התוכל לאהוב את רעך ולעשן?
לא זאת בלבד שהמעשנים מזהמים את האוויר שאחרים נאלצים לנשום, אלא הם מזיקים לבריאותם הם. הם עצמם היו בריאים יותר, אילו הפסיקו לעשן. יתרה מזאת: אילו לא זיהמו את האוויר, היו הם חוסכים סכום לא מבוטל — עד אלפי שקלים בשנה עבור מחיר הסיגריות. אין זה אלא הגיוני, איפוא, שהמעשן יחדל מן העישון.
חשוב על שיעור הזיהום הנפלט מעשן סיגריה בוערת. הוא רעיל הרבה יותר מן העשן ששואף המעשן לריאותיו. העשן העולה מן הסיגריה מכיל פי־שניים יותר זפת וניקוטין, פי־חמש יותר פחמן חד־חמצני ופי־חמישים יותר אמוניה מאשר העשן הנשאף פנימה, שלא להזכיר חומרים רעילים אחרים.
בעירת עשר סיגריות במכונית סגורה מגדילה את רמת הפחמן החד־חמצני למאה חלקים למיליון, רמה שהיא מעל ומעבר למותר על־פי תקן איכות־האוויר שקבעו מדינות רבות בעולם. ”בנשף סטודנטים טיפוסי,” מציין העיתון ניו־יורק טיימס, ”גבוהה רמת החלקיקים באוויר, כתוצאה מעשן הסיגריות, פי־ארבעים מעל לתקן איכות־האוויר שקבעה ממשלת ארה״ב.” כאמור, הנזק הנגרם לאנשים הנאלצים לנשום באופן קבוע את העשן, הוכח מעל לכל ספק.
מה באשר למצוות ”ואהבת לרעך”?
בתנ״ך נאמר, ”ואהבת לרעך כמוך!” לאור חשיבות המצווה הזאת, זכתה היא לכינוי ”כלל הזהב”. (ויקרא י״ט:18) האם תגלה אהבה לרעך על־ידי שתשליך, במתכוון, אשפה לחצרו, או תירק בפרצופו? ”ודאי שלא!” תאמר. האם עשיית הדברים הללו לזולת מהווה חטא?
הגדרת המונח ”חטא” תסייע להשיב על שאלה זאת. המילון החדש, מאת א. אבן־שושן, מציין לגבי ”חטא”: ”עבירה, מעשה הנוגד את המוסר או את החוק.” אם תכפה על הזולת במתכוון משהו מאוס, כמו יריקה בפרצופו, או השלכת אשפה לרשות־היחיד שלו, ראוי הדבר להיקרא חטא. יש בזה משום הפרת מצוות ”ואהבת לרעך כמוך”.
אך, מה לזה ולעישון? ד״ר אייזק אסימוב הסביר זאת בצורה מוחשית, במוסף של CANCER NEWS (חדשות הסרטן) באמרו: ”כאשר מישהו מעשן בנוכחותי, כי אז הרגלו הרע שוב איננו אישי. הזיהום שהוא פולט, מוצא את דרכו אל ריאותי ואל דמי. הצחנה שלו הופכת להיות שלי ודבקה בי. מה גם שהוא מגדיל את סיכויי ללקות במחלת־לב ובסרטן־הריאה.”
בתשובה למעשנים העלולים לעמוד על זכותם לעשן בנוכחות אחרים, אמר ד״ר אסימוב: ”אם הוא מרגיש שהוא חייב לעשן, וכי על־ידי התנגדותי אני שולל ממנו את חירותו, אזי האם יסכים לסבול זאת כשארגיש שאני מוכרח לבעוט בו, כיון שאם יתנגד הוא ישלול ממני את חירותי? הבה נגדיר זאת כך: חירותך לעשן מסתיימת היכן שריאותי מתחילות.”
אין כל ספק, שלבעוט במישהו במתכוון, לירוק בפרצופו, או להשליך אשפה לחצרו, נוגדים את אהבת הזולת. אותו הדבר נכון לגבי העישון. יש בו משום הפרת זכויות הזולת — גרימת נזק לרעך, ולא אהבת רעך. לכן, העישון הוא בבחינת חטא.
כאן עשוי המעשן לומר: ”אני מכיר בכך שהעישון מזיק. לכן, לעולם אינני מעשן בחברת אנשים.” נשאלת, איפוא, השאלה: אם מעשן האדם רק ביחידות, האם גם אז נחשב הדבר לחטא? שהרי אף אדם אחר איננו נפגע מכך.
האם חטא לעשן ביחידות?
אך, צא וחשוב: הרי חיי המעשן עצמו נפגעים מכך. ומיהו, לאמיתו של דבר, מקור חיינו? ”כי עימך [יהוה אלהים] מקור חיים,” נאמר בתהלים ל״ו:10. חיינו אינם אלא מתת נפלאה מאלהים.
כיצד נוכיח הערכה למתת החיים שהעניק לנו אלהים? האם על־ידי הרגלים העלולים להרסם? כמובן שלא! ברור שתהא זו עבירה, אם נעשה כן במזיד. בהקשר לכך, שים־לב להצהרתו של ג׳וזף קליפאנו, שר הבריאות, החינוך והסעד, לשעבר, של ארה״ב: ”כיום אין כל ספק, שהעישון מהווה איבוד עצמי לדעת, בהילוך איטי.”
להרוס חיי־אנוש במתכוון אינו אלא עבירה, חטא. המקרא אפילו מזהיר את משרתי אלהים שלא לטמא את גופם, באמרו: ”טמא אל תיגעו!... היברו [היטהרו] נושאי כלי יהוה.” (ישעיהו נ״ב:11) ברוח דומה נאמר: ”נטהר את עצמנו מכל טומאת גוף.” (קורינתיים ב׳. ז׳:1) כדי שהמעשן יציית להוראה זו, עליו להיגמל מהרגל העישון, משום שהוא מטמא באמת. הטבק מזהם את ידיו, את שיניו, את נשימתו ואת בגדיו של המעשן — כמעט כל דבר שעימו בא הטבק במגע.
אך, מה אם המעשן רוצה להפסיק לעשן, אך הוא כה מכור לטבק, עד כי איננו יכול לעשות כן? האם אלהים, ברוב רחמיו, יבין זאת, משום שנאמר, ”הרוח חפצה, אבל הבשר חלש”? — מתי כ״ו:41.
האם חולשה פוטרת מאשמה?
אין כל ספק, כי גמילה מעישון עלולה להיות קשה ביותר. ”היה זה הרבה יותר קל להיגמל מהירואין מאשר מסיגריות,” אמרו אנשים שהיו מכורים לסם. תופעות־הלוואי השליליות כתוצאה מן הגמילה מטבק נמשכות זמן רב יותר. ”אצל רוב האנשים, ההשתוקקות לטבק נמשכת לפחות חודש ימים,” מציינת החוברת מדע 80, ”ואצל כמעט חמישית היא נמשכת מחמש עד תשע שנים אחרי שהפסיקו לעשן.”
הדבר מסביר במידה מסוימת, מדוע רבים מפסיקים לעשן למשך זמן־מה, וחוזרים לסורם. ההימנעות מטבק מהווה, בעצם, מאבק יום־יומי, הנמשך לעתים שנים. מיליונים ניצחו במאבק. אך, עשרות מיליונים נלחמו והפסידו. אם ניסית להפסיק לעשן, ומאמציך נכשלו, האם מן־התבונה להניח שאלהים יבין ויסלח לך על חולשתך?
גורם אחד לבעיה הוא, שאדם עשוי ליהנות מן העישון. בכל זאת, אין הדבר מצדיק הרגל זה, שאלהים מגנה אותו. בכתבי־הקודש נאמר, כי משה בחר בתבונה לשרת את אלהים, ”מלהתענג לשעה בתענוגי החטא.” (עברים י״א:24–26) אלהים מצפה ממשרתיו, כי ייאבקו כנגד מינהגים הסותרים את חוקיו ומצוותיו, ויתגברו עליהם בעזרתו.
קח לדוגמה את הניאוף. המעשה יכול להיראות מהנה בו בזמן. אצל מי שרגילים לנאוף, ההשתוקקות ליחסי־מין עם בני–זוג שונים יכולה להיות עזה כמו כל תשוקה לסיגריה. אך, הניאוף מהווה עבירה על מצוות אלהים, ונואפים מועדים, שאינם מתחרטים על מעשיהם, לא יזכו למתת חיי־הנצח שהבטיח אלהים. לא יזכו בה גם אלה הממשיכים לעשן. — שמות כ׳:14.
דרוש מאמץ ניכר כדי לציית לחוקי אלהים. הדבר היה נכון לגבי דמויות רבות במקרא, שסבלו עד מאוד כדי לדבוק בחוקי אלהים. חלקם התנסו בייסורים קשים מנשוא — כמו איוב וירמיהו, ואחרים אפילו מתו על קידוש־השם. לאי־אלו אנשים, עלולים ייסורי הגמילה מעישון להיראות כייסורי איוב. ובכל זאת, אפשר ואפשר להיגמל מהרגל זה! כיצד?
[תיבה בעמוד 7]
מתוך ”82 שאלות ותשובות על העישון”
(מטעם האגודה למלחמה בסרטן בישראל)
וזיהום האוויר, האם אינו גרוע יותר מן העישון?
בהחלט לא. לפי מחקרים שנעשו עד עתה לא הוכח קשר משמעותי בין זיהום האוויר ובין סרטן־הריאות. אין כיום עוררין בקרב המדענים על הקביעה שהעישון הוא המחולל העיקרי של סרטן־הריאה, ובהשוואה אליו זיהום האוויר הוא גורם בלתי ניכר.
האם יש טעם בהפסקת העישון אחרי שנים רבות? האם לא נגרם למעשן נזק שאינו ניתן עוד לתיקון?
הפסקת העישון מביאה תועלת בכל שלב ובכל מקרה. לריאות האדם יש כושר התחדשות והתנקות מופלא. אם לא נגרם להן נזק קבוע, מתחיל תהליך השיקום כמעט מיד עם הפסקת העישון.
(שאלות 28, 30)