מה מידת הדחיפות שבימינו?
”קרוב יום יהוה הגדול, קרוב ומהר מאד; קול יהוה מר צורח שם גבור.” – צפניה א׳:14.
1. איזו צרה ניבא המשיח שתרד על משרתי אלהים, לגבי מי התגשם הדבר וכיצד?
בנבואתו המרגשת על ’קץ העולם הזה,’ אמר המשיח בין השאר: ”אז ימסרו אתכם לרודפים ויהרגו אתכם ותהיו שנואים לכל הגויים בגלל שמי.” (מתי כ״ד:9) לגבי איזו קבוצה דתית התגשמו מלים אלה בימינו? ובכן, מבין כל העדות הדתיות, עדי־יהוה בלבד היוו בתקופתנו נושא להתקפה הן מצד הנאצים, הקומוניסטים, המשטרים הצבאיים הרודניים, והן מצד הארצות הנקראות דמוקרטיות, ברחבי תבל כולה.
2. כיצד התמודדו עדי־יהוה באפריקה עם המצב? (תהלים ל״ז:39)
2 בשנים האחרונות סבלו העדים במלאווי ממעשי הרג, אונס, מכות ומאסר. אמונתם האיתנה זכתה לכבוד והערצה, לא רק מצד אחיהם הרוחניים, אלא גם מצד שוחרי־החופש בכל מקום. אם כי המצב הוקל במידת־מה במלאווי, הרי ארצות אפריקניות אחרות מדווחות על רדיפות גדלות והולכות.
2 מדינה חדשה אחת ציוותה על כל אזרחיה לענוד תווי־זיהוי פוליטיים. בארץ אחרת הסגיר ”אח” כוזב את הקהילה בליל יום־הזיכרון, והמשטרה באה והקיפה את מקום האסיפה, אך משום מה ריכזה את כוחותיה ליד הכניסה האחורית. כאשר נודע הדבר לעדים, נוכחו הם שהדלת הראשית נותרה ללא שמירה, וכולם, מלבד שניים, הצליחו להימלט ולהתפזר אל תוך הלילה. שני המשיחיים הוכו באכזריות, אך אמונתם לא נתערערה והם נשאו עדות נפלאה בבית־המשפט.
2 בארץ אחרת הוכו וגורשו מכפריהם עדים נאמנים, שסירבו לקרוא בקול סיסמה לאומנית. לאחדים נאמר, בדרך לגלוג, ”אתם יכולים ללכת לאן שתרצו, אפילו אל יהוה שלכם.” הנסיעה ממקום למקום נעשתה שם קשה ביותר, ומשגיחים נודדים נאסרו. אך, במחנות המעצר אין מחסור ב”מזון” רוחני. העדים העצורים מצפים אפילו לחלק מכינוסי ”האמונה המנצחת”.
2 ארץ אפריקנית אחרת מדווחת על 22 עדים שנאסרו בהאשמות שווא על פעילות פוליטית. הם הוכו קשות, הופשטו עד לתחתוניהם ונאסרו משך חודש ימים במצב זה של חצי־עירום. בארץ אחרת הוכו שלושה למוות, ואחדים נשפטו למוות עקב נושא הנייטרליות; הם עירערו על גזר הדין. בארץ אפריקנית נוספת האשים כומר קופטי את עדי־יהוה בהאשמות כוזבות של מעורבות בפוליטיקה המזרח־תיכונית, דבר שהביא למאסרם של 13 גברים ו־20 נשים משיחיים, כשאחת בהריון ואחרת עם בת פעוטה.
3. כיצד מבטאים עדי־יהוה את אמונתם בפועל?
3 למרות שכאן הוזכרו במיוחד מאורעות שקרו זה לא מכבר באפריקה, הרי שבארצות רבות אחרות ברחבי העולם ננקטו צעדים כדי להגביל את פעילותם של עדי־יהוה ולהקשות עליהם לארגן כינוסים. שליחים גורשו ממספר ארצות, ונעשה קשה יותר ויותר לשגר שליחים לשדות חדשים. זאת, כשם שחזה יהוה מראש בפי נביאו ירמיהו: ”ונלחמו אליך.” וכך הם עושים! אך, משרתי יהוה ממשיכים לשאת עדות מליאה, על אף תעמולה כוזבת ורדיפות מרות. הם מאמינים בכל ליבם בהבטחת יהוה: ”ולא יוכלו לך, כי אתך אני... להצילך.” – ירמיהו א׳:19.
”כמו שהיה בימי נוח”
4. מדוע הצליח נוח להחזיק מעמד? (יעקב א׳:2–4)
4 בימי־קדם, היה נוח מאלה שחיו בזמנים קשים במיוחד. הבנייה המיוחדת של בניית התיבה, כהכנה למבול, ארכה כנראה ששים שנה – בערך כהטפתנו את בשורת מלכות אלוהים המיוסדת, כיום. למרות שנאמר, ”ותישחת הארץ לפני האלהים ותימלא הארץ חמס,” החזיק נוח מעמד משום שקיים את אמונתו בפועל. הוא המשיך לשרת בהתלהבות כ”מטיף הצדק,” כשם שעושים עדי־יהוה בימינו. – בראשית ו׳:11; פטרוס ב׳. ב׳:5.
5, 6. (א) מה המשותף בין ימי נוח לימינו? (ב) מה על המשיחיים לשים בראש מעייניהם ומדוע?
5 אך,רוב האנשים שחיו בימיו נהגו בעולם האנושות בן־זמננו. ”ולא שמו־לב, עד כי בא המבול וסחף את כולם.” בהתאם לנוסח של נבואת ישוע בלוקס נאמר: ”אכלו, שתו, התחתנו, עד היום שנכנס נוח לתיבה, ובא המבול והשמיד את הכל.” כיום ניצב העולם, ששורר בו הלוך־רוח דומה, מושחת, בנפי ”הצרה הגדולה” הכלל־עולמית! – מתי כ״ד:21, 37–39, ע״ח; לוקס י״ז:26, 27.
6 האם המלים המצוטטות לעיל משמען, שטעות היא מצד המשיחיים באחרית הימים לאכול, לשתות ולהתחתן? לא, ישוע לא אמר זאת. טוב ליהנות ממזון ומשקה משובחים במידה מתונה. אשר לנישואין, אלהים הוא זה שיסד מוסד זה למען האנושות. כוונת ישוע היתה, שאל לנו להעמיד את הדברים האלה במקום ראשון בחיינו ולהיות כה טרודים בהם, עד כי נדחק הצידה את העניינים הרוחניים. (פטרוס א׳. ד׳:3; קורינתיים א׳. ז׳:8, 29) עלינו לתכנן את חיינו כך שנעמיד בראש מעיינינו את העבודה הכבירה של ’הטפת בשורת המלכות המיוסדת, כעדות,’ בטרם יבוא הקץ. – מתי כ״ד:14.
”כמו שהיה בימי לוט”
7. איזו דחיפות נתעוררה בימי לוט?
7 כאשר שירתו אברהם ולוט כעדי אליהם על הארץ, הזהירם יהוה מפני משפטו נגד סדום ועמורה. בערים אלה לא ניתן היה למצוא אפילו עשרה צדיקים! בשעה שמלאכי יהוה עמדו להביא את ההשמדה המנובאת, האיץ לוט שוב ושוב בחתניו לעתיד: ”קומו! צאו מן המקום הזה, כי משחית יהוה את העיר!” אך, בדומה לאנשים בעולם הבלתי־מוסרי כיום, דחו החתנים את אזהרת אלהים, כאילו היתה הלצה. אך, הזמן דחק. ”ויאיצו המלאכים בלוט, באמרם: ’קום! קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות, פן תיספה העוון העיר!’” – בראשית י״ט:14, 15.
8. (א) כתוצאה מאיזה ”עוון” הושמדו סדום ועמורה? (ב) מדוע צריך הדבר לשמש לנו כאזהרה כיום?
8 מה היה ה”עוון”? הוא כלל את הסטיות המיניות הנפוצות בערים רבות בעולם בן־זמננו, שאפילו זוכות לתהילה מעל במה ומסך. ”סדום ועמורה והערים הקרובות . . . הירבו לזנות והתמכרו לתאוות לא־טבעיות.” כמו־כן, הם ”אכלו ושתו, קנו ומכרו, נטעו ובנו,” בלא להקדיש מחשבה כלשהי לצידקת אלהים. הם היו עד־צוואר באורח חייהם הנאוכי. ומה עלה בסופם? ”ביום שיצא לוט מסדום, הומטרו אש וגפרית מן השמים והשמידו את הכל.” יהוה מזהיר, כי יגלה בקרוב את כוחו ויבצע גזר־דין דומה על העולם המושחת הזה. – בראשית י״ט:24–26; לוקס י״ז:28–30; יהודה 7, ע״ח.
9. מה דחוף שנעשה עתה, וכיצד נוכל למצוא הגנה?
9 הבה ננהג כלוט הצדיק ונתייחס בדחיפות להודעת המשפט שיבצע יהוה בימינו אנו. הבה לא נהיה כאשת לוט, אלא נישמר שלא להביט לאחור תוך השתוקקות ליתרונות החומריים של העולם הזה, הנדון לכליה. (לוקס י״ז:31, 32) אם נתמסר לעשיית רצון אלהים לגבי תקופתנו, יהיה הדבר להגנתנו. זיכרו שהמלים הבאות נאמרו בקשר עם הצלת לוט : ”יודע יהוה להציל את חסידיו מנסיון, ועם זאת לחשוך את הרשעים ליום הדין כדי להענישם.” – פטרוס ב׳. ב׳:6–9.
נשיאת עדות בפני כל
10. (א) איזו דחיפות היתה קיימת בימי ישוע ושליחיו? (ב) כיצד, ולאיזו מטרה, הדריך ישוע את תלמידיו?
10 כאשר חיו ישוע ושליחיו על הארץ, דחוף היה לשאת עדות מקיפה ויסודית בתקופת הדין ההיא. ישוע עצמו הציב את הדוגמה לעבודה זאת. הוא ”עבר בכל הערים והכפרים . . . מבשר את בשורת המלכות.” שנים־עשר השליחים ואחרים, כולל נשים, התלוו אליו. זאת, כדי שידריכם כיצד לרכז את חייהם סביב שירותם לאלהים. כך יכלו גם הם ליטול חלק בהשמעת האזהרה על ההשמדה הקרובה של סדר־הדברים היהודי דאז, שאמנם באה ב־70 לספירה, ולנחם את הנדכאים. יתרה מזאת, הדבר נועד לעזור להם ללבוש את האישיות המשיחית ולבטא בחייהם את תכונות הצדק והנאמנות שראו במנהיגם. – מתי ט׳:35 עד י׳:15; לוקס ח׳:1, 2; ט׳:1–6; י׳:1, 13–15; אפסיים ד׳:24.
11. כיצד הוכיחו התלמידים שהם למדו היטב את המוטל עליהם?
11 אותם תלמידים קודמים למדו היטב את שהוטל עליהם. הם הקדישו את כל כולם לשירות נלהב ומסור למלכות. הם התערבו, מתוך רגשי־חמלה, בין האנשים בכל מקום – בשווקים ובמקומות ציבור אחרים, בבתי־הכנסת (כמקובל באותם ימים) ובבתיהם הם. אפילו כאשר התפזרו בגין רדיפות, המשיכו ”לבשר את דבר־אלהים”. – מעשי־השליחים ה׳:42; ח׳:4; ט״ז:13; י״ז:17.
12. איזו עדות ניתנה בימי השליחים ומה היתה התוצאה?
12 בתום שנים ארוכות של הטפה נלהבת, אמר השליח פאולוס לחבריו הזקנים : ”לא נרתעתי מלהודיע לכם כל דבר מועיל ומללמד אתכם ברבים ובכל מבית ובית, בהעידי גם ביהודים וגם ביוונים לחזור בתשובה אל אלהים ולהאמין באדוננו ישוע.” (מעשי־השליחים כ׳:20, 21) מה היתה, אם כן, תוצאת העדות המקיפה שנתנו? התוצאה היתה, שקהילות מאמינים קמו ושיגשגו בכל מקום בו הוכרזה הבשורה. וכאשר משגיחים נודדים ביקרו אותם כדי לעודדם ולהמשיך בשירותם, חיזק הדבר את רוחם. ”אז התחזקו הקהילות באמונה ומספר המאמינים גדל מיום ליום.” – מעשי־השליחים ט״ו:36 עד ט״ז:5.
13. מה היה גזר־הדין שביצע יהוה במאה הראשונה, אך מדוע ניצלה הקהילה המשיחית?
13 כהתגשמות האזהרה שנתנו ישוע ותלמידיו, ביצע יהוה בבוא המועד את משפטו על ”הדור הסורר” ההוא. (מעשי־השליחים ב׳:40) ומה אירע לקהילה המשיחית – לאותה קבוצה קטנה שהוטל עליה לבצע בדחיפות את הצוו, להכריז ”בשורה זו של המלכות . . . בכל העולם לעדות”? כאשר אכן הגיע הקץ, הם נושעו בזכות אמונתם הפעילה. החזקתם מעמד זכתה לגמול. – מתי כ״ד:13–16.
היכן נמצאים אנו בזרם הזמן?
14. מה היקף הטפת הבשורה הטובה כיום, ומה מידת הצלחתה?
14 גם כיום, ב”עת הקץ” הנוכחית, ”הבשורה . . . הוכרזה לכל הבריאה מתחת לשמים”. (קולסים א׳:23) אך, בימינו כולל השדה המיועד לבשורה את ”כל העולם,” את תחומי ”מלך הצפון” ו”מלך הנגב,” ארצות רבות אחרות באפריקה, את אמריקה הצפונית והדרומית, את אסיה, את אוסטרליה ואת איי־הים. רוח יהוה בלבד היא שאיפשרה נשיאת עדות חובקת־עולם מעין זאת, בטווח זמן קצר של כששים שנה. ועדיין ממשיכים אנשים להתקבץ אל תוך אירגון יהוה! השטח נרחב בהרבה מאשר בימי השליחים, כאשר די היה בארבעים שנה כדי להשמיע את האזהרה הסופית באוזני יהודי התפוצות.
15. מדוע עדיין לא השתחררו ”ארבע הרוחות” שבחזון־יוחנן ז׳?
15 אך, היכן בדיוק נמצאים אנו בזרם המאורעות? על כך משיב לנו חזון־יוחנן פרק ז׳. כאן ראה יוחנן בחזון ”ארבעה מלאכים עומדים בארבע פינות הארץ, אוחזים את ארבע רוחות הארץ.” אין הכוונה אלא לרוחות ההשמדה, משום שהן נועדו ”לחבל בארץ ובים ובעצים” במועד שנקבע. אך, קודם־לכן צריך ש”עבדי אלוהינו” ייחתמו על מצחותיהם. בשנת 1914, כאשר ’מלכות העולם נעשתה למלכות אדונם [יהוה] ומשיחו,’ השתוקקו אותם עבדים שהקץ יבוא, על־מנת שיוכלו להיאסף אל אדונם בשמים. אך, יהוה הועיד להם עבודה לבצע על הארץ. כמו־כן, היה עליהם להזדקק ולהיטהר, כדי להיות כשירים לשירותם הכהונתי לעתיד לבוא, במלכות המשיח בת אלף־השנים. משום כך עוכבה לזמן־מה התרת ”ארבע רוחות הארץ”. – חזון־יוחנן ז׳:1–4; י״א:15.
16. איזו קבוצה אחרת הפיקה תועלת מכך שמהמלאכים עודם ”אוחזים ברוחות,” ומהי תקוותם?
16 יהוה, בחסדו וברחמיו הרבים, השתמש ב”עבדי” עם־ישראל הרוחני, ”ישראל אשר לאלהים,” בעבודה אדירה למען קבוצה אחרת – למען ”המון רב . . . מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות”. לאחר שכל 000,144 חברי עם־ישראל הרוחני יתחילו בשירותם בשמים, תמשיך ”מלכות האדון [יהוה] ומשיחו” למשול על האנושות שעל הארץ. מכך שמאז אמצע שנות ה־1930 החל להופיע ’ההמון הרב’, וכיום מצפים למעלה משני מיליון איש להמשיך לשרת כנתינים ארציים של המלכות. הם מהווים את הגרעין של ’הארץ החדשה,’ של החברה האנושית שוחרת־הצדק שתחיה לנצח תחת ריבונות יהוה אלהים. (חזון־יוחנן ז׳:9, 10; כ״א:1, 3–5; פטרוס ב׳. ג׳:13) בכל זאת, המלאכים עדיין ”אוחזים את ארבע רוחות הארץ”. מדוע?
17. מאיזו סיבה ממשיכים המלאכים ל”אחוז ברוחות”?
17 הסיבה היחידה לכך יכולה להיות, שליהוה עבודה נוספת לבצעה כאן על הארץ. עדיין נותרו אנשים מבין ’ההמון הרב’ שיש לקבצם. נוכחותם של מיליוני אנשים בערב יום־הזיכרון בשנים האחרונות, בנוסף לגידול הנמשך והולך במספר העדים בארצות רבות באסיה, באיי־הים ובארצות הקתוליות של אירופה, מציינים שמלאכת האיסוף לא נסתיימה. דחוף ביותר שמשרתי יהוה כולם יעסקו בשירותו ממש עד לקץ סדר־הדברים המושחת הזה.
18. (א) איזה ניפוי נערך, ככל הנראה, עתה? (ב) מדוע עלינו לקחת לתשומת לבנו את דברי פאולוס בקורינתיים ב׳. י״ג:5?
18 יתר על כן: כשם שבעשור שלאחר 1914 היה ניפוי גדול בקרב השארית המשוחה, נראה שכיום מתחולל ניפוי בין אלה שהצטרפו ל’המון הרב’. בעתים קשות אלה מתייחסים לכולנו דברי השליח פאולוס: ”נסו את עצמכם אם עומדים אתם באמונה; בחנו את עצמכם.” (קורניתיים ב׳. י״ג:5) המעריכים אנו באמת ובתמים את הקדשתנו ליהוה – את היחסים ההדוקים שיש לנו עימו, שנתאפשרו על־ידי קרבן־הכופר של המשיח? המוקירים אנו את זכותנו לשתף פעולה עם אבינו השמימי בעבודה הנאדרת המוטלת עלינו בשעה זו? המשרתים אנו מתוך אהבה אמיתית ליהוה ולרעינו? או שמא המניע שלנו הוא רק ’להציל את עורנו’ ממלחמת הר־מגידון? אם נמנים אנו עם ’ההמון הרב,’ האם נמשיך לעבוד את אלהים ”יומם ולילה” ממש עד לתום ”הצרה הגדולה”? או שמא נחדל לעמוד על המשמר ונאפשר לשטן לגבור עלינו באמצעות התענוגות, אי־המוסריות, או דאגות המחייה?
19. (א) מדוע עלינו לשמוח על שהמלאכים ”אוחזים ברוחות” עד עצם היום הזה? (ב) כיצד ניתן לנו להמשיך להתקדם יחד עם אירגון אלהים כיום, על־פי הכתוב בקורינתיים ב׳. י״ג:11?
19 ארבעת המלאכים לא יאחזו תמיד ב”ארבע רוחות הארץ”. עלינו לברך על שעשו כן עד לשעה זו, ושעקב כך יינצלו מיליוני בני־אדם. אך, הזמן הולך ואוזל במהירות. עלינו להמשיך להיות פעילים וערניים, ולהתקדם בהתמדה עם ארגונו הארצי של אלהים. מה גדולה שמחתנו על שאנו מהווים חלק מהאחווה הכל־עולמית היחידה המעניקה תהילה ליהוה בימים קשים אלה, תוך יחסי שלום ואחדות! כדי שלא להישאר מאחור, יתכן שנצטרך לערוך לעתים שינויים בגישתנו האישית ובדעותינו. אך, הבה נהיה מוכנים תמיד לעשות כן בענווה, כדי לשרת תוך תחושת דחיפות ולהתמיד בשמחה המשותפת לכל עובדי אלהים. זאת, כשם שיעץ פאולוס : ”סוף דבר, אחי, שימחו, תקנו את עצמכם והתעודדו, היו לב אחד, חיו בשלום, ואלהי האהבה והשלום יהיה עמכם.” – קורניתיים ב׳. י״ג:11.
[תמונה בעמוד 7]
”ולא שמו לב” כמו בימי נוח ולוט, רוב בני־האדם עסוקים בענייני היום־יום, עד כי הם מתעלמים מן הדחיפות שבימינו