המלכות’ בכל רחבי תבל. עד כמה נעימה לאוזנינו התהילה שהם נושאים לממשלתו העולמית הנכנסת של יהוה!