תהלים
יהוה – מחסה בטוח
מה בידך לעשות כאשר החוק והסדר מתמוטטים, ונראה שאין כל אפשרות לזכות במשפט צדק? לאן תוכל לפנות? דוד, מחבר־התהלים, עמד פעם בפני מצב דומה. הוא שם את מלוא מיבטחו באל העליון, באמרו: ”ביהוה חסיתי.” (תהלים י״א:1) אך, האם היה הדבר מעשי?
אחרים סברו שלא. הם יעצו לדוד ולרעיו לנוס אל ההרים, אולי כדי למצוא מקלט במערה, ולעשות כן במהירות, כשם שעושה ציפור בשעת סכנה. אולם, המשורר סירב לעשות כעצתם, כנראה משום שהנסיבות בעת ההיא היו מלמדות על חוסר אימונו ביהוה כמקור מחסה ומפלט. לפיכך אמר דוד ליועציו: ”איך תאמרו לנפשי: ’נודו הרכם [בלשון רבים, בפונים אל דוד ורעיו], ציפור.” — תהלים י״א:1.
מדוע נתנו אותם אנשים עצה זאת לדוד? הטיעון שלהם היה: ”כי הנה הרשעים ידרכון קשת, כוננו חצם על יתר, לירות במו אופל לישרי־לב. כי השתות [היסודות] ייהרסון, צדיק מה פעל?” (תהלים י״א:2, 3) לדבריהם, הרשעים הכינו את קשתם כדי לירות בצדיקים, בעשותם כן ב”אופל”, היינו, בחסות החשיכה. הם לא רק אחזו בקשתם, אלא כבר דרכו אותה וכיוונו את החץ אל ישרי ־הלב. יועצי דוד המשיכו לטעון, במלים אחרות: ’היסודות שעליהם בנויה החברה — הצדק, החוק והסדר — כבר נהרסו. האם נותרה, איפוא, לצדיק ברירה אחרת מלבד לנוס על נפשו? שהרי אין בידו לשנות את פני־הדברים; אין ביכולתו לזכות ליחס צודק.’
אך, מה השיב להם דוד? ”יהוה בהיכל קדשו. יהוה בשמים כסאו. עיניו יחזו, עפעפיו יבחנו בני־אדם. יהוה צדיק יבחן, ורשע ואוהב־חמס שנאה נפשו. ימטר על רשעים פחים, אש וגפרית ורוח־זלעפות, מנת כוסם. כי צדיק יהוה; צדקות אהב. ישר יחזו פנימו.” — תהלים י״א:4–7.
דוד היה סמוך ובטוח כי לא לשווא שם בטחונו ביהוה. הוא ידע כי האל העליון, אשר כסאו במרומים, מתבונן על בני־אדם. עיני יהוה חודרות אל לב לבם של הדברים. דבר לא נעלם ממנו. ומאחר שעיני יהוה על צדיקים, יודע הוא את צרכיהם ומשום כך יוכל אלהים לחוש לעזרתם. מאידך גיסא, שונא הוא אנשי חמס, ולכן בשעה שהוא בוחן אותם, הוא חורץ את דינם באורח חד־משמעי. לרשעים לא יהיה מנוס מלשתות, בבוא העת, מכוס התרעלה של משפטי יהוה, שהמשורר מדמה אותם לפח ומוקש, לאש, לגפרית ולרוח־זלעפות, המייבשת את הצמחייה. הם לא יוכלו להימלט מביצוע משפטי אלהים. יהיה זה כאילו הומטרו עליהם פחים ומוקשים מן השמים. מאחר שיהוה עצמו צדיק ואוהב פעלי־צדק, הוא יביא ישועה לצדיק. אלהים יסב אליו את פניו בהבעה של אהבה ושביעות־רצון. כך ייראה הצדיק את פני אלהים כמי שזוכה לחסדו ולברכתו.
אכן, אנו יכולים לשאוב, בשעת מצוקה, נוחם אמיתי מדברי מחבר־התהלים. כמובן, יש נסיבות שבהן מן־התבונה להימלט מסכנה, כשם שעשה דוד בהימלטו מירושלים בעקבות מרד אבשלום. (שמואל ב׳. ט״ו:14) בנימה דומה מייעץ המשיח; ”כאשר ירדפו אתכם בעיר אחת, נוסו לעיר אחרת.” (מתי י׳:23) יחד עם זאת, דברי מחבר־התהלים מעודדים אותנו להימנע מפעולה פזיזה, המשקפת חוסר אמונה ביהוה. אם נמשיך לבקש מחסה ומפלט באל העליון, יבטיח לנו הדבר את שביעות־רצונו. הוא לא יכזיבנו. — תהלים צ״א:1, 2.