הישארות הנפש התהוותה של הדוקטרינה

‏”‏אין לך נושא בעולם הנסתר שהעסיק את מוח האדם יותר ממצבו לאחר המוות”‏ (‏”‏אנציקלופדיה לדת ואתיקה”‏)‏.‏

1–3.‏ כיצד קידמו סוקרטס ואפלטון את התפיסה שהנפש בת־אלמוות?‏

הוגה דעות ומורה בן 70 עומד למשפט.‏ האשמה:‏ כפירה והשחתת הנוער.‏ טיעוני ההגנה שלו מבריקים,‏ אך למרות זאת דן אותו חבר המושבעים המשוחד בדעתו לכף חובה וגוזר עליו מוות.‏ שעות ספורות לפני ההוצאה להורג,‏ נאספים התלמידים סביב המורה הקשיש,‏ וזה מעלה לפניהם שורה של טיעונים בעד הישארות הנפש,‏ מנסה לשכנעם שאין מה לחשוש מפני המוות.‏

² הנאשם הנו סוקרטס,‏ פילוסוף יווני נודע לתהילה בן המאה החמישית לפה״ס.‏ תלמידו אפלטון העלה על הכתב מאורעות אלה בכתביו אפולוגיה ופַידון.‏ סוקרטס ואפלטון נחשבים בין הראשונים שקידמו את התפיסה שהנפש בת־אלמוות.‏ אבל הם לא היו הוגי הרעיון.‏

³ כשם שנראה בהמשך,‏ שורשי האמונה באלמוֹתיות האדם החלו צומחים זמן רב לפני תקופתם של סוקרטס ואפלטון.‏ השניים ליטשו את הרעיון והפכו אותו לתורה פילוסופית.‏ כך גדל חִנו בעיני בני המעמד הגבוה מימיהם ואילך.‏

מפּיתַגוֹרַס לפירמידות

4.‏ מה היו התפיסות היווניות,‏ לפני ימי סוקרטס,‏ בדבר העולם הבא?‏

⁴ עוד לפני ימיהם של סוקרטס ואפלטון,‏ האמינו היוונים שהנפש ממשיכה לחיות לאחר המוות.‏ פיתגורס,‏ מתמטיקאי יווני מהולל מהמאה השישית לפה״ס,‏ אחז בדעה שהנפש בת־אלמוות והאמין בגלגול נשמות.‏ לפניו,‏ תַלֶס איש מילֶטוֹס,‏ מי שנחשב לאבי הפילוסופים היווניים,‏ גרס שנפש בת־אלמוות שוכנת לא רק בבני אדם,‏ בעלי חיים וצמחים,‏ אלא גם בחפצים דוממים,‏ כמו מגנט שבכוחו להניע ברזל.‏ היוונים הקדמונים טענו,‏ שנפשות המתים מועברות בסירה דרך נהר הסטיכְּס אל מתחם תת־קרקעי רחב ידיים — תחתיות שאול.‏ שם נשפטות הנשמות לייסורים בכלא מוקף חומות גבוהות או לאושר עילאי באֵליסיוּם,‏ בגן־עדן.‏

5,‏ 6.‏ מה היתה השקפת הפרסים על הנפש?‏

⁵ ובמזרח,‏ בפרס,‏ איראן של היום,‏ חי במאה השביעית לפה״ס נביא,‏ זַרַתוּשׂטרָה שמו.‏ הוא הנהיג צורת פולחן שנודעה לימים כזוֹרוֹאַסטֶריַאניזם.‏ זו היתה הדת בפרס,‏ אימפריה שנודעה לה השפעה רבה בזירת המאורעות העולמית בטרם עלתה יוון לגדולה כמעצמה.‏ בכתבי הקודש של הזורואסטריאנים כתוב:‏ ”‏באלמוות תחיה בשמחת עולם נפש צדיק,‏ ועינוי הנפש יהיה,‏ בלי צל ספק,‏ מנת חלקו של השקרן.‏ את החוקים הללו חוקק אהוּרא מַזדא [‏”‏אל חכם”‏]‏ בסמכותו הריבונית”‏.‏

⁶ האמונה בהישארות הנפש היתה גם חלק מהדת הפרסית שקדמה לזורואסטריאניזם.‏ שבטים קדומים באיראן,‏ למשל,‏ דאגו לנפשות המתים והגישו להם מנחות של מזון ובגדים לנוחיותם בתחתיות ארץ.‏

7,‏ 8.‏ מה חשבו המצרים הקדמונים על קיום הנפש לאחר מות הגוף?‏

⁷ האמונה בחיים שלאחר המוות תפסה מקום מרכזי בדת המצרית.‏ המצרים האמינו שאת נפשות המתים ישפוט האל אוֹזיריס,‏ שליט השאול.‏ לדוגמה,‏ בפפירוס המתוארך למאה ה־14 לפה״ס,‏ מתואר אַנוּבּיס,‏ אל המתים,‏ מעמיד את נשמת הסופר הֶנֶפֶר לפני אוזיריס.‏ לב הסופר,‏ המסמל את מצפונו,‏ נשקל על המאזניים.‏ על כף אחת הונח הלב ובאחרת הונחה הנוצה,‏ אשר אלת האמת והצדק עונדת על ראשה.‏ תוֹת,‏ אל אחר,‏ מתעד את התוצאות.‏ לבו של הנפר אינו כבד מרוב אשמה ומשקלו קל מהנוצה.‏ לכן הנפר מקבל רשות להיכנס לתחום של אוזיריס וזוכה לאלמוות.‏ בפפירוס נראה גם יצור מפלצתי ממין נקבה עומד ליד המאזניים,‏ מוכן לטרוף את המנוח אם לבו ייכשל במבחן.‏ המצרים גם חנטו את מתיהם,‏ וגופות הפרעונים שומרו בפירמידות מרשימות.‏ הישרדות הנפש מותנית,‏ לפי אמונתם,‏ בהשתמרות הגוף.‏

⁸ אם כן,‏ לתרבויות קדומות שונות היה עיקר אמונה משותף — הישארות הנפש.‏ האם שורשיו נעוצים באותו מקור?‏

נקודת המוצא

9.‏ לאיזו דת נודעה בעולם העתיק השפעה על מצרים,‏ פרס ויוון?‏

⁹ ”‏בעולם העתיק”‏,‏ אומר הספר הדת בבבל ובאשור (‏The Religion of Babylonia and Assyria)‏,‏ ”‏ניכר חותמה של הדת הבבלית במצרים,‏ בפרס וביוון”‏.‏ עוד נאמר בספר:‏ ”‏על רקע הקשר הקדום בין מצרים ובבל,‏ עליו מעידים לוחות תל אַל־עמארנה,‏ אין ספק שנוצרה קרקע פורייה למיזוג ההשקפות והמנהגים הבבליים בפולחן המצרי.‏ סגידת הפרסים למיתרה מלמדת על השפעתן המובהקת של התפיסות הבבליות.‏.‏.‏ הלמדנים מכירים בהשפעה הרבה של עירוב יסודות שֵמיים במיתולוגיה היוונית הקדומה ובפולחן היווני,‏ ועתה אין זה עוד נושא לוויכוח.‏ היסודות השֵׁמיים מזוהים במידה רבה עם הבבלים”‏.‏a

10,‏ 11.‏ איזו אמונה רווחה בבבל לגבי חיים שלאחר המוות?‏

¹⁰ אך,‏ האם אין הבדל גדול בין ההשקפה הבבלית על מצב המתים לבין דעותיהם של המצרים,‏ הפרסים והיוונים?‏ קח לדוגמה את האפוס הבבלי עלילות גילגָמֵש.‏ אחוז באימת המוות,‏ יוצא הגיבור המזדקן גילגמש למסע חיפוש האלמוות.‏ אולם הוא מעלה חרס בידו.‏ המוזגת שהוא פוגש במסעו אף מעודדת אותו להפיק את המיטב מחייו,‏ מכיוון שלא ימצא את חיי העולם שהוא מבקש.‏ המסר של האפוס הוא שהמוות אינו מן הנמנע,‏ והתקווה לאלמוות אינה אלא אשליה.‏ היש בזה לומר שהבבלים לא האמינו בעולם הבא?‏

¹¹ פרופסור מוריס ג׳סטרו הבן,‏ מאוניברסיטת פנסילבניה,‏ ארה״ב,‏ כתב:‏ ”‏העם והוגי הדעות הדתיים המובילים [‏בבבל]‏ מעולם לא היו מוכנים לקבל את האפשרות שיצור חי נידון לכליה מוחלטת.‏ המוות [‏לדידם]‏ היה מעבר לחיים מסוג אחר,‏ והכחשת האלמוות פשוט הדגישה שאין מנוס משינוי צורת הקיום,‏ השינוי שמתחולל במוות”‏.‏ מכאן שגם הבבלים האמינו שהחיים ממשיכים,‏ בצורה כלשהי,‏ לאחר המוות.‏ אמונתם זו באה לידי ביטוי במנהג לקבור חפצים עם המת,‏ לנוחיותו בעולם הבא.‏

12–14.‏ (‏א)‏ היכן התהוותה תורת הישארות הנפש לאחר המבול?‏ (‏ב)‏ כיצד נפוצה הדוקטרינה בכל רחבי העולם?‏

¹² ללא ספק,‏ האמונה בנפש בת־אלמוות קיימת מאז ימי בבל הקדומה.‏ לפי המקרא,‏ ספר הידוע בדייקנותו ההיסטורית,‏ את העיר בבל הקים נמרוד,‏ נינו של נוח.‏b לאחר המבול הכלל־עולמי בימי נוח,‏ היו שפה אחת ודת אחת בלבד.‏ נמרוד הניח את יסודות העיר ובנה בה מגדל,‏ ובזה יצר למעשה דת חדשה.‏ המקרא מלמד,‏ שלאחר בלבול השפות בבבל התפזרו בוני המגדל המתוסכלים,‏ והתיישבו במקומות שונים בעולם.‏ עם פיזורם,‏ נפוצו רעיונותיהם הדתיים (‏בראשית י׳:‏6–10;‏ י״א:‏4–9‏)‏.‏ תורות בבליות התפשטו אפוא בכל רחבי העולם.‏

¹³ לפי המסורת,‏ מת נמרוד מוות אלים.‏ מתקבל על הדעת שכמייסד העיר בבל,‏ כבונה העיר וכמלכה הראשון,‏ רחשו לו הבבלים כבוד רב לאחר מותו.‏ הואיל והאל מרדוך (‏מרודך)‏ נחשב למייסד בבל,‏ העלו חוקרים אחדים את האפשרות שמרדוך הוא נמרוד שהוערץ כאל.‏ אם סברה זו נכונה,‏ הרי שהרעיון שהנפש ממשיכה לחיות לאחר מות האדם היה מקובל כשנמרוד מת,‏ אם לא לפני כן.‏ מכל מקום,‏ דפי ההיסטוריה מלמדים,‏ שלאחר המבול התהוותה תורת הישארות הנפש בבבל.‏

¹⁴ אך נשאלת השאלה,‏ כיצד תפסה הדוקטרינה מקום מרכזי ברוב דתות העולם בימינו?‏ בחלק הבא נראה כיצד חדרה לדתות המזרח.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונות בעמוד 6]‏

ההשקפה המצרית על הנפשות בתחתיות ארץ

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

סוקרטס טען שהנפש בת־אלמוות